מאיר אגסי
מאיר אגסי (1947 – 31 בינואר 1998) היה סופר, משורר, צייר, מתרגם, עיתונאי ומבקר אמנות.
 | |
| לידה |
1947 רָמַת הַכּוֹבֵשׁ, פלשתינה (א"י)  |
|---|---|
| פטירה |
31 בינואר 1998 (בגיל 51 בערך) דידקוט, הממלכה המאוחדת |
| מדינה |
ישראל |
| שם עט |
מו קרמר, דוד שטראוס, סוזן ליפסקי |
| מקום לימודים |
מכון אבני |
| שפות היצירה |
עברית |
  | |
ביוגרפיה
עריכהאגסי נולד בקיבוץ רמת הכובש. בשנים 1963–1965 למד אמנות ב"מכון אבני". במהלך שירותו הצבאי היה חבר בלהקת פיקוד מרכז והשתתף בתוכנית ה-16 שלה, "איפה המרכז", שעלתה ב־1968[1]. בין חברי אותו מחזור היו קובי רכט ודודו זכאי. התוכנית פורקה בהוראתו של רחבעם זאבי, לאחר שחברי הלהקה סירבו להופיע בתנאי שדה[2]. בשנת 1970 הציג את "רישומים", בגלריה "בר-כוכבא" בתל אביב. בשנת 1980 זכה במלגת לימודים באנגליה. בשנת 1982 השתקע בבריסטול, אנגליה[3].
ספרו הראשון "הגבעות השחורות של דקוטה", זכרונות נוגים ומרים של יליד קיבוץ, נדפס בשנת 1987. הספר עורר בשעתו הדים רבים, הן לחיוב והן לשלילה[4]. ספר שיריו "עננים מפסלים צורות" נדפס בשנת 1969. מאיר אגסי היה סגן עורך הירחון מוניטין, שם עבד לצד אדם ברוך ורינו צרור[5]. כתב גם פזמונים אחדים, מאמרי ביקורת רבים על אמנות במגזין "סטודיו" ובעיתון "חדשות". רבים ממאמרים אלו כונסו בשנת 2008 בספר "הכד מטנסי". בשנת 1988 אף כתב גיליון שלם של כתב העת בשם "מלון אוטופיה-דיסטופיה" בנושא אמנים "אאוטסיידרים"[6]. בנוסף כתב ספר על האמן יחיאל שמי "ניירות יחיאל שמי" (1998).
בפברואר 1998 נהרג אגסי בתאונת דרכים בכביש בין בריסטול לאוקספורד. עמו נהרגו אשתו, טסה, ובנם דניאל.
לאחר מותו התגלו בעיזבונו ציורים ורישומים רבים מאוד וכן יומנים רבים. כל אלה הוצגו בתערוכה מקיפה בשנת 2002, שהוצגה בכמה מקומות בארץ ונתרמה למשכן לאמנות על שם חיים אתר שבעין חרוד. תערוכה גדולה לזכרו אצר יניב שפירא במשכן לאמנות שם, וחלקים ממנה, כולל פינת העבודה של אגסי, מוצגים דרך קבע בספריית המשכן[7].
רשימת פרסומים
עריכה- עננים מפלסים צורות, שירים, הקיבוץ המאוחד, 1969.
- הגבעות השחורות של דקוטה, זמורה-ביתן, 1987.
- "מלון אוטופיה-דיסטופיה", סטודיו, גיליון מס' 89, ינואר, 1998.
- ניירות יחיאל שמי, א"ר הסדנה לספרים, 1998.
- הכד מטנסי, מבחר מאמרים על אמנים, אמנות והתבוננות 1997-1983, עם עובד, 2008.
ספר שהשתתף ביצירתו
עריכה- אקוורלים / זריצקי, עורך: ישעיהו יריב, בהשתתפות: מאיר אגסי, מרדכי עומר, גדעון עפרת, יונה פישר, אביגדור אריכא, מוציא לאור: גלריה גורדון, תל אביב, 1992.
האמניות רותי ונלי אגסי
עריכהגרושתו רותי אגסי היא אמנית צילום שהציגה מעבודותיה בתערוכות רבות. בתם המשותפת נלי אגסי, היא אמנית וידאו ומיצבים ומציגה מעבודותיה במוזיאונים וגלריות בארץ ובעולם[8]. מאמרים רבים וביקורות אמנותיות בעיתונות הנדפסת ובעיתונות הדיגיטלית עוסקים הן בעבודותיה החדשניות של נלי אגסי והן בעבודות הצילום של רותי אגסי.[דרוש מקור]
לקריאה נוספת
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה- מאיר אגסי, באתר שירונט
מאיר אגסי, באתר MusicBrainz (באנגלית)- מאיר אגסי, דף שער בספרייה הלאומית
- נעה ולדן, אגסי מאיר, ב"לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית"
- רשימת הפרסומים של מאיר אגסי, בקטלוג הספרייה הלאומית
- מאיר אגסי, באתר המכון לתרגום ספרות עברית (באנגלית)
- הספרים של מאיר אגסי, באתר "סימניה"
- לאה ענבל, ילדות קשה ברמת הכובש, כותרת ראשית, 7 במאי 1987
אורלי גל, ביקור חוזר במוזיאון המדומיין של מאיר אגסי, באתר הארץ, 9 בפברואר 2021- עוזי צור, רשמים מביקור בתערוכה "TWO CHICKENS IN LOVE מתווים לאינסטליישן", באתר הארץ, 13 ביולי 2021
- רונן טל, "גם כשהוא מת הוא לא נגמר": מאיר אגסי היה המולטי טאלנט הראשון, באתר הארץ, 25 באפריל 2024
.svg){kind=logo}
הערות שוליים
עריכה- ^ שמואליק טסלר, שירים במדים: סיפורן של הלהקות הצבאיות, ירושלים תשס"ז, עמ' 140.
- ^ שמואליק טסלר, שירים במדים: סיפורן של הלהקות הצבאיות, ירושלים תשס"ז, עמ' 140–141.
- ^ מאיר אגסי - ביקור מולדת - שוב חוזר החלום ההוא, היפה והסיוטי, שבעצם אף פעם לא עזבתי, חדשות, 10 באוגוסט 1993
- ^ ביקורות:
- עמיה ליבליך, סיוט, מציאות, פנטסיה, כותרת ראשית, 10 ביוני 1987
- אלכס זהבי, מצוקות־ילדות בקיבוץ, מעריב, 24 ביולי 1987
- עדנה שבתאי, עדנה שבתאי בדקה איך קיבל קיבוץ רמת־הכובש את "הגבעות השחורות של דקוטה", חדשות, 19 ביוני 1987
- עמיה ליבליך, סיוט, מציאות, פנטסיה, כותרת ראשית, 10 ביוני 1987
- ^ "מוניטין", באתר גלובס, 16 במרץ 1998
- ^ גליה יהב, האמנים האאוטסיידרים כבר לא בחוץ, באתר הארץ, 12 בפברואר 2013
- ^ מוזאון מאיר אגסי, באתר של משכן לאמנות עין חרוד
- ^ דליה קרפל, זה אצלה בדם, באתר הארץ, 20 באפריל 2004