רמת החייל
רמת החייל היא שכונה בצפון-מזרח תל אביב; אחת משכונות עבר הירקון. סמוך לשכונה ממוקם אזור תעשייה עבר הירקון, המהווה מרכז לחברות היי-טק שונות, ומכונה לעיתים גם הוא בשם "רמת החייל".
 | |
| מידע | |
|---|---|
| עיר | תל אביב-יפו |
| שטח | 381 דונם |
| אוכלוסייה | 4,250 (2012) |
| קואורדינטות | 32°06′55″N 34°50′11″E / 32.11525833°N 34.83650833°E |
| שכונות נוספות בתל אביב-יפו | |
|
(למפת גוש דן רגילה)   רמת החייל  | |
  | |
שם השכונה
עריכהבתחילת דרכה הייתה השכונה אגודה שיתופית בשם "רמת חַיִל"[1] אך מתחילת דרכה זכה שמה לשיבושים. שמה נרשם בטעות ברשם האגודות השיתופיות כ"רמת החיל". עורך הדין של האגודה פנה במכתב לרשם בבקשה לתקן את השם ולהשמיט את ה"א הידיעה[2]. שמה של השכונה זכה לשיבושים נוספים גם במסמכים רשמיים וגם בדיווחי העיתונות. לעיתים כונתה "רמת החיל","רמת חייל" ו"רמת החייל". במשך שנים רבות שמה של השכונה הופיע במסמכי עיריית תל אביב כ-"רמת החי"ל", שם זה הוא השם שהופיע בשלטי הרחוב הרשמיים. שמה בציבור הרחב התקבע להיות "רמת החייל".
מקור שמה נשכח והתפתח ויכוח בין תושבי השכונה האם שם השכונה הוא רמת החייל ושמה ניתן לה להנצחת חיילי צה"ל שלחמו במלחמת העצמאות, או ששמה "רמת החי"ל" על שם הבריגדה היהודית, שכונתה גם "חטיבה יהודית לוחמת", או בראשי תיבות – "חַיִ"ל"[3]. בשנת 2010 קבעה ועדת השמות של עיריית תל אביב-יפו, בעקבות מסמכים שהוצגו לה על ידי ועד השכונה, כי השם הנכון הוא רמת החייל[4], וזאת למרות מחאתם של מספר תושבים מוותיקי השכונה.
לפני הקמת השכונה
עריכהבמערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה, על רכס הכורכר שעליו נצבת היום רמת החייל, היה מוצב עות'מאני, ח'ירבת הדרה[5], שקיבל את שמו מהשם הערבי של גשר עשר טחנות, גִ'סְר אֶל-הַדָּאר (גשר שאון המים), עליו עברה דרך יפו-שכם ההיסטורית. המוצב חלש על מעבר הירקון בעשר טחנות, ואיפשר תצפית על הנחל עד מוצאו לים. המוצב היה חלק ממערבו של נדבך ההגנה שפרסו הטורקים בסוף 1917 מצפון לירקון[6], טרם צלח חיל המשלוח המצרי של הבריטים את הירקון והתייצבה הגזרה המערבית של קו שתי העוג'ות. את העמדה הזו לכדה, בלילה הסוער שבין ה-20 ל-21 בדצמבר 1917, חטיבה 155 מן הדיוויזיה ה-52 הסקוטית בפיקודו של מייג'ור גנרל ג'ון היל, לאחר שצלחה את הירקון בתל ג'רישה. עמוד הזיכרון בצומת הרחובות אבא הלל ובן-גוריון ברמת גן מנציח את פועלה של החטיבה במבצע הצליחה.
חירבת הדרה היא גם אתר ארכאולוגי. יעקב קפלן, שערך חפירה ארכאולוגית במקום בשנת תש"י (1950), קבע כי היו בו יישוב, חווה חקלאית וקברים מן התקופה הרומית הקדומה ועד לתקופה הערבית הקדומה[7]. שנים אחר כך, בחפירה שנערכה בסמוך, נמצא קבר שומרוני מהמאה הרביעית והחמישית לספירה[8].
תולדות השכונה
עריכהשכונת רמת החייל נוסדה לאחר מלחמת העצמאות, בשנת 1949. השכונה נבנתה על ידי חברת "דיור למשוחררי מלחמה" עבור אלמנות ונכי מלחמת העצמאות, משוחררי צה"ל. השכונה הוקמה כשכונה עצמית ללא שיוך מוניציפלי. תושבי השכונה התאגדו לאגודה שיתופית שניהלה את ענייני השכונה.
בתחילה, סרבה עיריית תל אביב-יפו לספח את השכונה לשטח שיפוטה המוניציפלי, אף על פי שהשכונות השכנות לה, צהלה ושיכון דן, נכללו בשטחה של תל אביב. עיריית רמת גן שביקשה לספח את רמת החייל לשטחה, דאגה לצורכי השכונה - סללה כבישים, סיפקה מים, אספה אשפה ועוד. לבסוף, הורה משרד הפנים לספח את השכונה לתל אביב. בשנת 1952 צורפה השכונה לעיר והאגודה השיתופית פורקה.
בשכונה לא היו שירותים בסיסיים, ולכן התושבים נאלצו להשיג את השירותים הבסיסיים בשכונות סמוכות. הילדים שהיו בגיל בית הספר הלכו לבתי הספר שבשיכון דן. תחנת טיפת חלב לא הייתה. העירייה הפנתה את התושבים לתחנת טיפת חלב במעברת יד המעביר (היום שכונת נווה שרת).
לשכונה היה ועד שהשיג, לאחר מאבקים קשים, שירותים שונים כמו גן ילדים, בית ספר, צרכניה ושירותי בריאות. בתחילת 1952 נפתחה במקום תחנת טיפת חלב. יותר מאוחר, נפתחה כיתת לימוד בצריף קטן ברחוב ק"ם, שהתרחב לשני צריפים ובהמשך נבנה בית ספר רמת החייל. ב-1958 נפתח גן ילדים מעבר לרחוב מול בית הספר. לאחר מכן כבישים נסללו, אספקת המים והחשמל הוסדרו ותחבורה ציבורית הגיעה לשכונה. נפתח סניף של קופת חולים כללית. ברחוב הראל הוקצה שטח מיוחד שייעודו היה אספקת מזון לציבור ונפתחה הצרכניה שתושבי השכונה קנו את המניות שלה. עם השנים הצרכניה הפכה לסופרמרקט שמשרת עד היום את התושבים. הודות לסעדיה שושני, שהיה ראש מחלקת הגינון בעירייה, זכתה השכונה לגן ציבורי שנקרא על שמו, "גן שושני". גן זה אף זכה לאחר הקמתו בפרס על יופיו.
בשכונה פעל קולנוע "רם" (במקומו עומד בשנות האלפיים בניין בן שלוש קומות ברחוב מרכוס, מול הסופרמרקט). ליד הקולנוע פעל בית קפה, שהמה אנשים שהגיעו גם מחוץ לשכונה בעיקר במוצאי שבת. בית הקולנוע נסגר בשלהי שנות ה-60 בעקבות ירידה משמעותית במספר המבקרים בו עם כניסת שידורי הטלוויזיה.
בשכונה פעל סניף של תנועת הנוער "המחנות העולים" שבוגרים רבים משורותיה הצטרפו לגרעיני הנח"ל כשירות בצה"ל, ומאוחר יותר נפתח סניף של תנועת הצופים, הפועל בשכונה עד היום.
בהמשך נבנה המרכז הקהילתי "בית קמחי", ששימש מרכז לפעילות חינוכית ותרבותית לילדים, נוער ומבוגרים. מנהלת הרובע התיישבה במקום ולמרות התנגדות הוועד והתושבים הוחלט בשנת 2004 על פעילותו במתכונת מאוד מצומצמת. הוועד ממשיך[דרושה הבהרה] במאבק נגד סגירתו של בית קמחי.
מוסד מיוחד ומצליח למען התושבים הוותיקים הוא מועדון "בית קוסאר" שהוקם למען בני הגיל השלישי, בו מתקיימת פעילות חברתית ויצירתית מגוונת, ורבים מוותיקי השכונה מבקרים בו.
מאפייני השכונה וגבולותיה
עריכהגבולות השכונה הם רחוב דבורה הנביאה מצפון, רחוב משמר הירדן ממערב, רחוב ראול ולנברג ממזרח. השכונה שוכנת בסמוך לשכונות שיכון דן, ישגב, נווה שרת, צהלה, ולאזורי התעשייה קריית עתידים ואזור תעשייה עבר הירקון (המכונה גם "אזור תעשייה רמת החייל"). שטח השכונה 685 דונם.
רחובות מרכזיים
עריכהשמות הרחובות בשכונה מספרים את סיפור מלחמת העצמאות וממחישים את הקשר של תושביה הראשונים למפעל הקמת המדינה.
- רחוב מרכוס – הרחוב הראשי של השכונה, נקרא על שמו של האלוף דוד מרכוס, שהגיע לארץ ישראל במלחמת העצמאות כאחד מאנשי מח"ל, שירת כמפקד חזית ירושלים ונהרג.
- רחוב עולי הגרדום – על שם אלה, שפעלו למען היישוב היהודי לעצמאות ולהקמת המדינה והומתו על ידי השלטון הזר, מיוסף לישנסקי ועד אבשלום חביב, וזאת בתקופת השלטון העות'מאני ובתקופת המנדט הבריטי.
- רחוב הגולן – על שם האזור ההררי בצפונה של מדינת ישראל.
- רחוב חטיבת הראל – על שם חטיבת הפלמ"ח הראל שלחמה בדרך לירושלים במלחמת העצמאות ומפקדה הראשון היה יצחק רבין.
- רחוב ק"ם – על שם 140 מתנדבים לצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה שטבעו בים התיכון ב-1943 כתוצאה מטיבוע הארינפורה בידי הלופטוואפה.
- רחוב הט"ז – לזכר שישה עשר מחברי ההגנה שנהרגו במלחמת העצמאות ליד מושב עטרות שליד ירושלים, כאשר נשלחו כתגבורת ליישובים עטרות ונווה יעקב, נתקלו במארב של ערבים ונהרגו.
- רחוב הל"ה – לזכר שלושים וחמישה לוחמי פלמ"ח וחי"ש, רובם סטודנטים מהאוניברסיטה העברית, שנפלו בדרכם לסייע לגוש עציון הנצור בינואר 1948. הם נקראו "מחלקת ההר" בפיקודו של דני מס. בדרכם כותרו על ידי תושבי הכפרים הערביים הסמוכים ואחרי קרב קשה נהרגו כולם.
קישורים חיצוניים
עריכה
הערות שוליים
עריכה- ^ נייר המכתבים של הרשמי של האגודה השיתופית ומסמך הבקשה לרישום אגודה שיתופית, תיק רמת החיל שכון חיילים משוחררים אגודה שתופית בע"מ, באתר ארכיון המדינה, 1950
- ^ עו"ד יצחק שבו, רמת החיל שכון חיילים משוחררים אגודה שתופית בעמ, באתר ארכיון המדינה, בקשה לתיקון שם האגודה השיתופית, 17 ביולי 1950
- ^ יורם פריד, ההצתה - והתגובה, מעריב, 23 ביוני 1986
- ^ נועה קושרק, עיריית ת"א הכריעה: רמת החי"ל היא בעצם רמת החייל, באתר הארץ, 12 בנובמבר 2010
- ^ המופע הכתוב הראשון בו שובש שם המקום ל'חרבת חדרה' הוא, ככל הנראה, עמוד הזיכרון לזכר הצליחה לצד דרך אבא הלל סילבר ברמת גן. חקלאי שייח' מוניס שעיבדו אדמות במקום כינו אותו הדרה, הגשר הסמוך על הירקון בעשר טחנות נקרא, ג'יסר אל הדאר, ומשום מה, בכתבי חוקרי המקום, היהודים, הוא מכונה, "חדרה". במפות הבריטיות, מפת ה-PEF לדוגמה, המקום מכונה Hadrah אולם לא ניתן לשלול ש-H כיסתה על העדרה של הח' בשפתם ולאו דווקא לרמז על ה'
- ^ במערב, תל א-רקיה - בסיס המודיעין לשעבר על רכס הכורכר מעל חוף תל ברוך, דרך תל קסילה, שייח' מוניס, שכונת גבעת הפרחים בנאות אפקה ב', תל א-נוריה הוא שיכון דן, עבור בח'ירבת הדרה, ועד תל אל מוחאמר (תל קנה), במזרח
- ^ שירות הידען, באר גדולה ומרשימה בת כ-1,400 שנה נחשפה בחפירות ארכיאולוגיות של רשות העתיקות ברמת החיל, באתר "הידען", 6 בפברואר 2014
- ^ חפירת הצלה ברמת החיל, תל אביב, שלום ינקלביץ, ינואר 2004, בתוך פרסומי חפירות יישומיות, המכון ללימודי ים על שם רקנאטי