רפאלו
רַפַּאלוֹ (באיטלקית: Rapallo) היא קומונה (עיירה) במטרופולין של ג'נובה, במחוז ליגוריה באיטליה.
| |||
 | |||
| חוף הים והנמל של רפאלו | |||
| מדינה |
 איטליה | ||
|---|---|---|---|
| מחוז |
 ליגוריה | ||
| עיר מטרופולינית | ג'נובה | ||
| בירת העיר |
רפאלו  | ||
| שטח | 33.61 קמ"ר | ||
| גובה | 3 מטרים | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ בעיר | 29,103 (1 בינואר 2023) | ||
| קואורדינטות | 44°21′00″N 9°14′00″E / 44.35°N 9.233333°E | ||
| אזור זמן | UTC +1 | ||
| Città di Rapallo | |||
  | |||
.svg)
נכון לשנת 2017 היו בה 29,778 תושבים. היא שוכנת לחוף הים הליגורי, על מפרץ טיגוליו, בין פורטופינו לקיאווארי (אנ'), 25 קילומטרים מזרח-דרום מזרחית לג'נובה עצמה.
האקלים מתון. רבות מהווילות בנויות בגבעות המתנשאות מיד מאחורי העיר, ומגינות עליהן מפני הרוחות הצפוניות העזות.
"פארק הטבע האזורי פורטופינו" (Parco Naturale Regionale di Portofino), המקיף את שטחן של שש קומונות ליגוריות, כולל את אזור רפאלו.
היסטוריה
עריכההיישוב הראשון מתוארך ככל הנראה למאה ה-8 לפני הספירה, אם כי הממצאים לא הבהירו אם היה אטרוסקי או יווני.
שמה של העיר מופיע לראשונה במסמך משנת 964. בשנת 1203 נוצרה הפודסטה של רפאלו, והעיירה נשלטה על ידי ג'נובה בשנת 1229, ונשארה תחת חסות זו עד למלחמות הנפוליאוניות. ספינות משוטים מרפאלו השתתפו בקרב מלוריה (אנ') של 1284. ב-5 בספטמבר 1494, בתחילת המלחמות האיטלקיות, היא נכבשה על ידי אראגון, אך שלושה ימים לאחר מכן גירשו אותם 2,500 חיילים שווייצרים.
במהלך המאה ה-16 היא הותקפה ונבזזה על ידי העות'מאנים ושודדי ים ברברים. כדי לעזור להגן על היישוב מפני התקפות כאלה נבנתה טירה על שפת הים. בשנת 1608 הפכה רפאלו לקפיטנאטו (Capitaneato), כחלק מהרפובליקה של ג'נובה.
בסוף המאה ה-18 היא נכבשה על ידי הצרפתים שלאחר מספר קרבות מול חיילים אוסטרו-רוסים, ב-1805 סיפחו אותה לאזור אפנין (אנ'). ב-1814 שחררו אותה האנגלים, ובשנה שלאחר מכן ניתנה העיר לממלכת סרדיניה-פיימונטה כחלק מדוכסות ג'נובה.
בסוף 1917 התכנסה בעיירה ועידת רפאלו (אנ') האנגלית-צרפתית-איטלקית בעקבות התבוסה האיטלקית הרת אסון בקפורטו. הוחלט להקים מועצת מלחמה עליונה בוורסאי ולהעביר כמה כוחות צבא צרפתים ובריטים לחזית האיטלקית. ב-12 בנובמבר 1920, חתמו איטליה וממלכת הסרבים, הקרואטים והסלובנים (ששמה שונה לאחר מכן ליוגוסלביה) על הסכם רפאלו (1920), אשר פתר את סוגיות הגבול ביניהן ללא התייחסות לשאר בעלות הברית. איטליה קיבלה את קו הרכס החשוב מבחינה אסטרטגית של האלפים היוליאניים כגבול שלה בצפון-מזרח. כמו כן, הסתיים ברפאלו ההסכם הרוסי-גרמני מאפריל 1922, שבו ויתרו שתי המדינות על תביעות לפיצויי מלחמה וחידוש היחסים הדיפלומטיים. הסכם זה סימן את יציאתן של רוסיה וגרמניה מהבידוד הדיפלומטי שנגרם על ידי מלחמת העולם הראשונה (1914–18).
במהלך מלחמת העולם השנייה נורו פרטיזנים רבים מרפאלו על ידי חיילי הכיבוש הגרמניים.
רפאלו נודעה באקלים שלה שהפך אותה לאורך השנים למעון החורף המועדף על רוב האיטלקים האמידים החיים בצפון-מערב איטליה. קרבתה לחוף גורמת לחורפים מתונים שבהם אנשים יכולים ליהנות מטיולים קלים על הטיילת שטופת השמש ושחקני הגולף יכולים ליהנות מאחד המסלולים העתיקים ביותר באיטליה, שנפתח בשנת 1930.
אתרים מעניינים
עריכה- "קסטלו סול מארה" (Castello sul Mare, "טירה על הים"), שהוקם בשנת 1551 כדי להתמודד עם התקפות שודדי הים התכופות. הוא כולל קפלה קטנה המוקדשת לגאטנו הקדוש (אנ'), שנבנתה ב-1688.
- "קסטלו די פונטה פגנה" (Castello di Punta Pagana) – מקום מושבו של המסדר הריבוני הצבאי של מלטה. בנייתו הסתיימה ב-28 ביולי 1631.
- המגדל ההיסטורי של הפייסקי (Fieschi) וה"טורה צ'יביקה" (Torre Civica, "מגדל האזרח") (1473).
- "פורטה דלה סאלינה" (Porta delle Saline, "שער מישורי המלח"), השער היחיד שנותר מהחומות העתיקות.
- "בזיליקת הקדושים גרוואסיוס ופרוטאסיוס", נחנכה ב-1118 ושוחזרה בתחילת המאה ה-17. בשנת 1679 נוסף אפסיס חדש, שמחק את האופי הרומנסקי לשעבר של המבנה. יש לו מגדל פעמונים נטוי.
- כנסיית פרנציסקוס הקדוש מאסיזי (הבנייה החלה ב-1519).
- המקדש של "נוסטרה סיניורה די מונטלגרו" (Nostra Signora di Montallegro, "גברתנו ממונטלגרו", 1558–1640).
- המנזר ההרוס של ואלה כריסטי (המאה ה-13), שננטש ב-1568 לאחר שוד של פיראטים.
- גשר חניבעל (אנ') העתיק והמעניין המתוארך לשנת 218 לפני הספירה.
תחבורה
עריכהתחנת הרכבת רפאלו (אנ'), שנפתחה בשנת 1868, מהווה חלק ממסילת הרכבת פיזה-לה ספציה-ג'נובה (אנ').
קישורים חיצוניים
עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של רפאלו (באיטלקית)
