רבי אלעזר הקפר

רבי אליעזר הקפר (או אלעזר בן הקפר) היה תנא שפעל במחצית השנייה של המאה ה-2 לספירה, בדור החמישי והאחרון לתקופת התנאים. הוא היה מקורב לרבי יהודה הנשיא, עורך המשנה. זהותו שנויה במחלוקת בין החוקרים - חלקם מזהים אותו כבר קפרא וחלקם כאביו. הוא נמנה עם החכמים הבודדים בחז"ל שלגביהם נמצאו עדויות ארכיאולוגיות ישירות.

אלעזר הקפר

משקוף בית מדרשו של רבי אליעזר הקפר
לידה	המאה ה-2 פרובינקיה סוריה פלשתינה
פטירה	המאה ה-3 פרובינקיה סוריה פלשתינה
כינוי	רבי אליעזר הקפר, רבי אלעזר הקפר, רבי אליעזר בן הקפר, רבי אלעזר בן הקפר
מקום קבורה	קברה (זיהוי מהמאה ה-17)
מדינה	פרובינקיה סוריה פלשתינה
מקום פעילות	חורבת דבורה, לוד
תקופת הפעילות	דור חמישי ואחרון לתנאים (תקופת המעבר)
השתייכות	תנאים, חז"ל
תלמידיו	יהושע בן לוי
בני דורו	יהודה הנשיא, ישמעאל ברבי יוסי
צאצאים	בר קפרא

כינויו

בהסבר כינויו הקפר קיימות כמה הצעות: 1. מקצועו של ר' אלעזר היה הכנת זפת הקרויה בארמית 'כופר'. 2. מקצועו היה הכנת יין או תרופות מצמח הצלף, שכונה באותה עת קפר או קפרס. 3. מוצאו של ר' אלעזר היה מהכפר 'קפירה'.

תורתו

במשנה מובאים דבריו רק במקום אחד, במסכת אבות:

רַבִּי אֶלְעָזָר הַקַּפָּר אוֹמֵר, הַקִּנְאָה וְהַתַּאֲוָה וְהַכָּבוֹד מוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם. הוּא הָיָה אוֹמֵר: הַיִּלּוֹדִים לָמוּת, וְהַמֵּתִים לְהֵחָיוֹת, וְהַחַיִּים לִדּוֹן. לֵידַע לְהוֹדִיעַ וּלְהִוָּדַע שֶׁהוּא אֵל, הוּא הַיּוֹצֵר, הוּא הַבּוֹרֵא, הוּא הַמֵּבִין, הוּא הַדַּיָּן, הוּא עֵד, הוּא בַּעַל דִּין, וְהוּא עָתִיד לָדוּן. בָּרוּךְ הוּא, שֶׁאֵין לְפָנָיו לֹא עַוְלָה וְלֹא שִׁכְחָה וְלֹא מַשּׂוֹא פָנִים וְלֹא מִקַּח שׁוֹחַד, שֶׁהַכֹּל שֶׁלּוֹ. וְדַע שֶׁהַכֹּל לְפִי הַחֶשְׁבּוֹן. וְאַל יַבְטִיחֲךָ יִצְרֶךָ שֶׁהַשְּׁאוֹל בֵּית מָנוֹס לָךְ, שֶׁעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה נוֹצָר, (וְעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה נוֹלָד), וְעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה חַי, וְעַל כָרְחֲךָ אַתָּה מֵת, וְעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.

— משנה, מסכת אבות, פרק ד', משניות כ"א–כ"ב

"הוא המבין" הפרוש הוא: שהקדוש ברוך הוא שומע את המחשבות של בני האדם. גם את המחשבות שבמוח וגם את המחשבות שבלב האדם. ורק הקדוש ברוך הוא מבין למה בני האדם חושבים את המחשבות שהם חושבים.

למרות מיעוט דבריו במשנה, אנו למדים הרבה על מידותיו ופועלו בספרות החיצונית של התנאים. הוא שלל את תופעת ההתנזרות והוקיע את הגאווה העצמית היתירה של האדם. הוא אהב מאוד את ארץ ישראל ואת החיים בה, וראה את השלום כערך עליון. על מידות אלו אנו למדים מאמרותיו:

• "עתידין בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל שייקבעו בארץ ישראל"
• "גדול השלום – שאין חותם כל הברכות אלא בשלום".

בית מדרשו

רבי אלעזר אף הביא משל יפה מעולם הבנייה לגבי הגאווה:

אל תהא כמשקוף העליון שאין יד אדם יכולה ליגע בו,
ולא כאסקופה העליון שמבלעת פרצופות ולא כאסקופה האמצעית שמנגפת הרגליים,
אלא הווי כאסקופה התחתונה שהכל דשין בה;
וסוף הבית כולו נסתר – והיא עומדת במקומה.

— אבות דרבי נתן, פרק כו

כלומר: יש צורך להיות ענו ולא להתגאות, וגם כשהכל ייחרב הענו יחזיק מעמד.

משקוף בית מדרשו של רבי אליעזר הקפר במוזיאון עתיקות הגולן

ציטוט זה הוא בעל משמעות סמלית מעניינת, בהתחשב בתגלית שנתגלה במרכז רמת הגולן; ממצא ארכאולוגי חשוב שנמצא במסגד כפר דבורה הוא משקוף מעוטר בשני עופות דורסים, האוחזים זר במקוריהם. על המשקוף חרותה הכתובת: זה בית מדרשו שהלרבי [= של רבי] אליעזר הקפר.

זה הממצא היחיד מתקופת התנאים שבו נזכר המושג בית מדרש. וזהו, אם-כן, המבנה היחיד מימי חז"ל המזהה את עצמו כבית-מדרשו של אחד הרבנים. מעניינת העובדה כי הקפר צוטט כאומר שאל יהיה אדם כמשקוף, שהרי בשעת חורבן המשקוף לא ישרוד, ודווקא שמו שרד על משקוף.

המשקוף מוצג כיום ב"מוזיאון עתיקות הגולן" בקצרין.

תלמידו

תלמידו היה רבי יהושע בן לוי. לדעת בעל ה-"ערכי תנאים ואמוראים", היו שני רבי יהושע בן לוי, והזקן שבהם היה תלמידו של רבי אלעזר הקפר ונפטר על מיטתו (ולא עלה השמימה בחייו). ייתכן שהוא "רבי יהושע בן לוי הקפר" שקברו נמצא, בהתאם לשם רבו "רבי אלעזר הקפר".

קברו

רבי גרשון בן אליעזר הלוי סגל בספרו "איגרת הקודש (גלילות ארץ ישראל)", סביב שנת 1624 לספירה, מציין את קברם של "רבי אלעזר הקפר ובנו בר קפרא" במערה ביישוב "קפרא" (קברה). כיום חורבה הממוקמת בסמוך לכרמיאל.

קישורים חיצוניים

• הרב אהרן הימן, "רבי אלעזר הקפר", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, באתר ויקיטקסט
• רבי אלעזר הקפר, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
• ורד אליצור (נֹעם), הצצה אל עולמו של תנא גולני, רבי אליעזר הקפר, פורסם ב"על אתר", מכללת הרצוג, ניסן, תשנ"ט
• מיכל כהנא, מי הוא זה בר קפרא?, האסיף שנה ג, ווארשא, תרמ"ז, באתר היברובוקס