רוברט סטיבנסון

מהנדס אזרחי ובונה רכבות

רוברט סטיבנסוןאנגלית: Robert Stephenson‏; 16 באוקטובר 180312 באוקטובר 1859) היה מהנדס אזרחי ובונה רכבות אנגלי. בנו היחיד של ג'ורג' סטיבנסון "אבי הרכבת" ובונה הקטר המפורסם בעולם ה"רוקט" (Rocket). כונה גם המהנדס הגדול של המאה ה-19.[1]

רוברט סטיבנסון
Robert Stephenson
לידה 16 באוקטובר 1803
Willington Quay, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 12 באוקטובר 1859 (בגיל 55)
לונדון
ענף מדעי הנדסת מכונות
מקום קבורה מנזר ווסטמינסטר
מקום לימודים אוניברסיטת אדינבורו עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • עמית החברה המלכותית
  • אביר בלגיון הכבוד
  • עמית האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

סטיבנסון הבן זכה לתהילה עולמית בשל בניית הקטר שהוביל את רכבת הנוסעים הראשונה בעולם, שנעה בין מנצ'סטר וליברפול (1830). רכבת זו הייתה גם חדשנית מסוגה בכך שהייתה מבוססת באופן בלעדי על קיטור (ולא נעזרה בסוסים), נשענה על מערכת איתותים, העבירה דואר והייתה בעלת מסילה כפולה. הקטר של סטיבנסון והחידושים ברכבת זו היו אב-טיפוס לקרונות ולמסילות ברזל המוכרות לנו עד היום.

ראשית חייו והכשרתו כמהנדס

עריכה

רוברט, בנם של ג'ורג' ופרנסיס סטיבנסון נולד בשנת 1803 בצפון מזרח אנגליה, במחוז טיין אנד ויר. בהיותו כבן שנתיים וחצי, אמו הלכה לעולמה. עוד בצעירותו נמשך לעולם ההנדסה, ושעון שמש שהכין, יחד עם אביו, בהיותו בן 13, נמצא עד היום מעל דלת הבית בו גדל. כמו כן, חלק עם אביו עניין רב בכל הנוגע למנועי קיטור. בגיל 15 החל את הכשרתו כמהנדס בעיר ניוקאסל בה למד אצל ניקולס ווד (Wood), מהנדס מכרות חשוב. מסלול הלימודים ארך שלוש שנים אך רוברט עזב לפני שהשלים אותו, וזאת, בהסכמת ווד, כדי לסייע לאביו בתכנון מסילת הברזל של סטוקטון (Stockton) ודרלינגטון (Darlington) (1821), הראשונה שהתעבורה בה התבססה במלואה על קטר מונע בקיטור. לאחר מכן, פנה לתקופה קצרה של חצי שנה ללימודי מדעי הטבע וכימיה באוניברסיטת אדינבורו.

כשהיה בן 20, הקים עם אביו ושותפים נוספים את חברת "רוברט סטיבנסון ושות'". החברה בנתה את ארבעת הקטרים הראשונים למסילת הברזל מבוססת הקיטור הראשונה בעולם שהחלה לפעול באופן סדיר בשנת 1825.

בשנת 1824 נסע סטיבנסון לשלוש שנים לגראן קולומביה, מדינה דאז, שכללה את קולומביה, ונצואלה, אקוודור ופנמה, שם שימש כמהנדס מכרות. ביוגרפים של סטיבנסון נחלקו בהסבר נסיעתו המפתיעה לדרום אמריקה למרות מסלול ההתפתחות המבטיח באנגליה. יש שטענו שרופאים המליצו לו לנסוע מסיבות בריאותיות, אחרים הצביעו על מחלוקות בניהול החברה ויש שציינו את הרצון שלו בעצמאות מאביו.[2]

 
"רוקט" - הקטר של סטיבנסון המוצג במוזיאון המדע בלונדון

הקטר של סטיבנסון

עריכה

עם שובו של רוברט מקולומביה, סייע לאביו בבניית מסילת הנוסעים הראשונה בעולם בין הערים ליברפול ומנצ'סטר. רוברט היה אחראי על פיתוח הקטר "רוקט", שהתמודד בשנת 1829 במכרז מול ארבעה קטרים אחרים. "רוקט" היה היחיד שעמד במשימה של נסיעה לאורך 70 מיל (110 ק"מ), בנסיעה הלוך ושוב במסלול שאורכו 1.5 מיל (2.4 ק"מ). המהירות הממוצעת של הקטר הייתה 19 קמ"ש ושיא המהירות אליה הגיע היה 47 קמ"ש. הישג זה הביא את ראשי חברת הרכבות לבחור ב"רוקט" כקטר הזוכה ולרכוש אותו, ועוד ארבעה קטרים מחברת "רוברט סטיבנסון ושות'".

ה-15 בספטמבר 1830 היה יום חנוכת המסילה בין ליברפול למנצ'סטר. ברכבת הראשונה נסע ראש ממשלת בריטניה, ארתור ולסלי, הדוכס הראשון מווליגנטון, כאשר את הקטר נוהג ג'ורג' סטיבנסון. במסילת הברזל המקבילה יצאו למנצ'סטר שבע רכבות נוספות כאשר את הראשונה שבהן הוביל רוברט בקטר ה"רוקט". באמצע הדרך, כאשר הרכבת הראשונה עצרה למלא מים, חבר פרלמנט בריטי בשם ויליאם הסקיסון (Huskisson) נעצר לשוחח עם ראש הממשלה ולא שם לב לבואה של הרכבת שהוביל רוברט סטיבנסון. הוא השתטח בבהלה על המסילה, נדרס על ידי הרכבת, ומת מפצעיו מאוחר יותר באותו יום. מותו של הסקיסון העצים את הפרסום של השקת רכבת הנוסעים הראשונה וזו זכתה לפרסום עולמי.[3]

 
פסל של סטיבנסון בכניסה לתחנת הרכבת יוסטון בלונדון

המשך הקריירה כמהנדס מסילות ורכבות

עריכה

לאחר חנוכת קו הרכבת מליברפול למנצ'סטר קיבלה חברת "רוברט סטיבנסון ושות'" הזמנות רבות. הפרויקטים החשובים שבהם היה תכנון ובניית קו הרכבת בין לונדון לבירמינגהם (180 ק"מ) שנחנך בשנת 1838 והקו בין לונדון ויורק שנחנך בשנת 1844 (כ-300 ק"מ). עד לשנת 1850 היה רוברט אחראי על הבנייה של כשליש ממסילות הברזל בבריטניה. בשנת 1848 הוא התמנה לנשיא איגוד מהנדסי המכונות, משרה אותה ירש מאביו שנפטר באותה שנה. שנה לאחר מכן הוא נבחר כחבר בחברה המלכותית של לונדון.

רוברט סטיבנסון התמחה בבניית גשרים לרכבות. אחד החשובים שבהם היה הגשר מעל נהר טוויד (Tweed) שאיפשר לחבר במסילת ברזל את אדינבורו לניוקאסל וללונדון. הגשר נחנך בנוכחות המלכה ויקטוריה בשנת 1850. במסיבת ההשקה לגשר, כאשר רוברט יושב לצדה של המלכה ויקטוריה, הוצע לו תואר אבירות אך הוא סירב. בין היתר תכנן רוברט גם את גשר בריטניה שגישר את מצר מנאי בין ויילס לאי אנגלסי, וגם תכנן את הגשר הארוך בעולם בתקופתו, גשר ויקטוריה במונטריאול, שאורכו היה שלושה קילומטר. היקף עבודתו היה עצום: הוא עבד על כ-160 פרויקטים עבור 60 חברות, חלקן מחוץ לבריטניה, בעיקר בבלגיה, נורווגיה וצרפת. סטיבנסון היה אחראי גם על הקמת מסילת הברזל בין קהיר ואלכסנדריה שנחנכה בשנת 1854 והייתה הראשונה במזרח-התיכון.

חיים אישיים ופעילות פוליטית

עריכה

בשנת 1829 רוברט נישא לפרנסיס לבית סנדרסון (Sanderson), ולאחר תקופה קצרה עברו מניוקאסל ללונדון. פרנסיס מתה בשנת 1842 ללא ילדים, ורוברט נותר אלמן למשך שארית חייו. רוברט היה משכים כל יום ב-5:00 בבוקר ופותח את היום בקריאת ספרות מדעית ושירה. בשנת 1847 הוא נבחר מטעם המפלגה השמרנית לפרלמנט הבריטי כנציג של מחוז הבחירה וויטבי (Whitby), בצפון-מזרח אנגליה, מטעמו הוא כיהן עד למותו. משנת 1850 כאשר מצב בריאותו הורע, הוא רכש יאכטה וגר בה רוב הזמן כדי להימנע מהטרדות מצד מעריצים ויזמים שנהגו להטרידו בביתו בלונדון. הוא כינה את היאכטה: "הבית ללא מקש כניסה".[4]

מותו

עריכה
 
רחוב על שם רוברט סטיבנסון בעיר נתניה

למרות מחלתו רוברט המשיך לקדם פרויקטים ולהסתובב ברחבי העולם עד מותו בשנת 1859. מסע הלוויה עבר בהייד-פארק של לונדון, כבוד השמור לבני המלוכה הבריטית. הוא נקבר בבית הקברות של גדולי האומה הבריטית במנזר וסטמיניסטר.

לאור תרומתו לפיתוחה של הרכבת המודרנית נקרא רחוב על שמו סמוך לתחנת הרכבת בנתניה.

ראו גם

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא רוברט סטיבנסון בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ PixelToCode pixeltocode.uk, Robert Stephenson, Westminster Abbey (באנגלית)
  2. ^ Ross, David, George and Robert Stephenson: A Passion for Success, History Press, 2010
  3. ^ Garfield, Simon, The Last Journey of William Huskisson, London: Faber and Faber, 2002
  4. ^ Rolt, L. T. C. (Lionel Thomas Caswall), 1910-1974., George and Robert Stephenson : the railway revolution., London: Penguin, 1996, ISBN 0-14-007646-8