רייצ'ל וייטריד

פסלת בריטית

רייצ'ל וייטרידאנגלית: Rachel Whiteread;‏ נולדה ב-20 באפריל 1963) היא אמנית בריטית, שעוסקת בפיסול בטכניקת היציקה. היא האישה הראשונה שזכתה בפרס טרנר[1][2].

רייצ'ל וייטריד
Rachel Whiteread
לידה 20 באפריל 1963 (בת 61)
לונדון, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
זרם באמנות אמנות עכשווית עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • פרס טרנר (1993)
  • מפקדת במסדר האימפריה הבריטית
  • גבירה מפקדת במסדר האימפריה הבריטית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה

עריכה

נולדה בשנת 1963 באילפורד, לונדון. נחשפה לאמנות בגיל צעיר דרך הוריה, אימה הייתה אמנית שיצרה בסטודיו ביתי ואביה, שהיה מורה לגאוגרפיה, גילה עניין רב באדריכלות אורבנית[2].

בין השנים 1982–1985 למדה ציור במכון הפוליטכני של ברייטון (כיום אוניברסיטת ברייטון). בשנתה השנייה ללימודים השתתפה בסדנת יציקה שהעביר הפסל ריצ'רד וילסון, וכך נחשפה לטכניקה זו והחלה לגלות בה עניין[3]. לאחר סיום לימודי הציור למדה פיסול לתואר שני בבית הספר לאמנות "סלייד" בלונדון.

לאחר תום לימודיה, וייטריד חוותה קשיים כלכליים וחיה בעוני למשך תקופה מסוימת. את ההשראה ליצירותיה הראשונות קיבלה מחפצים שמצאה ברחוב, או כאלה שקנתה בחנויות יד שנייה[2]. בתקופה זו שכרה סטודיו במימון שקיבלה כחלק מתוכנית ממשלתית שהונהגה על ידי ת'אצר בשנות השמונים לעידוד יזמות עסקית ולסיוע לאנשים במעגל האבטלה בתהליך הקמת עסק עצמאי[3].

יצירתה

עריכה

בפסליה משתמשת וייטריד בטכניקת יציקה, לרוב של חפצים מחיי היום יום ומהמרחב הביתי. את היציקות היא יוצרת באמצעות חומרים כגון גבס, שעווה, גומי וחומרים סינתטיים נוספים. בעבודות היא בוחרת להתמקד לאו דווקא בחפצים עצמם אלא במקום שהם תופסים בחלל, וכך מתייחסת לנושאים חברתיים ותרבותיים, כגון זיכרון, היסטוריה קולקטיבית, שגרה וחייהם של בני מעמד הפועלים. גודלם של הפסלים משתנה, החל מחפצי יום יום כגון רהיטים, ועד לחדרים שלמים ואף בתים בגודל מלא[4].

בתחילת הקריירה שלה השתייכה וייטריד לתנועת האמנים הבריטים הצעירים, קבוצת אמנים חזותיים שפעלו בלונדון בשלהי שנות ה-80. אמנים אלה יצרו תערוכות שעוררו שיח חברתי נרחב באותה עת ומשכו תשומת לב רבה מצד התקשורת[3]. יחד עם האמנים הבריטים הצעירים, השתתפה וייטריד במספר תערוכות, בהן התערוכה "סנסציה" שהוצגה באקדמיה המלכותית לאמנויות, בשנת 1997. בתערוכה נכללו 90 יצירות של 42 אמנים, היצירות כללו פסלים, ציורים, צילומים ומיצבים מן האוסף של אספן האמנות צ'ארלס סאצ'י. ביצירות הייתה התייחסות מרובה לתרבות פופולרית וכן לאמנים מן העבר. התערוכה עוררה סערה, בין היתר בעקבות יצירות פרובוקטיביות כגון צילום של הרוצחת מיירה הינדלי, ממבצעי רציחות המור[5][6].

"בית"

עריכה

בשנת 1993 יצרה וויטריד את הפסל "בית" ("House"). עבודה זו היא יציקה של החלל הפנימי של בית ויקטוריאני נטוש במזרח לונדון, שהיה מיועד להריסה.

כדי ליצור את הפסל, ציפתה וייטריד את קירות הבית הפנימיים בבטון לצורך יצירת תבנית, ולאחר מכן הוסרו הקירות החיצוניים של הבית. את העבודה על הפסל החלה וייטריד באביב שנת 1993 ובסתיו של אותה שנה הושלמה העבודה, שכללה ייצוג בגודל מלא של הבית בן שלוש הקומות, לרבות גרמי מדרגות, קירות פנימיים וחלונות[3].

היצירה הוזמנה על ידי ארגון האמנות הבריטי ארטאנג'ל (Artangel) והייתה בין היצירות הידועות הוזמנו על ידי הארגון.

הבחירה להציב את היצירה בחלל הפתוח ובאזור האיסט אנד, מהאזורים העניים יותר בעיר לונדון, מציפה סוגיות כגון המתח שבין הפרטי והציבורי ומרכז ופריפריה, וכן חייהם של בני מעמד הפועלים[7].

העבודה יצרה גל של מחאה ציבורית ודרישות להסרתה מהמרחב הציבורי, מחאה שהגיעה אף לפרלמנט הבריטי וזכתה להדים משמעותיים בתקשורת. דרישות אלה הביאו לבסוף להריסתו של המיצב רק חודשיים וחצי לאחר הקמתו. עם זאת, דווקא לאחר הסרת הפסל התעורר שיח ער לגביו, והיצירה הפכה לנודעת במיוחד[4].

כחודש לאחר שהוצגה היצירה, זכתה וייטריד בפרס טרנר[7].

האנדרטה לזכר קורבנות השואה

עריכה

האנדרטה נבנתה על ידי וייטריד והוצבה בכיכר היהודים (יודנפלץ) בעיר וינה בשנת 2001. האנדרטה הוקמה ביוזמתו של האדריכל היהודי וצייד הנאצים שמעון ויזנטל. היא כוללת מבנה בטון גדול ודמוי ספריה, שעל פניו מונחים ספרים עם הדפים פונים כלפי חוץ. בבסיסה של המצבה חקוק כיתוב לזכרם של קורבנות השואה האוסטרים וציון שמות מחנות הריכוז. בחזית האנדרטה זוג דלתות נעולות וחסרות ידית, שלא ניתן לפתוח[8].

וייטריד מתייחסת באנדרטה לנושא ההיעדר והנכחת הזיכרון באמצעות הצגה של הספרים שאותם שרפו הנאצים והחזרתם לכיכר בווינה כשהם עשויים מבטון[9].

ויזנטל התייחס לאנדרטה וסיפר כי הספרים מהווים אנדרטה מיוחדת ורבת משמעות עבור העם היהודי, וכן סמל שאותו ביקשו אויבי העם היהודי לשרוף כדי לנסות להחריב את מורשתו[10].

"רציף"

עריכה

רציף (באנגלית: Embankment) היא מיצב של וייטריד משנת 2004 אשר הוצג במוזיאון הטייט מודרן. המיצב הורכב מ-14,000 קופסאות לבנות עשויות פוליאתילן שהורכבו בערימות גבוהות ברחבי האולם. המבקרים בתערוכה יכלו להתהלך בין ערימות הקופסאות שהוצבו באופן המזכיר מבוך ענקי. היצירה הייתה חלק מסדרת יוניליוור שהוצגה במוזיאון החל משנת 2000, במימון חברת יוניליוור.

וייטריד בחרה בצורת הקופסה בשל האופן שבו היא מאזכרת אחסון של חפצים אישיים ופרטיים. כמו כן, שאפה ליצור תחושה של מסתורין לגבי הדברים שמאוחסנים כביכול בתוך הארגזים שמרכיבים את המיצב[11].

את הרעיון למיצב קיבלה וייטריד לאחר שמצאה ארגז קרטון ישן בבית אימה זמן קצר לאחר פטירתה של האם. זה היה ארגז ישן ודהוי שאותו זכרה וייטריד מילדותה, לאחר שאוחסנו בו צעצועים ישנים שלה[12]. לצורך הרכבת המיצב, בחרה וייטריד קופסאות ישנות נוספות ומילאה אותן בגבס ולאחר מכן יצרה יציקות של פוליאתילן בעזרת התבניות שהכינה. ביצירה התייחסה וייטריד גם לסרטו של סטיבן ספילברג שודדי התיבה האבודה[12].

לפי פרשנויות נוספות ליצירה, השימוש ביציקות קופסאות הקרטון מציף את המתח שבין היותם של ארגזי קרטון מקום מחסה מאולתר שבו משתמשים דרי רחוב, לבין היותם סמל למסחר גלובלי ורווח כלכלי שמכיל סחורות שמועברות לשינוע[13].

פרסים וזכיות

עריכה

בשנת 1993 זכתה וייטריד בפרס טרנר לאמנות בתחום האמנות העכשווית[2].

בשנת 2006 הוענק לוייטריד מעמד CBE של מסדר האימפריה הבריטית[14] ובשנת 2019 הוענק לה התואר "דיים" (Dame)[15].

פרסים נוספים בהם זכתה כוללים[16]:

גלריה

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא רייצ'ל וייטריד בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ Rachel Whiteread, Tate
  2. ^ 1 2 3 4 Artist Rachel Whiteread, the first woman to win The Turner Prize, Brighton Museums
  3. ^ 1 2 3 4 Nicholas Wroe, Rachel Whiteread: a life in art, The Guardian, ‏2013
  4. ^ 1 2 Weitman, Wendy, Rachel Whiteread: demolished, The Museum of Modern Art, Department of Prints and Illustrated Books, 1997
  5. ^ Sensation: Young British Artists from the Saatchi Collection, Brooklyn Museum
  6. ^ Rosenberg, Lela Capri, The meaning of Sensation: Young British art in the nineties, Duke University, 2008
  7. ^ 1 2 Cristina Purcar, Art[as]angel, Questioning Urban Discontinuities in Public Art, Universitatea Tehnica Cluj-Napoca, 2014
  8. ^ תיאור האנדרטה, טבע הדברים, גיליון 247, 2016. עמודים 20-21
  9. ^ ערן נוימן, קיפול הזיכרון: מוזיאון השואה של לוס אנג'לס והנצחת השואה, דפים לחקר השואה, 2020, עמ' 123-124
  10. ^ Vienna’s Holocaust Memorial Opens After Years of Delay and Controversy, Jewish Telegraphic Agency, ‏2000
  11. ^ The Unilever Series: Rachel Whiteread: Embankment, Tate Modern
  12. ^ 1 2 Rachel Whiteread: Embankment, About, Tate
  13. ^ Peter Wong, Casting Call: Spatial Impressions in the Work of Rachel Whiteread, University of North Carolina Charlotte, 2016, עמ' 218-223
  14. ^ Sculptor Whiteread receives CBE, BBC News
  15. ^ Rachel Whiteread Made Dame In Queen’s Birthday List, Artlyst, ‏2019
  16. ^ קורות חיים של הפסלת רייצ'ל וויטריד, גלריית לורינג אוגוסטין