רוברט קרזון

רוברט קרזון
Robert Curzon
14th Baron Zouche
	רוברט קרזון, 1859; תחריט באוסף גלריית הדיוקנאות הלאומית, לונדון
	רוברט קרזון, 1859; תחריט באוסף גלריית הדיוקנאות הלאומית, לונדון
לידה	16 במרץ 1810; לונדון, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד
פטירה	2 באוגוסט 1873 (בגיל 63); Parham Park, הממלכה המאוחדת
מדינה	הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד
עיסוק	אספנות ספרים נדירים, שירות דיפלומטי
מקום לימודים	כרייסט צ'רץ' (אוקספורד)
שפות היצירה	אנגלית
תחום כתיבה	ספרות מסעות
יצירות בולטות	Visits to Monasteries in the Levant; Armenia: A year at Erzeroom, and on the frontiers of Russia, Turkey, and Persia
בת זוג	Emily Wilmot-Horton (27 באוגוסט 1850– עד מותהּ ב-11 במרץ 1866)
צאצאים	Robert Curzon, 15th Lord Zouche ; Darea Curzon, Baroness Zouche

רוברט קרזון, הברון ה-14 לבית זוּשׁ (Robert Curzon, 14th Baron Zouche;‏ 16 במרץ 1810 – 2 באוגוסט 1873) היה נוסע, דיפלומט וסופר בריטי. נודע כאספן כתבי-יד נדירים.

קורות חייו ומעשיו

רוברט קרזון נולד בלונדון למשפחת אצולה וברבות הימים ירש את תאריה. הוא התחנך תקופה קצרה בבית הספר צ'ארטרהאוס (אנ') היוקרתי, ובהמשך הופקד חינוכו בידי מורים פרטיים. ב-1828 החל את לימודיו בקולג' כרייסט צ'רץ' שבאוניברסיטת אוקספורד, אך לא השלים אותם לכדי תואר. ב-1831, אחרי מסע ברחבי אירופה, ירש את מושבו של אביו בבית הנבחרים הבריטי ושירת בתפקיד זה כשנה אחת כיוון שייצוג מחוז הבחירה שלו צומצם מכוח חוק הרפורמה של 1832. קרזון הצעיר בחר לבלות במסעות וברכישת ספרים נדירים.

בשנים 1833–1834 סייר במצרים ובארץ ישראל בחיפוש אחרי כתבי-יד עתיקים, בעיקר בספריות מנזרים. במצרים ביקר במנזרים באזור ואדי אל-נטרון (אנ') שממערב לדלתת הנילוס וכן במנזרים במצרים התיכונה. הבולטים ברכישותיו מתקופה זו הם ספרי הבשורות הקופטים מהמנזר הלבן (אנ') שמדרום לאסיוט. כמו כן רכש עתיקות, כגון תגי מומיות נושאי כתב. לפני צאתו לירושלים נסע קרזון למנזר סנטה קתרינה בסיני, שם ניתנה לו גישה לספרייה, אך מאמציו לרכוש במקום כתב יד כלשהו נכשלו. בביקורו בארץ ישראל באביב 1834 רכש במנזר מר סבא מִצחָפים עתיקים של הברית החדשה ביוונית, בהם "קודקס 548" (אנ') מן המאה ה-11. בהמשך מסעו הגיע לאי פטמוס שבים האגאי ונתקל בסירוב למכור לו כתבי יד מספריית מנזר יוחנן הקדוש תאולוגוס שם. קרזון המשיך למערב יוון, נחת בקורפו וחצה את חבל אפירוס בדרכו למנזרי מטאורה ולאוצרות ספריותיהם. ב-1837 חזר למזרח. מקונסטנטינופול הפליג למנזרי הר אתוס. על פי עדותו, אמר לו אב מנזר אַיוּ פּאבְֿלוּ (אנ') שאין להם חפץ בספרים ישנים וכי ישמח אם קרזון יקבל אחד מהם. קרזון נטל לעצמו כתבי יד בולגרים מאוירים מימי הביניים – "ספרי המקרא של הצאר איוואן אלכסנדר" (אנ') מן המאה ה-14 וספרי מקרא עתיקים אחרים.

ב-1841 התמנה לנספח בשגרירות בריטניה בקונסטנטינופול ושימש כמזכירו הפרטי של השגריר. גם בתקופה זו בילה את שעות הפנאי באיתור כתבי יד. ב-1842–1843 פעל בארזורום כשותף לנציב הבריטי בוועדת הגבולות הבריטית-טורקית-פרסית-רוסית שיישבה את המחלוקות על קווי הגבול שבין האימפריה העות'מאנית לפרס הקאג'ארית. על חלקו בעבודת הוועדה הוענקו לו עיטור מסדר האריה והשמש (אנ') מטעם השאה של איראן ועיטור הצטיינות (nişan) מידי הסולטאן העות'מאני. ב-1844 חזר לביתו בעקבות מחלה, שבה לקה בארזורום, ולא יצא עוד למסעות רחוקים.

קרזון כתב על מעשיו ועל תחביביו. ב-1849 ראה אור ספרו "ביקורים במנזרי הלבאנט",^[1] שעורר עניין רב וזכה בעשורים הבאים לכמה וכמה מהדורות. ב-1854 פורסם ספרו "ארמניה: שנה בארזורום ומסע בגבולות רוסיה, טורקיה ופרס".^[2] באותה שנה פורסם גם חיבורו "דוח קצר על כמה מהספריות הכי מעוּלוֹת באיטליה".^[3] חלק מהאיורים המלווים את ספרי מסעותיו עובדו לתחריטים על פי ציורים שעשה במקומות שונים.

רוברט קרזון ירש ב-1870 את תוארה של אימו (Baron Zouche). במותו ב-1873 הפקיד בנו פריטים מאוספיו במוזיאון הבריטי, וב-1917 הורישה בתו את האוסף כולו למוזיאון. כתבי-היד אצורים בספרייה הבריטית.

לקריאה נוספת

מיכאל איש-שלום, מסעי נוצרים לארץ-ישראל, עם עובד ודביר, תשכ"ו; על רוברט קרזון בעמ' 36; תרגום קטעים מספרו של קרזון (על היהודים בירושלים ועל השומרונים בשכם) בעמ' 456–458
נתן שור, "רוברט קרזון ואסון 'האש הגדולה', 1834", בתוך: ספר הנוסעים לארץ ישראל במאה הי"ט, כתר, 1988, עמ' 40–41