רוברט ג'ונסון

רוברט ג'ונסון
**Robert Leroy Johnson**
	תצלום סטודיו של ג'ונסון, 1935 בערך. אחת מתוך שלוש תמונות שלו שידוע עליהן.
	תצלום סטודיו של ג'ונסון, 1935 בערך. אחת מתוך שלוש תמונות שלו שידוע עליהן.
לידה	8 במאי 1911; הייזלהרסט, ארצות הברית
פטירה	16 באוגוסט 1938 (בגיל 27); גרינווד, ארצות הברית
מוקד פעילות	ארצות הברית
תקופת הפעילות	1929–1938 (כ־9 שנים)
עיסוק	זמר
סוגה	דלתא בלוז
שפה מועדפת	אנגלית
כלי נגינה	גיטרה, זמרה
חברת תקליטים	קולומביה רקורדס
פרסים והוקרה	פרס גראמי למפעל חיים (2006); היכל התהילה של הרוק אנד רול (1986) ;
	פרופיל ב-IMDb

רוברט ג'ונסון (באנגלית: Robert Johnson‏; 8 במאי 1911 - 16 באוגוסט 1938) היה מוזיקאי, זמר בלוז וגיטריסט אמריקני. בתקופת חייו הקצרה הקליט ג'ונסון מעט מאוד, אך הוא הותיר חותם משמעותי ונמנה עם הידועים שבזמרי הדלתא בלוז^[1].

המוזיקה של רוברט ג'ונסון

רוברט ג'ונסון הקליט בסך הכל 29 שירים במהלך הקריירה שלו, בשתי תקופות. התקופה הראשונה שבה הקליט הייתה נובמבר 1936, בעת שהותו בסן אנטוניו, טקסס, וביוני 1937 הקליט עוד, בדאלאס, טקסס. 13 משיריו הקליט פעמיים. כמה משיריו הידועים ביותר היו: Love In Vain, Come On In My Kitchen, Sweet Home Chicago, Cross Road Blues. בשנת 1961 ליקט ג'ון האמונד את שיריו מחדש באלבום King of the Delta Blues Singers, והשיב את העניין הציבורי כלפי ג'ונסון^[1].

נושאי שירתו היו ייאוש, בדידות, חברות ונדודים. באותן שנים של משבר כלכלי וחברתי (שנות השפל הגדול), האוכלוסייה האפרו אמריקאית הושפעה רבות מהנצרות (בעיקר מהבפטיזם). בשירו Hellhound on My Trail מתאר ג'ונסון מפגש בדרכים עם השטן, נושא שלקוח מההוויה הדתית. השפל הגדול לווה בקרב הקהילה האפרו-אמריקאית בנדודים ובחיפוש אחר עבודה. השיר I Am a Steady Rollin Man מתאר את הנדודים בדרכים על הציר מהמיסיסיפי לשיקגו.

אחד המאפיינים הבולטים במוזיקה של ג'ונסון, ומאפיוניה הייחודיים, הוא הדינמיות שלה. אריק קלפטון, שמנה את ג'ונסון עם מקורות ההשפעה המוזיקליים העיקריים שלו, והקליט את אלבום המחווה לשיריו של ג'ונסון, Me And Mr. Johnson, ציין בראיון כי בשביל לנגן את המוזיקה של ג'ונסון נדרשים שני נגנים.^[^{דרוש מקור]}

אגדת השטן

לפי אגדה שנפוצה על ג'ונסון, בצעירותו בכפרי מיסיסיפי, הוא שאף בכל מאודו להיות מוזיקאי בלוז גדול. בתחילת הקריירה שלו הוא לא הצליח לכבוש את לב הקהל ולכן הוא "הודרך" בידי כוח על טבעי ללכת עם הגיטרה שלו לצומת דרכים מסוים בחצות. שם, לפי האגדה, פגש באדם שחור גדול ממדים (השטן), שעשה עמו עסקה. לאחר שג'ונסון הסכים השטן לקח את הגיטרה שלו וכיוון אותה. השטן ניגן כמה שירים ואז החזיר את הגיטרה לג'ונסון, ובכך העניק לו את שליטתו בנגינה בכלי. אגדה זו היא למעשה וריאציה של סיפור העסקה עם השטן מפאוסט של גתה, בתמורה לנשמתו, רכש ג'ונסון את כישרונו הווירטואוזי בבלוז^[2]. צומת הדרכים מזוהה עם הצומת של Highway 61 ו-Highway 49 בעיר קלארקסדייל, מיסיסיפי. המקום הפך אתר עלייה לרגל לחובבי בלוז. לפי פרשנויות נוספות, שירו "Me and the Devil Blues" ו-"Cross Road Blues" קשורים בסיטואציה אגדית זו. האגדה זכתה לאזכור בסרט "אחי, איפה אתה?", בדמותו של נגן הגיטרה טומי ג'ונסון המוכר את נשמתו לשטן, וכן בסדרה על טבעי שגם בה על פי העלילה ג'ונסון חותם על עסקה עם "שד צומת" שהופך אותו לזמר הטוב בעולם אך כעבור עשור הוא משלם בנשמתו, ונלקח לגהנום.

העניין הרב בדמותו נובע בין היתר מנסיבות מותו. נפוצה שמועה כי הורעל על ידי בעל קנאי, אולם גם לאחר מותו היו שמועות על כך שהוא עוד חי בטקסס.

ג'ונסון מת ב-16 באוגוסט 1938, בגיל 27 ו-100 ימים. בעקבות זאת הוא צורף, באופן אנכרוניסטי, למועדון 27 והוא נחשב לחבר המפורסם הראשון במועדון.

השפעתו וחותמו

ג'ונסון הוא מנציגיו הבולטים של זרם הדלתא בלוז, וסגנונו הייחודי השפיע על זמרים אחרים בדלתא של המיסיסיפי. בשנות השישים ביצעו הרולינג סטונז גרסאות לכמה משיריו של ג'ונסון. בנוסף הייתה ליצירתו של ג'ונסון השפעה על להקת לד זפלין, בפן הרית'ם אנד בלוז שממנו התפתח הצליל המחוספס שלה.^[3] גם להקת קרים ביצעה כמה משיריו של ג'ונסון, כאשר הביצוע המוכר ביותר שלה לאחד משיריו הוא זה של השיר 'Crossroads' מהאלבום 'Wheels of Fire', אותו הם ביצעו בהופעה חיה. אריק קלפטון הקליט אלבום שלם משיריו של ג'ונסון, בשם 'Me and Mr. Johnson', והוא ציין את השפעתו של ג'ונסון על סגנונו כמכרעת^[1].

ג'ונסון בתרבות

האגדה על העסקה שחתם עם השטן היוותה השראה לפרק 8 בעונה השנייה של סדרת הטלוויזיה "על טבעי". במרכז פרק זה עומד שד עם עיניים אדומות שמציע עסקאות והמחיר הוא נשמתו של האדם לאחר עשר שנים. ג'ונסון עצמו מופיע בפרק כראשון שחתם עסקה עם השד הזה.

כמו כן מוקדש לו פרק ב"timeless" בעונה שנייה פרק שישי