רוברט דה נירו

רוברט דה נירו (באנגלית: Robert De Niro; נולד ב-17 באוגוסט 1943) הוא שחקן קולנוע אמריקאי, זוכה שני פרסי אוסקר מתוך 9 מועמדויות ושני פרסי גלובוס הזהב. כמו כן, קיבל את פרס מרכז קנדי ב-2009 ואת מדליית החירות הנשיאותית מידי הנשיא ברק אובמה ב-2016.

רוברט דה נירו
Robert De Niro

דה נירו, 2016
לידה	17 באוגוסט 1943 (בן 81) ניו יורק, ארצות הברית
שם לידה	Robert Anthony De Niro
סוגה מועדפת	סרט דרמה, war drama, סרט מלחמה, נאו-נואר, מותחן פשע, historical drama film, פילם נואר, סרט בלשי, סרט קומדיה, סרט היסטורי, מערבון, סרט שוד, סרט אימה פסיכולוגי, סרט פשע, מותחן פסיכולוגי, סרט מתח, סרט דרמת פשע, סרט אפי, סרט פעולה, סרט מאפיה, סרט אימה, סרט ספורט, סרט פנטזיה
מדינה	איטליה, ארצות הברית
תקופת הפעילות	מ-1963
מקום לימודים	בית הספר למשחק סטלה אדלר סטודיו אייץ' בי P.S. 41 בית הספר ליטל רד מכון לי סטרסברג לתיאטרון ולקולנוע Rhodes Preparatory School
בן או בת זוג	דיאן אבוט (28 באפריל 1976–1988) גרייס הייטאואר (17 ביוני 1997–2018) צ'רמיין סינקלייר (1993–1995) טוקי סמית
צאצאים	דרינה דה נירו, ג'וליאן דה נירו, אליוט דה נירו, רפאל דה נירו, ארון דה נירו
מספר צאצאים	7
פרסים והוקרה	פרס דונוסטיה (2000) פרס מכון הסרטים האמריקאי על מפעל חיים (2003) Global Citizen Awards (2014) פרס אריה הזהב (1993) פרס גלובוס הזהב לשחקן הטוב ביותר - סרט דרמה (1980) אביר בלגיון הכבוד (9 במאי 1997) פרס מיוחד של עולם התאטרון (1987) מדליית החירות הנשיאותית (2016) פרס אוסקר לשחקן הטוב ביותר (1980) פרס אוסקר לשחקן המשנה הטוב ביותר (1973) גלובוס הזהב על שם ססיל ב. דה-מיל (2010) קצין בכיר במסדר ההצטיינות של הרפובליקה האיטלקית פרס מרכז קנדי מפקד מסדר האמנויות והספרות Marrakech International Film Festival Honorary Award
פרופיל ב-IMDb
חתימה

רוברט דה נירו, 2011

במהלך שנותיו הראשונות בעולם הקולנוע דה נירו כיכב בחמישה סרטים שכיום נמנים מהגדולים בכל הזמנים:

• "רחובות זועמים" (1973) – דרמת פשע בו דה נירו מגלם מאפיונר מתחיל בשוק ההימורים הניו-יורקי שמצפצף על חוקי העולם התחתון. הסרט מהווה את שיתוף הפעולה הראשון של דה נירו עם הבמאי מרטין סקורסזה.
• "הסנדק 2" (1974) בבימוי של פרנסיס פורד קופולה. דה נירו, שדיבר איטלקית במהלך כל הסצנות שלו, משחק את אותה הדמות שמרלון ברנדו גילם בחלק הראשון של הטרילוגיה, על תפקיד זה זכה בפרס אוסקר לשחקן המשנה הטוב ביותר.
• "נהג מונית" (1976) – בשיתוף הפעולה השני שלו עם הבמאי מרטין סקורסזה, דה נירו מגלם אדם בשם טראוויס ביקל, יוצא מלחמת ווייטנאם, החי בצורה סגפנית בניו יורק הישנה, ומלאת פשיעה וזנות, תוך שהוא אינו מסוגל לשאת את כל "הליכלוך ברחובות".
• "צייד הצבאים" (1978) – אפוס אלים ובלתי מתפשר בן 3 שעות אודות מלחמה ופטריוטיות, וההשפעה שלהם על קהילת מהגרים קטנה בארצות הברית.
• "השור הזועם" (1980) – דרמת ספורט בשחור-לבן המספרת את הסיפור של ג'ייק למוטה, מתאגרף מצליח שההתנהגות האלימה שלו באה לידי ביטוי גם מחוץ לזירה. סקורסזה ביים ודה נירו עזר בהפקה ובכתיבת התסריט, ואף זכה בפרס אוסקר לשחקן הטוב ביותר.

מאז תקופה פורצת-דרך זו השתתף דה-נירו במספר גדול של סרטים, חלקם זכו להצלחה כגון "החבר'ה הטובים", "אופטימיות היא שם המשחק" והקומדיה "פגוש את ההורים".

ביוגרפיה

דה נירו נולד בעיר ניו יורק שבארצות הברית. שני הוריו עסקו באמנות, אמו וירג'יניה אדמירל עסקה בציור ואביו רוברט דה נירו האב עסק בציור ופיסול. הוריו התגרשו כשהיה בן 3 ואף על פי שאימו גידלה אותו, בילה זמן רב גם עם אביו, שגר בקרבת מקום. בשנת 2010 החל להעניק פרס שנתי לציור לזכר אביו, וב-2014 יצר סרט תיעודי עליו.

דה נירו הצעיר פקד בתי ספר רבים, ציבוריים ופרטיים, עד שבגיל 16, עזב לבלי שוב, כדי ללמוד משחק. דה נירו הוקסם מסרטי הקולנוע והמשחק היווה עבורו מעין מפלט מביישנותו. את הופעתו הראשונה על במה ערך כבר בגיל עשר בהצגת "הקוסם מארץ עוץ" בבית הספר בו למד.

דה נירו למד במחיצת שניים מגדולי המורים האמריקאיים למשחק, סטלה אדלר ולי סטרסברג.

קריירה

בשנת 1963, כשהיה בן 20, הצטלם לסרטו הראשון "The Wedding Party", של הבמאי בריאן דה פלמה, אך הסרט יצא לאקרנים רק שש שנים מאוחר יותר, בשנת 1969.

שני סרטיו הבאים היו אף הם בבימוי דה פלמה, אך הפריצה לתודעת הקהל התרחשה רק ב-1973, בהופעה שזיכתה אותו בפרס השחקן הטוב ביותר של איגוד המבקרים של ניו יורק, על תפקידו בסרט "פעימות לב" (Bang the Drum Slowly). באותה שנה שיתף פעולה לראשונה עם הבמאי מרטין סקורסזה בסרט "רחובות זועמים". שותפות זו עם סקורסזה הביאה ברבות השנים לכמה מהופעותיו הבלתי נשכחות של דה נירו בסרטים: נהג מונית, קזינו, ניו יורק, ניו יורק, השור הזועם, מלך הקומדיה, החבר'ה הטובים ופסגת הפחד.

לפרס אוסקר היה מועמד תשע פעמים וזכה פעמיים: בפעם הראשונה בשנת 1974 בקטגוריית "שחקן משנה" על תפקידו ב"הסנדק 2" של פרנסיס פורד קופולה, ובפעם השנייה בשנת 1980 בתואר "השחקן הטוב ביותר" על תפקידו ב"השור הזועם", עליו גם זכה בפרס גלובוס הזהב.

מועמדויות נוספות לפרס אוסקר הם על תפקידיו ב"נהג מונית" (1976), "צייד הצבאים" (1978), "התעוררות" (1990), "פסגת הפחד" (1991) "אופטימיות היא שם המשחק" (2012), "האירי" (2019) ו"רוצחי פרח הירח" (2023).

בספטמבר 1980 ביקר בישראל, כאורח של המפיק הישראלי ארנון מילצ'ן שאתו התיידד. בהמשך השתתף דה נירו ברציפות בשלוש הפקות עתירות תקציב של מילצ'ן – "מלך הקומדיה" (1982) קומדיה סאטירית שביים מרטין סקורסזה; "היו זמנים באמריקה" (1984), סרט מאפיה באורך שלוש שעות שהיה סרטו האחרון של הבמאי האיטלקי סרג'ו לאונה; ו"ברזיל" (1985), סרט מדע בדיוני, אשר בוים על ידי טרי גיליאם. שלושת הסרטים זכו להצלחה ביקורתית ואמנותית אך נכשלו בקופות. במשך השנים ביקר דה-דה נירו בישראל עוד פעמים רבות. בין השאר, ביולי 1993 הגיע להשתתף בטקס פתיחת פסטיבל הקולנוע ירושלים והמכביה הארבע-עשרה. ביוני 2013 הגיע במטרה להשתתף בוועידת הנשיא, לכבוד יום הולדתו ה-90 של שמעון פרס.

בשנת 1993 פנה לראשונה לבימוי, בסרט "סיפור מרובע ברונקס" בו גם כיכב, וב-2006 ביים את הסרט שומר המדינה.

בשנות ה-2000 השתתף דה נירו במגוון קומדיות ("בואו נדבר על זה", "שואוטיים", "סבא בהפרעה" ואחרים).

בשנת 2002 ייסד את פסטיבל הסרטים טרייבקה, בעקבות פיגועי הטרור שהתרחשו ב-11 בספטמבר 2001 והביאו לנפילת מגדלי התאומים ולפגיעה בשכונת טרייבקה בניו יורק הסמוכה למגדלים. מטרת הפסטיבל להציג את העיר ניו יורק כמרכז קולנוע בין-לאומי, ולתרום לשיקומו של אזור מנהטן תחתית.

בשנת 2013 כיכב לצד סילבסטר סטאלון בסרט "סוגרים חשבון", כזוג יריבי איגרוף מזדקנים יוצאים מהפנסיה שלהם כדי להילחם בקרב אחד אחרון, 30 שנה אחרי הקרב הקודם.

בשנת 2015 כיכב לצד אן האת'וויי בקומדיה "המתמחה". סרט שבוים, הופק ונכתב בידי ננסי מאיירס וספג ביקורות שליליות.

בשנת 2016 שיחק בדרמת האגרוף "ידי האבן" לצידם של אדגר רמירס, אשר, וג'ון טורטורו. באותה שנה גם שיחק בסרט "קומיקאי", בו דה נירו מגלם קומיקאי שתהילתו כבר חלפה והוא מנסה להמציא את עצמו מחדש, ללא הצלחה יתרה.

בנובמבר 2016 דווח שדה נירו ישתתף בסדרת טלוויזיה בת 20 פרקים שיביים דייוויד או. ראסל ושמה "The Nix" לצידה של מריל סטריפ. שכרו הוערך בכ-750,000 דולר לכל פרק בסדרה.

בשנת 2019 יצא לאקרנים הסרט "ג'וקר", בו שיחק את מוריי פרנקלין קומיקאי בעל תוכנית אירוח שנערץ על ידי ארתור פלק. באותה שנה לאקרנים הסרט "האירי", שהפקתו נמשכה שלוש שעות וחצי בתקציב של כ-200 מיליון דולר. עלילת הסרט מתמקדת בסיפור חייו של הגנגסטר פרנק שירן, איש מאפיה שנחשד ב-1975 ברצח ג'ימי הופה, ראש איגוד נהגי המשאיות בארצות הברית. רוברט דה נירו מגלם בסרט את דמותו של שיאן ואל פצ'ינו את דמותו של הופה.

חיים אישיים

בין השנים 1976–1988 היה נשוי לדיאן אבוט, ממנה נולד בשנת 1978 בנם רפאל, וכן אימץ את ביתה מנישואים קודמים. בשנת 1995 נולדו לדה נירו תאומים (בעזרת אם פונדקאית) מחברתו לחיים אז טוקי סמית'. ביוני 1997 התחתן עם גרייס הייטאואר, אשר ממנה נולד לו בן במרץ 1998. ב-2011 נולדה לו בת נוספת בעזרת אם פונדקאית. בשנת 2018 נפרדו דה נירו והייטאואר. בשנת 2023 דה נירו חשף כי לאחרונה נולד לו ילד נוסף. רומנים אחרים מפורסמים של דה נירו כללו את הדוגמניות נעמי קמפבל וסינדי קרופורד, הזמרת ויטני יוסטון והשחקניות אשלי ג'אד ואומה תורמן.

ב-2003 לקה דה-נירו בסרטן הערמונית. רופאיו איבחנו את המחלה בשלב מוקדם ביותר של התפתחותה, בעת בדיקת מעקב שגרתית והוא החלים באופן מלא.

פילמוגרפיה נבחרת

• ברכות (1968) – ג'והן רובין
• מסיבת חתונה (1969) – ססיל (מלווה החתן)
• מנהטן בכחול (1970) – וורדן ג'יימס
• אם הדמים (1970) – לגויים בארקר
• פעימות לב (1973) – מארדיגן נהג המונית
• רחובות זועמים (1973) – ג'והני בוי
• הסנדק 2 (1974) – ויטו קורליאונה
• נהג מונית (1976) – טראביס ביקל
• 1900 (1976) – אלפרדו ברלינגיירי
• הטייקון האחרון (1976) – מונרו סטאר
• ניו יורק, ניו יורק (1977) – ג'ימי דוייל
• צייד הצבאים (1978) – מייקל
• השור הזועם (1980) – ג'ייק לה מוטה
• מלך הקומדיה (1982) – רופרט פאפקין
• היו זמנים באמריקה (1984) – נודלס
• להתאהב (1984) – פרנק ראפטיס
• ברזיל (1985) – הארי טאטל
• המיסיון (1986) – מנדוזה
• הבלתי משוחדים (1987) – אל קאפונה
• ליבו של אנג'ל (1987) – לואיס סייפר
• מרדף חצות (1988) – ג'אק וולש
• אנחנו לא מלאכים (1989) – נד
• התעוררות (1990) – לאונרד לואו
• החבר'ה הטובים (1990) – ג'יימס קונוויי
• אשם על פי חשד (1991) – דייוויד מריל
• מלכודת אש (1991) – דונלד רימגייל
• פסגת הפחד (1991) – מקס קאדי
• לילה ועיר (1992) – הארי פבייאן
• אשה לשניים (1993) – איבן וו. רייט
• כך הייתי (1993) – דווייט
• סיפור מרובע ברונקס (1993) – לורנצו
• פרנקנשטיין (1994) – היצור, הדמות החדה
• קזינו (1995) – סם "אייס" רוטשטיין
• היט (1995) – ניל מק'קאנלי
• חדרו של מרווין (1996) – דוקטור וולי
• המעריץ (1996) – גיל ריינארד
• סליפרס (1996) – האב בובי
• קופלנד (1997) – מו טילדן
• ג'קי בראון (1997) – לואיס גארה
• לכשכש בכלב (1997) – קונראד ברין
• רונין (1998) – סאם
• ציפיות גדולות (1998) – אסיר/לוסטיג
• אנשים מושלמים (1999) – מוסלי פורד
• בואו נדבר על זה (1999) – פול ויטי
• גברים עם כבוד (2000) – ג'יימס לורנס
• פגוש את ההורים (2000) – ג'אק ביירנס
• הרפתקאות רוקי ובולווינקל (2000) – המנהיג חסר הפחד
• הפריצה (2001) – ניק
• 15 דקות (2001) – אבי פלמינג
• עיר ליד הים (2002) – וינסנט לה-מארקה
• שואוטיים (2002) – מיץ' פרסטון
• בואו נדבר על זה פעם שנייה (2002) – פאול ויטי
• שיבוט מסוכן (2004) – ריצ'רד וולס
• הגשר של סאן לואיס ריי (2004) – הארכיבישוף של פרו
• פגוש את הפוקרס (2004) – ג'אק באיירנס
• תפוס ת'כריש (2004) – דיבוב קולו של דון לינו
• משחקים נסתרים (2005) – דייוויד קאטאואיי
• שומר המדינה (2006) – ביל סאליבן
• אבק כוכבים (2007) – קפטיין שיקספיר
• רצח מוצדק (2008) – טורק
• מה קרה עכשיו? (2008) – בן
• כולם בסדר (2009) – פרנק גוד
• סטון (2010) – ג'אק
• פגוש את הפוקרס הקטנים (2010) – ג'אק באיירנס
• ללא גבולות (2011) – קארל ואן לון
• יחידת עילית (2011) – צייד
• סילבסטר בניו יורק (2011) – סטן האריס
• אורות אדומים (2012) – סימון סילבר
• המדריך לאהבה (2012) – ג'ונתן פלינט
• אופטימיות היא שם המשחק (2012) – ג'ו סארקונה
• החתונה הגדולה (2013) – דון
• מחסל מקצועי (2013) – בנג'מין פורד
• החבר'ה הרעים (2013) – פרד בלייק, ג'ובאני מאנצוני
• סוף סוף וגאס (2013) – פאדי
• חלום אמריקאי (2013) – ויקטור טלגיו (ללא קרדיט)
• סוגרים חשבון (2014) – בילי (דה קיד) מק'דונן
• המתמחה (2015) – בן
• אוטובוס 657 (2015) – פרנסיס ("האפיפיור") סילבה
• ג'וי (2015) – רודי
• סבא בהפרעה (2016) – דיק קלי
• ידי האבן (2016) – ריי ארסל
• הקומיקאי (2016) – ג'אקי בורק
• אשף השקרים (2017) – ברני מאיידוף
• ג'וקר (2019) – מוריי פרנקלין
• האירי (2019) – פרנק שיראן
• מלחמה עם סבא (2020) – אד
• המערב הקרוע (2020) –מקס בארבר
• אמסטרדם (2022) – גנרל גיל דילבק
• Savage Salvation‏ (2022) – שריף צ'רץ'
• רוצחי פרח הירח (2023) – ויליאם הייל
• אבי החתן (2023) – אלבו
• עולם משלו (2023) – סטן
• אלטו נייטס (2024) – ויטו ג'נובזה / פרנק קוסטלו
• After Exile‏ (TBA) – טד דלוניי
• Tin Soldier‏ (TBA) – טה אשבויין

טלוויזיה

• Zero Day‏ (TBA)

פרסים והוקרה

• בדצמבר 2009 קיבל את פרס מרכז קנדי מידיו של הנשיא ברק אובמה.
• בפברואר 2013 קיבל כוכב בשדרת הכוכבים של הוליווד.
• בינואר 2011 הוענק לדה נירו פרס גלובוס הזהב על מפעל חיים.
• ב-2016 העניק לו נשיא ארצות הברית ברק אובמה את מדליית החירות הנשיאותית, עיטור הכבוד הגבוה במדינה.
• ב-2019 הוענק לו פרס גילדת שחקני המסך על מפעל חיים.

פרס אוסקר

שנה	סרט	קטגוריה	תוצאה
1975	הסנדק חלק שני	פרס אוסקר לשחקן המשנה הטוב ביותר	זכייה
1977	נהג מונית	פרס אוסקר לשחקן הטוב ביותר	מועמדות
1979	צייד הצבאים		מועמדות
1981	השור הזועם		זכייה
1991	התעוררות		מועמדות
1992	פסגת הפחד		מועמדות
2013	אופטימיות היא שם המשחק	פרס אוסקר לשחקן המשנה הטוב ביותר	מועמדות
2020	האירי	פרס אוסקר לסרט הטוב ביותר	מועמדות

British Academy of Film and Television Arts Awards

שנה	סרט	קטגוריה	תוצאה
1976	הסנדק חלק שני	פרס באפט"א לשחקן המבטיח בתפקיד ראשי בסרט	מועמדות
1977	נהג מונית	פרס באפט"א לשחקן הטוב ביותר בתפקיד ראשי	מועמדות
1980	צייד הצבאים		מועמדות
1982	השור הזועם		מועמדות
1984	מלך הקומדיה		מועמדות
1991	החבר'ה הטובים		מועמדות
2020	האירי	פרס באפט"א לסרט הטוב ביותר	מועמדות

פרס גלובוס הזהב

שנה	סרט	קטגוריה	תוצאה
1977	נהג מונית	פרס גלובוס הזהב לשחקן הטוב ביותר - סרט דרמה	מועמדות
1978	ניו יורק, ניו יורק	פרס גלובוס הזהב לשחקן הטוב ביותר - סרט קומדיה או מוזיקלי	מועמדות
1979	צייד הצבאים	פרס גלובוס הזהב לשחקן הטוב ביותר - סרט דרמה	מועמדות
1981	השור הזועם		זכייה
1989	מרדף חצות	פרס גלובוס הזהב לשחקן הטוב ביותר - סרט קומדיה או מוזיקלי	מועמדות
1992	פסגת הפחד	פרס גלובוס הזהב לשחקן הטוב ביותר - סרט דרמה	מועמדות
2000	בואו נדבר על זה	פרס גלובוס הזהב לשחקן הטוב ביותר - סרט קומדיה או מוזיקלי	מועמדות
2001	פגוש את ההורים		מועמדות
2018	אשף השקרים	פרס גלובוס הזהב לשחקן הטוב ביותר - מיני סדרה או סרט טלוויזיה	מועמדות
2020	האירי	פרס גלובוס הזהב לסרט הטוב ביותר - דרמה	מועמדות
2011	—	גלובוס הזהב על שם ססיל ב. דה-מיל	זכייה

פרסי האמי לבידור בפריים-טיים

שנה	סרט/סדרה	קטגוריה	תוצאה
2017	אשף השקרים	פרס אמי לבידור בפריים טיים לסרט טלוויזיה (כמפיק)	מועמדות
		פרס אמי לשחקן ראשי במיני סדרה או סרט	מועמדות
2019	כשהם רואים אותנו	פרס אמי לבידור בפריים טיים למיני-סדרה	מועמדות
	סאטרדיי נייט לייב	פרס אמי להופעת אורח בסדרה קומית	מועמדות

פרס גילדת שחקני המסך

שנה	סרט	קטגוריה	תוצאה
1997	חדרו של מרווין	פרס גילדת שחקני המסך לצוות השחקנים הטוב ביותר בסרט קולנוע	מועמדות
2013	אופטימיות היא שם המשחק	פרס גילדת שחקני המסך לשחקן המשנה הטוב ביותר	מועמדות
		פרס גילדת שחקני המסך לצוות השחקנים הטוב ביותר בסרט קולנוע	מועמדות
2017	אשף השקרים	פרס גילדת שחקני המסך למשחק מצטיין לשחקנים במיני סדרה או סרט טלוויזיה	מועמדות
2020	האירי	פרס גילדת שחקני המסך לצוות השחקנים הטוב ביותר בסרט קולנוע	מועמדות
	—	פרס גילדת שחקני המסך למפעל חיים	זכייה

AACTA Awards

שנה	סרט	קטגוריה	תוצאה
2013	אופטימיות היא שם המשחק	הפרס הבין-לאומי לשחקן המשנה הטוב ביותר של מכון הסרטים האוסטרלי	זכייה
2020	האירי	הפרס הבין-לאומי לשחקן הטוב ביותר של מכון הסרטים האוסטרלי	מועמדות

פרס הקומדיה האמריקני

שנה	סרט	קטגוריה	תוצאה
2000	בואו נדבר על זה	פרס הקומדיה האמריקני	מועמדות
2001	פגוש את ההורים		מועמדות

American Movie Awards

שנה	סרט	קטגוריה	תוצאה
1980	צייד הצבאים	Best Actor	מועמדות

פסטיבל הסרטים הבין-לאומי בברלין

שנה	סרט	קטגוריה	תוצאה
2007	שומר המדינה	פרס דוב הזהב	מועמדות
		פסטיבל הסרטים הבין-לאומי בברלין	זכייה

Blockbuster Entertainment Awards

שנה	סרט	קטגוריה	תוצאה
2000	בואו נדבר על זה	Blockbuster Entertainment Awards	זכייה
2001	פגוש את ההורים		מועמדות

Boston Society of Film Critics

שנה	סרט	קטגוריה	תוצאה
1981	השור הזועם	פרס אגודת מבקרי הקולנוע של בוסטון לשחקן הטוב ביותר	זכייה

Christopher Award

שנה	סרט	קטגוריה	תוצאה
1997	חדרו של מרווין	Motion Pictures	זכייה

פרס איגוד מבקרי הקולנוע האמריקאי

שנה	סרט	קטגוריה	תוצאה
2017	אשף השקרים	Best Television Movie or Miniseries Actor	מועמדות
2020	האירי	פרס איגוד מבקרי הקולנוע האמריקאי לסרט הטוב ביותר	מועמדות
		פרס איגוד מבקרי הקולנוע האמריקאי לשחקן הטוב ביותר	מועמדות
		פרס בחירת המבקרים לליהוק הטוב ביותר	זכייה

Detroit Film Critics Society

שנה	סרט	קטגוריה	תוצאה
2012	אופטימיות היא שם המשחק	Best Supporting Actor	זכייה

פרס פטל הזהב

שנה	סרט	קטגוריה	תוצאה
2003	שואוטיים	פרס פטל הזהב לזוג/להקה הגרועים ביותר (משותף)	מועמדות
2017	סבא בהפרעה	פרס פטל הזהב - השחקן הגרוע ביותר	מועמדות

איגוד מבקרי הקולנוע של לוס אנג'לס

שנה	סרט	קטגוריה	תוצאה
1976	נהג מונית	פרס אגודת מבקרי הקולנוע של לוס אנג'לס לשחקן הטוב ביותר	זכייה
1980	השור הזועם		זכייה

פרסי הסרטים של MTV

שנה	סרט	קטגוריה	תוצאה
1992	פסגת הפחד	פרס הקולנוע של MTV להופעה הטובה ביותר	מועמדות
		פרס הקולנוע של MTV לנבל הטוב ביותר	מועמדות
		פרס הקולנוע של MTV לנשיקה הטובה ביותר (משותף)	מועמדות
1997	המעריץ	פרס הקולנוע של MTV לנבל הטוב ביותר	מועמדות
1999	רונין	Best Action Sequence (משותף)	מועמדות
2001	בואו נדבר על זה	Best Line from a Movie	זכייה
		פרס הסרטים של ה-MTV לצמד הטוב ביותר על המסך (משותף)	מועמדות

מועצת ביקורת הקולנוע האמריקנית

שנה	סרט	קטגוריה	תוצאה
1980	השור הזועם	פרס מועצת המבקרים הלאומית לשחקן הטוב ביותר	זכייה
1990	התעוררות	פרס מועצת המבקרים הלאומית לשחקן הטוב ביותר (משותף)	זכייה

איגוד המבקרים האמריקני

שנה	סרט	קטגוריה	תוצאה
1974	רחובות זועמים	פרס איגוד המבקרים האמריקאי לשחקן המשנה הטוב ביותר	זכייה
1977	נהג מונית	פרס איגוד המבקרים האמריקני לשחקן הטוב ביותר	זכייה

פרס חוג מבקרי הקולנוע של ניו יורק

שנה	סרט	קטגוריה	תוצאה
1974	פעימות לב	Best Supporting Actor	זכייה
1977	נהג מונית	פרס מעגל מבקרי הקולנוע של ניו יורק לשחקן הטוב ביותר	זכייה
1981	השור הזועם		זכייה
1991	התעוררות		זכייה
	החבר'ה הטובים		זכייה

פרס סטלייט

שנה	סרט	קטגוריה	תוצאה
2001	גברים עם כבוד	פרס סטלייט לשחקנית המשנה הטוב ביותר - סרט קולנוע	מועמדות
2012	אופטימיות היא שם המשחק		מועמדות
2017	אשף השקרים	Best Actor – Miniseries or Television Film	זכייה

פרס סאטורן

שנה	סרט	קטגוריה	תוצאה
1988	ליבו של אנג'ל	פרס סאטורן לשחקן המשנה הטוב ביותר	מועמדות
1995	פרנקנשטיין		מועמדות

קישורים חיצוניים

• רוברט דה נירו, ברשת החברתית פייסבוק
• רוברט דה נירו, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• רוברט דה נירו, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
• רוברט דה נירו, באתר AllMovie (באנגלית)
• רוברט דה נירו, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
• רוברט דה נירו, באתר Box Office Mojo (באנגלית)
• רוברט דה נירו, באתר Metacritic (באנגלית)
• רוברט דה נירו, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
• רוברט דה נירו, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• רוברט דה נירו, באתר Discogs (באנגלית)
• רוברט דה נירו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• איי.או סקוט, הניו יורק טיימס, ריאיון עם רוברט דה נירו, באתר הארץ, 21 בנובמבר 2012
• נעמה רק, ‏שור מזדקן, באתר ‏מאקו‏, 21 בינואר 2016
• מלחמת וייטנאם חייה במונית של דה נירו, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 10 במאי 2018
• מייקל שולמן, ניו יורקר, טראמפ, MeToo#, גבריות ועתיד הקולנוע - רוברט דה נירו מדבר על הכל, באתר הארץ, 11 באפריל 2019

הערות שוליים

הקודם: –

פרסי האקדמיה האוסטרלית לאמנויות הקולנוע והטלוויזיה – שחקן המשנה הטוב ביותר 2013: רוברט דה נירו – "אופטימיות היא שם המשחק"

הבא: 2014: מייקל פסבנדר – "12 שנים של עבדות"