רודריגס אלווס

פוליטיקאי ברזילאי

פרנסיסקו דה פאולה רודריגס אלווספורטוגזית: Francisco de Paula Rodrigues Alves; ‏7 ביולי 184816 בינואר 1919) היה פוליטיקאי ברזילאי מסאו פאולו, אשר כיהן כנשיא ברזיל החמישי, בין השנים 1902 ו-1906. בתקופת כהונתו כנשיא פתר ממשלו סדרת משברי וסכסוכי גבולות אשר בסופם הסדירו את גבולותיה המודרניים של ברזיל העומדים כיום. רודריגס אלווס נבחר שוב לנשיאות בשנת 1918, אך מת מהשפעת הספרדית לפני שהספיק להיכנס לתפקיד. בנוסף, אלווס היה נשיא סאו פאולו[1] בין 19121916.

רודריגס אלווס
Rodrigues Alves
לידה 7 ביולי 1848
גוארטינגטה, סאו פאולו, האימפריה הברזילאית
פטירה 16 בינואר 1919 (בגיל 70)
ריו דה ז'ניירו, מדינת ריו דה ז'ניירו, הרפובליקה הברזילאית הראשונה
מדינה ברזילברזיל ברזיל
השכלה
מפלגה המפלגה השמרנית (עד 1889)
המפלגה הרפובליקנית של סאו פאולו (1889 - 1919)
דת נצרות קתולית
בת זוג אנה גילהרמינה בורגס
נשיא ברזיל ה־5
15 בנובמבר 190215 בנובמבר 1906
(4 שנים)
נפטר לפני כניסתו לתפקיד
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה

עריכה

רודריגס אלווס נולד במדינת סאו פאולו, האימפריה הברזילאית, בשנת 1848. אביו היה חקלאי שהיגר לברזיל מממלכת פורטוגל[2] במהלך שנות ה-30 של המאה ה-19. הוסמך בעריכת דין בשנת 1870. בשנים 18661870 היה חבר המועצה המקומית בעיר בה נולד והיה מתומכי המונרכיה של פדרו השני, קיסר ברזיל. בתור חבר המפלגה השמרנית, רודריגס התנגד לתנועה הרפובליקנית שקראה להקמתה של רפובליקה ברזילאית במקום הקיסרות הקיימת באותה העת. בשנת 1870 מונה לתובע משפטי. בין 18871888, רודריגס היה נשיא (תפקיד שהיום מקביל למושל מדינה) מחוז הולדתו סאו פאולו. עם ההפיכה הצבאית בראשות דאודורו דה פונסקה שהפילה את המלוכה, החל רודריגס לעלות לעמדות מפתח פוליטיות שכן שינה את צבעו הפוליטי בכך שהצטרף אל המפלגה הרפובליקנית של סאו פאולו שהתנגדה למלוכה ותמכה ברפורמות המשטר הצבאי שהפכו את המדינה לפדרלית. לקראת סוף המאה, הוא כיהן פעמיים כשר האוצר (1891-1892, 1894-1896) וכחבר בית הנבחרים הברזילאי (1891-1893). בין 19001902 כיהן בשנית בתור נשיא סאו פאולו.

 
רודריגס (יושב, שני מימין) עם בנותיו בצילום משנת 1913.

רודריגס נבחר להחליף את נשיא ברזיל המכהן, קמפוס סאלס, בהנהגת המפלגה הרפובליקנית. בהמשך ניצח בבחירות של 1902 והתמנה לנשיא החמישי של הרפובליקה הברזילאית הראשונה. במהלך כהונתו כנשיא ברזיל, החלו תשתיות נרחבות בהשקעת הממשלה שנועדו לפתח את עיר הבירה ריו דה ז'ניירו. הממשלה תמכה בארגוני בריאות הציבור ועד סוף כהונתו של רודריגס מחלת הקדחת הצהובה נכחדה בקרב תושבי ריו דה ז'ניירו. באמצעות שר החוץ שלו, חוסה מריה דה סילבה, הוסדרו סכסוכי גבולות בדרכי שלום עם בוליביה, אורוגוואי, קולומביה, ונצואלה, גיאנה הבריטית וסורינאם (גיאנה ההולנדית). המשבר המרכזי היה עם בוליביה, איפה שהכוחות המזוינים של ברזיל תמכו במרד פרו-ברזילאי בחבל אקרי בבוליביה. בסופו של המאבק נחתם הסכם שלום בפטרופוליס אשר הוביל לסיפוח החבל לתוך ברזיל.

ברזיל באותה העת הונהגה בידי אוליגרכים מסאו פאולו ומינאס ז'ראיס אשר שלטו בכלכלה ובפוליטיקה הלאומית דרך ייצור הקפה (שיוצר כמעט לגמרי בסאו פאולו) וייצור החלב (שיוצר כמעט לגמרי במינאס ז'ראיס) בצורת ממשל שכונתה "רפובליקת הקפה בחלב". דרך איחוד קואליציוני של המפלגות הרפובליקניות מסאו פאולו ומינאס ז'ראיס, רודריגס הצליח לשמור אל מעמדה של האוליגרכיה ומינה את סגנו (מאוחר יותר גם יורשו) להיות אפונסו פנה, יו"ר המפלגה הרפובליקנית של מינאס ז'ראיס, אשר המשיך את דרכו בתור הנשיא לאחר בחירות שנת 1906.

לאחר ירידתו מהנשיאות נותר רודריגס זמן רב בצדי הפוליטיקה הברזילאית עד לשנת 1918. בשנת 1918 התרחשו בחירות כלליות נוספות לנשיאות ברזיל. המועמדים הראשיים לבחירות היו נילו פסניה מהמפלגה הרפובליקנית של ריו דה ז'ניירו ורודריגס מטעם המפלגה הרפובליקנית של סאו פאולו. רודריגס ניהל שוב קמפיין בחירות ביחד עם המפלגה הרפובליקנית של מינאס ז'ראיס. הודות לשיתוף פעולה קואליציוני זה, רודריגס ניצח בצורה מוחצת בבחירות (קיבל 9 אחוזים מכלל קולות הבוחרים) והתמנה לקדנציה שנייה כנשיא ברזיל. באותה העת התרחשה התפרצות מחודשת של מגפת השפעת הספרדית ורודריגס נדבק בשפעת. רודריגס נפטר מהשפעת זמן קצר לפני שסמכויות הנשיא יועדו לעבור לידיו. עם פטירתו מונה סגנו, יו"ר המפלגה הרפובליקנית של מינאס ז'ראיס, דלפים מוריירה, לרשת אותו בנשיאות.

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא רודריגס אלווס בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ שקול למושל סאו פאולו במונחים של היום.
  2. ^ פרנסיסקו דה פאולה רודריגס אלווס (Francisco de Paula Rodrigues Alves), באתר National Archives - MEMORY OF THE BRAZILIAN PUBLIC ADMINISTRATION