רב חננאל
רב חננאל היה אמורא בבלי מן הדור השני לאמוראים, תלמידו המובהק של רב, אך למד גם אצל רבה בר בר חנה[1].
שנים רבות ישב בבית מדרשו של רב בבבל, ושם למד הרבה תורה. אודות תקופה זו מסופר, כי הוא ישב יחד עם חבירו לבית המדרש רב ברונא ואכלו סעודת מצווה, ורב ייבא סבא שימשם. כאשר סיימו לאכול החליטו כי הגיעה הזמן לברך ברכת המזון ובכך לסיים את הסעודה, ולאחר מכן ביקשו מרב ייבא ששימשם להביא לפניהם משקה לשתייה ולקינוח הסעודה. רב ייבא הזכיר להם את מאמרו של רב, שאמר שכאשר אדם מחליט לברך ברכת המזון נחשב הדבר כהחלטה לסיים את הסעודה וכהסחת הדעת מאכילת ושתיית המשקים והמאכלים, ושוב אם ברצונם לחזור ולהמשיך את הסעודה עליהם לברך על כל משקה או מאכל בסעודה ברכה ראשונה, שכן מעתה והלאה אין הם נחשבים כמאכלים שאוכלים אותם כחלק מהסעודה ואין צורך לברך לפניהם (כי הם נפטרים בברכת "המוציא")[2].
כתיבת סת"ם
עריכהרב חננאל שימש כסופר סת"ם. אודות כך מסופר, כי רב חסדא מצא את רב חננאל שהיה כותב ספרים (תורה) שלא מן הכתב (בעל פה). אמר לו: ראויה כל התורה כולה להיכתב על פיך, אלא (אבל) כך אמרו חכמים: אסור לכתוב [אפילו] אות אחת שלא מן הכתב[3]. גם אחת מאמרותיו של רב חננאל אותה מסר בשם רב היא אודות הלכה בכתיבת סת"ם, הוא פוסק כי כאשר קרתה טעות ויש צורך למחוק מילה בקלף לספר התורה, מותר למחוק את המילה למרות שאז יהיה צורך לכתוב את השם המפורש מחוץ לשורה[4].
עשרות מפסקיו של רב בהלכות סת"ם, נמסרו על ידי רב חננאל.
פסקיו
עריכהרב חננאל פוסק בשם רבו - רב, כי למרות שאנו נוהגים שני ימים טובים של גלויות מחמת הספק איזה יום הוא הנכון (שכן בעבר נקבע היה התאריך לפי הכרזת בית דין שלא תמיד הגיעה לשמע הארצות שהיו רחוקות מארץ ישראל), הרי שכיום שהתאריך הידוע ואנו נוהגים ביום טוב שני של גלויות רק מחמת המנהג, עלינו להחיל להזכיר תפילת גשם ביום שמיני עצרת, 21 יום אחרי ראש השנה, ואין להחמיר מספק להפסיק באמירת גשם בתפילת מוסף או ערבית שאחריה ולהתחיל שוב בשמחת תורה[5].
רב חננאל היה נחשב לאחד מגדולי דורו, ואף חידש פסק מיוחד וחדשני, ששימש כיסוד ראשוני לדין המרעיש אפקעינהו רבנן לקידושי מיניה. הסיפור המובא בתלמוד במסכת יבמות שהתרחש בעיר נרש שבבבל. אדם קידש אישה בעודה ילדה קטנה, באופן כזה שהקידושין תקפים רק מדרבנן ולא מדאורייתא. כשגדלה הילדה, ערך הבעל טקס נישואין מחודש כדי לאשרר את נישואיהם, אך בלי פעולת קידושין פורמלית. תוך כדי הטקס בעודה יושבת באפריון, בא אדם אחר בחטף וקידש אותה לעצמו לאישה. האמוראים רב ברונא ורב חננאל פסקו שהקידושין של השני אינם תקפים, והאישה ממשיכה להיות נשואה לבעלה הראשון. אמוראים מאוחרים יותר שדנו במקרה הזה התקשו להבין את פסקם של רב ברונא ורב חננאל, שעל פניו היה מצופה שהיא תחשב מקודשת לשני. לפיכך הסביר רב אשי שבאופן עקרוני אכן קידושי השני תקפים, אך חכמים הפקיעו את קידושיו מכיוון שהוא התנהג בצורה לא הוגנת בכך שחטף אותה מהראשון: "הוא עשה שלא כהוגן, לפיכך עשו בו שלא כהוגן, ואפקעינהו רבנן לקידושי מיניה".[6]
רב חננאל מסר משמו של רב שהעיר "חלזון" בבל דינה כפומבדיתא שבבבל לעניין יוחסין, וניתן להתחתן עם בני המקום ללא בירור נוסף. פסק זה סותר את פסקו של רבי אבא בר כהנא שפוסק שבני העיר פסולין ליוחסין[7].
אגדותיו
עריכהבתלמוד[8] "אמר רב חננאל אמר רב: שלש כתות של מלאכי השרת אומרות שירה בכל יום: אחת אומרת קדוש, ואחת אומרת קדוש, ואחת אומרת קדוש ה' צב-אות... ואין מלאכי השרת אומרים שירה למעלה עד שיאמרו ישראל למטה, שנאמר (איוב לח): 'ברן יחד כוכבי בקר' והדר - 'ויריעו כל בני אלהים'".
בני משפחתו
עריכהבתלמוד[9] מוזכר אמורא בשם זעירא בן רב חננאל, אמורא זה מסר מתורתו של רב, וייתכן שמדובר בבנו.
ציונו
עריכהרב חננאל קבור בטבריה, ועל קברו וקבריהם של שני חבריו רב ברונא ורב יוחנן הוקמה מצבה משותפת. אודות מקום קבורתו מופיע בספר הגלגולים[10]: "חוץ לטבריה, כנגד כותל הצפוני של החומה - וקרוב אליו, יש שם כמו שנים או שלשה כוכין, ואומרים כי הם קברי צדיקים, ואיני זוכר מה שאומרים העולם. ונלע"ד שאומרים שרבי יצחק נפחא אחד מהם, והודה לי מורי שהם קברי צדיקים. ונלע"ד שאמר לי, שהוא כמו שאומרים בני אדם: תלך עוד משם בשדה לצד מערב החומה, נוטה באלכסון קצת לצד דרום, ושם חצר אחד מוקף כתלים ובתוכו ציונים וארונות רבים, ובכוך הסמוך לפתח החצר שם קבור רבן יוחנן בן זכאי: תלך עוד משם לצד מערב החצר, ושם ציון אחד ושם קבור הרמב"ם ואביו ז"ל כמו שאומרים העולם. ורחוק ממנו מעט לצד מערב, יש כמו חצר קטנה מאוד, ואומרים כי שם קבורים רב יוחנן האמורא, והאחר שכחתיו. ומורי ז"ל אמ"ל, כי האחד הוא רב חננאל תלמידו של רב. והשני הוא צדיק אמר ושכחתיו, ונ"ל ששמעתי ממנו שהוא רב כהנא".
קישורים חיצוניים
עריכה
- הרב אהרן הימן, "רב חננאל", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, חלק ב, עמוד 510-511, באתר היברובוקס
הערות שוליים
עריכה- ^ תלמוד בבלי, מסכת מועד קטן, דף י"ט, עמוד א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ק"ג, עמוד ב'.
- ^ בבלי, מגילה יח ע"ב.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף ל', עמוד ב'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף ה', עמוד א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף ק"י, עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף ע"ב, עמוד א'.
- ^ בבלי חולין צא, ב
- ^ ירושלמי פ"ק דמגילה, מובא בתוספות בתלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף ל', עמוד ב'
- ^ הקדמה ל"ז.