רגיונליזם כלכלי
רגיונליזם או אֲזוֹרָנוּת[1] מבטא אינטגרציה כלכלית ופוליטית על בסיס אזורי. הוא מבטא תחושה אזורית של זהות, שייכות ומטרה משותפת בשילוב עם יצירה של גופים בין מדינתיים כלכליים ופוליטיים אשר מקדמים אג'נדות אזוריות על בסיס תחושות אלו.[2] גופים אלו נוטים להשפיע ולעצב את הפעילות הקיבוצית באזורים בהם הם הוקמו. באופן כללי, מונח זה, אשר צבר פופולריות רבה לאחר מלחמת העולם השנייה, מהווה מרכיב מרכזי הן בכלכלה פוליטית מודרנית והן ביחסים בינלאומיים.[3]
רגיונליזם הוא מונח רחב, המגדיר למגוון רב של שיתופי פעולה על בסיס אזורי. ניתן לפרשו בדרכים רבות ולהשליך אותו על מקרים שונים של שיתוף פעולה אזורי. למעשה, ביבשות שונות, המונח מקבל אופי שונה לחלוטין. במזרח אירופה, למשל, שיתוף הפעולה ממוקד דווקא בשאיפה משותפת להשתייך לארגונים שאינם מבוססים באזור עצמו, כגון האיחוד האירופאי ונאט"ו. לעומת זאת, במזרח אסיה, שיתוף פעולה אזורי אינו מסתמך בהכרח על מוסדות ואידאולוגיה משותפים, פרט, אולי, לתחושה של ערכים אסיאתיים משותפים, אלא הוא מוּנַע משילוב ענייניהם של תאגידים ושל צרכים אסטרטגיים, על רקע העלייה ההדרגתית בקוטביות במזרח אסיה.[4]
יש המחלקים את המונח לשניים: רגיונליזם פתוח וסגור. ההבדל בין שתי תת-הקטגוריות האלו נוגע למידה שבה גושים אזוריים מאפשרים למדינות שאינן חברות בגוש נגישות לשווקים שלהם. ברגיונליזם פתוח אין מגבילים את הסחר עם מדינות שאינן חברות, בעוד שברגיונליזם סגור הגוש שואף להגביל את הסחר החיצוני.[5]
רקע היסטורי
עריכהקשה להצביע על תקופה מסוימת שבה החלו מדינות לפעול באופן שתואם את מושג הרגיונליזם. רעיונות כגון פיתוח אזורי וערכים אזוריים משותפים אינם חדשים. ישנם חוקרים המשייכים את עלייתו של הרגיונליזם המודרני לעלייתם של גופים בין־מדינתיים מודרניים. ניתן לומר כי רגיונליזם במובנו העכשווי צבר תאוצה לאחר מלחמת העולם השנייה.[6] לאחר המלחמה ועל רקע המלחמה הקרה, החלו רבים במערב ומחוצה לו לצדד ביצירת גופים וארגונים על בסיס אזורי, כדי לקדם סחר, אמון ותלות בין מדינות, כתחליף לאוניברסליזם ולדוקטרינת הביטחון הקיבוצי, שהיו פופולריים לפני המלחמה. הסיבות לכך נבעו לא רק מהמלחמה הקרה עצמה ומצרכי הביטחון שהיא חוללה אלא מהתפתחות הזהות האזורית בקרב מדינות רבות באירופה, בצפון אמריקה, במזרח התיכון ובמזרח אסיה. המקרה האירופאי מהווה דוגמה ברורה ליצירה הדרגתית של זהות אזורית תוך כדי יצירת המנגנונים הכלכליים ופוליטיים שיסדירו זהות זו. כאמור, הרגיונליזם האירופאי החל להתבסס עוד לפני סוף מלחמת העולם השנייה, כאשר ממשלות הגלות של בנלוקס חתמו על איחוד מכסים. בשנת 1952, דנמרק, שוודיה, איסלנד ונורווגיה יצרו את המועצה הנורדית כארגון שמטרתו לבסס ולפקח על שיתוף הפעולה הפוליטי והכלכלי של המדינות הסקנדינביות. הסכם פריז בשנת 1951 יצר את קהילת הפחם והפלדה, אשר כללה את צרפת, גרמניה המערבית, בלגיה, לוקסמבורג והולנד, והיה אבן דרך ראשונית ביצירת האיחוד האירופאי. הצלחת הרגיונליזם האירופאי קידמה באופן ניכר את מגמת הרגיונליזם בעולם,[7] ותרמה ליצירתם של ארגונים, הסכמי סחר והסכמים פוליטיים אזוריים נוספים כגון הליגה הערבית, איגוד מדינות דרום-מזרח אסיה, וכו'.
מרות שבמקור המלחמה הקרה היוותה זרז ליצירת ארגונים אזוריים רבים, באופן מפתיע, ירידת רף המתיחות הבין־מעצמתית במהלך שנות ה־60 לא פגעה במגמת הרגיונליזם המתפשטת. להפך, תקופה זו, שקדם לה תהליך מואץ של היווצרות מדינות ריבוניות חדשות בעקבות תהליך הדה-קולוניזציה, רק חיזקה את נטייתן של מדינות רבות להתאגד דרך ארגונים אזוריים. גם בשנות ה־70 וה־80, תהליך הגלובליזציה ויצירתם של הסכמי סחר בינלאומיים חדשים כגון הסכם הסחר החופשי של צפון אמריקה והשוק האירופאי המשיכו לחזק את חשיבותם של גושים פוליטיים על בסיס אזורי.[8] בשנת 2002 הושק האיחוד האפריקאי ובשנת 2005, הוצע רעיון למרחב סחר אזורי צפון אמריקאי על ידי כוח המשימה העצמאי של המועצה ליחסי חוץ של צפון אמריקה.[9]
אינטרסים אשר דוחפים לרגיונליזם
עריכהפרט לתמורות הגאופוליטיות אשר פורטו לעיל, ניתן להצביע על מספר גורמים כלליים אשר תרמו להתפשטות הרגיונליזם בעולם:
- האמונה בקרב גופים עסקיים רבים שככל שמחזורים עסקיים מתקצרים ומשא ומתן רב־צדדי נהיה ארוך יותר, ניתן להפיק תוצאות טובות יותר על ידי הסכמים אזוריים.
- השאיפה בקרב מנהיגים רבים להשתמש בליברליזציה אזורית כזרז לרפורמה פנימית.
- ממשלות רבות שואפות לנצל הסכמים אזוריים על מנת לקדם אינטרסים פוליטיים ואסטרטגיים חיצוניים.
- הרצון להשתמש בהסכמים אזוריים על מנת לקדם אינטרסים שאינם כלכליים, כגון איכות הסביבה.
- החשש של מדינות רבות מבידוד עקב כמות הולכת וגדלה של הסכמים, ארגונים וגופים בין מדינתיים אזוריים, דוחף אותם להצטרף אליהם.
- אינטגרציה כלכלית יוצרת תלות גומלין. מעבר לשיתוף פעולה, תלות כלכלית הדדית בין מדינות באזור מסוים הופכת את האפשרות למלחמה לקלושה ביותר נוכח המחיר הכלכלי האדיר של מלחמה בין מדינות אלו. מדינות רבות רואות בתלות גומלין גורם רצוי אשר תורם ליציבות האזורית.
השלכות הרגיונליזם
עריכהההתרבות המהירה של איחוד מדינות תחת ארגונים אזוריים מהווה את אחד המאפיינים הבולטים בזירה הבינלאומית שלאחר המלחמה הקרה. אמנם, המערכת הדו-קוטבית לא הוחלפה במבנה גאופוליטי ברור, אבל קיומם של ארגונים אזוריים (הנעים מארגוני סחר גרידא ועד ארגונים פוליטיים) כגון האיחוד האירופאי, הסכם הסחר החופשי של צפון אמריקה, והפורום האסיאתי לשיתוף פעולה כלכלי (APEC), מצביעים על סדר בינלאומי חדש המושפע באופן בולט מרגיונליזם. כיום, הסכמי סחר אזוריים הם חלק מרכזי בסחר הבינלאומי (כ־50% מכלל הסחר העולמי בא לידי ביטוי בהסכמי סחר אזוריים). הסכמי סחר אלו מתקיימים לצד הסכמי סחר רב־צדדיים חוצי גבולות, כגון ארגון הסחר העולמי (WTO), אך ישנו וויכוח לא קטן על אופי השפעתם. דיון חשוב מתמקד בשאלה האם הסכמי סחר אזוריים מהווים קרש קפיצה לרב־צדדיות, או שאלטרנטיבית, הם פוגעים במערכת הרב־צדדית. מצדדי הרגיונליזם טוענים כי הסכמי סחר אזוריים בין מדינות בעלות ערכים או תרבות משותפים הם קלים ופשוטים יותר למימוש מאשר הסכמים דומים בפורומים בינלאומיים רחבים יותר, ואף מהווים קרש קפיצה להסכמים רב־צדדיים בשלבים מאוחרים. במילים אחרות, לטענתם, הסכמי סחר אזוריים תורמים באופן ישיר לליברליזציה כלכלית ולקידום הסחר העולמי. מצד שני, יש הטוענים כי הסכמי סחר אזוריים עשויים להקשות על מדינות מחוץ לאזור לסחור עם אלו שלקחו חלק בהסכמים הללו, והדבר עלול להאט את פתיחת השווקים של המדינות המעורבות ולפגוע ברמת הסחר העולמית.[10] רבים מקרב השמאל מבקרים אף הם את הרגיונליזם. ביקורתו של צ'ארלס א. קופצ'אן, שגרס כי הרגיונליזם המודרני החליף את האימפריאליזם הישן, מהווה דוגמה לביקורת כזאת. בניגוד לאימפריאליזם הישן, שהתקיים על ידי כפייה ישירה, מערכות רגיונליסטיות, שהוגדרו על ידו כ"אימפריות שבהסכמה", מתקיימות כעסקה בין הליבה לפריפריה. הליבה (קופצ'אן מציג את צרפת וגרמניה כדוגמה לליבת האיחוד האירופאי) מסכימה להגביל את עצמה מרצון ולהכפיף את כוחה למערכת חוקים, ובתמורה, הפריפריה מצטרפת בהסכמה לבסיס ההשפעה של הליבה. קופצ'אן טוען כי בנוסף לאיחוד האירופאי, ארגונים כגון NAFTA, ו־APEC הם דוגמה ברורה לכך.[11]
רבים מהמבקרים את הרגיונליזם מצדדים ביצירת הסכמי סחר רב־צדדיים ישירים בעלי מספר שחקנים רב יותר, שלטענתם הם בעלי פוטנציאל גדול יותר לרווח הדדי מאשר לסחר אזורי או דו־צדדי. השאלה האם הסכמים אזוריים חיוביים או שליליים, והאם הם תורמים או גורעים מהסכמי סחר בינלאומיים (כגון הסכמי ארגון הסחר העולמי) היא קריטית לממשלות מחד ולמשא ומתן רב־צדדי מאידך. מחקר עדכני של ה־OECD בדק את הקשר בין הסכמי סחר רב־צדדיים לאזוריים (Regional Trade Agreements) ב־10 גזרות שאופיינו במספר רב של הסכמי סחר אזוריים, אשר נגעו בתחומים שנעו משירותים, שוק העבודה ועד איכות הסביבה. מסקנתו הייתה שהסכמי סחר אזוריים יכולים להוות גורם משלים לתהליכי הליברליזציה הרב־צדדית, אך הם לא יכולים להחליף אותם.[12] ויכוח מרכזי נוסף נסב סביב השאלה האם רגיונליזם תורם ליצירת אווירה של ביטחון צבאי וכלכלי בקרב מדינות באזור מסוים, או להפך, האם הוא תורם ליצירת אנטגוניזם כלפי מדינות מחוץ לאזור זה ובעקבות זאת, למתיחות מיותרת. שאלה זאת הייתה פופולרית במהלך המלחמה הקרה, על רקע יצירת האיחוד האירופאי. מצדדי האיחוד גורסים כי האיחוד מנע מלחמה ויצר חזית אירופאית מאוחדת מול האיום הסובייטי, אך מצד שני, יש הטוענים כי איום זה כבר אינו רלוונטי בימים אלו, ואיחוד שכזה, במקביל לקידום סחר פנימי באיחוד, עלול ליצור אנטגוניזם בקרב מדינות אשר לא יכולות, מפאת מיקומן הגאוגרפי, להיות חברות באיחוד או בהסכמים האזוריים שנלווים אליו.[13]
רגיונליזם מבטא שיתוף פעולה פוליטי או כלכלי על בסיס אזורי. למונח זה אין הגדרה אופרטיבית ברורה והוא, מעבר למכנה משותף זה, מתפרש באופן שונה בקרב אנשים שונים ואזורים שונים. ישנם חוקרים הרואים ברגיונליזם שיתוף פעול גרידא, וישנם המשייכים לו תחושות וערכים משותפים. ישנו גם וויכוח על טיב שיתוף הפעולה. כלומר, ההגדרה אינה חד ערכית. באופן כללי, רוב החוקרים מסכימים כי הרגיונליזם, בהגדרתו המודרנית, התפתח לאחר מלחמת העולם השנייה וצבר תאוצה משנות ה-60 ועד היום. הדבר נבע ממניעים רבים, בין אם ביטחוניים, כלכליים או פוליטיים. כיום, כמחצית מהסכמי הסחר המודרניים הם על בסיס אזורי, אך ישנו וויכוח על השלכות הרגיונליזם. וויכוח זה עוסק בשאלות האם רגיונליזם מקדם סחר בינלאומי רב־צדדי או פוגע בו, האם הוא תורם ליציבות אזורית או להפך, והאם, על פי הביקורת משמאל על הרגיונליזם, הוא מקדם מערכת היררכית בין מדינות. הפולמוס נמשך עד היום, ולא ברור אם לשאלות אלו יהיו אי פעם תשובות חד-משמעיות. עם הימשכות והתרחבות מהפכת המידע והתקשורת שתרמו לצמצום תחושת המרחק והשוני בין מדינות, הרגיונליזם עשוי לשרוד במתכונתו הנוכחית, להשתנות או אפילו לדעוך, ולפנות את מקומו לגל של הסכמים רב־צדדיים חוצי גבולות.
ביבליוגרפיה
עריכה- Baldwin, R.E., D. Cohen, A. Venebles Sapir. Market Integration, Regionalism and the Global Economy. Cambridge: Cambridge University Press, 2010.
- Hurrel, A. "Explaining the Resurgence of Regionalism in World Politics." Review of International Studies 21 (1995): 331-358.
- Kupchan, C.A. "Regionalism and the Rise of Consensual Empire." Center for German and European Studies, University of California at Berkeley (October 1996).
- Macleod, G. "New Regionalism Reconsidered: Globalization and the Remaking of Political Economic Space." International Journal of Urban and Regional Research 25, no. 4 (2001): 804-829.
- Manly, J.P., P. Aspe, W.F. Weld. "Building a North American Community." Council on Foreign Relations Task Force, Report, 2005. http://www.cfr.org/publication/8102/building_a_north_american_community.html
- Negrete, A.O.M.L. "The Political Economy of Regionalism: Current Theorizing and Preliminary Observations on the G-3 FTA." CIDE Working Paper, 2004: 1-41.http://www.ciaonet.org/wps/cid037/index.html
- OECD. Regionalism and the Multilateral Trading System - The Role of Regional Trade Agreements, OECD Policy Brief. Paris: OECD Publishing, 2003.
- http://www.oecd.org/dataoecd/23/12/8895922.pdf
- Reynolds, C.W. "Open Regionalism: Lessons from Latin America for East Asia." Working Paper, University of Notre Dame, Helen Kellogg Institute of International Studies, no. 241, 1997.
- http://kellogg.nd.edu/publications/workingpapers/WPS/241.pdf
- Vayrynen, R. "Regionalism: Old and New." International Studies Review 5 (2003): 25-51.
- Weiss, B. "The Economics of Integration. The Politics of Regionalism: Interdependence and Integration Theory Revisited." International Studies Association 40th Annual Convention, Washington, D.C., 1999. https://web.archive.org/web/20050213215140/http://www.ciaonet.org/isa/wbm01/
קישורים חיצוניים
עריכה
הערות שוליים
עריכה- ^ אֲזוֹרָנוּת במילון גאוגרפיה אנושית (תשע"ז), באתר האקדמיה ללשון העברית
- ^ B. Weiss, "The Economics of Integration. The Politics of Regionalism: Interdependence and Integration Theory Revisited," International Studies Association 40th Annual Convention, Washington, D.C., 1999: 5; http://www.ciaonet.org/isa/wbm01
- ^ A.O.M.L. Negrete, "The Political Economy of Regionalism: Current Theorizing and Preliminary Observations on the G-3 FTA," CIDE Working Paper, 2004: 2.http://www.ciaonet.org/wps/cid037/index.html
- ^ # R. Vayrynen, "Regionalism: Old and New," International Studies Review 5 (2003): 5.
- ^ # C.W. Reynolds, "Open Regionalism: Lessons from Latin America for East Asia," Working Paper, University of Notre Dame, Helen Kellogg Institute of International Studies, no. 241 (1997): 3. http://kellogg.nd.edu/publications/workingpapers/WPS/241.pdf
- ^ # A. Hurrel, "Explaining the Resurgence of Regionalism in World Politics," Review of International Studies 21 (1995): 338.
- ^ # OECD, Regionalism and the Multilateral Trading System - The Role of Regional Trade Agreements, OECD Policy Brief (Paris: OECD Publishing, 2003): 2. http://www.oecd.org/dataoecd/23/12/8895922.pdf
- ^ # G. Macleod, "New Regionalism Reconsidered: Globalization and the Remaking of Political Economic Space," International Journal of Urban and Regional Research 25, no. 4 (2001): 809.
- ^ # J.P. Manly, P. Aspe, W.F. Weld, "Building a North American Community," Council on Foreign Relations Task Force, Report (2005): 4. http://www.cfr.org/publication/8102/building_a_north_american_community.html # OECD, Regionalism and the Multilateral Trading System, 4.
- ^ R.E. Baldwin, D. Cohen, A. Venebles Sapir, Market Integration, Regionalism and the Global Economy (Cambridge: Cambridge University Press, 2010): 4.
- ^ C.A. Kupchan, "Regionalism and the Rise of Consensual Empire," Center for German and European Studies, University of California at Berkeley (October 1996): 4.
- ^ Hurrel, op. cit., 2.
- ^ Baldwin, op. cit., 132.