רפובליקת קומי
רפובליקת קומי (ברוסית: Республика Коми, בקומית: Коми Республика) היא רפובליקה בפדרציה הרוסית. נמצאת בצפון-מזרח רוסיה האירופית. חלק מהרפובליקה נמצא מצפון לחוג הארקטי. בירתה היא סיקטיבקר.
| |||
 | |||
| מדינה |
 רוסיה | ||
|---|---|---|---|
| מחוז פדרלי | המחוז הפדרלי הצפון-מערבי | ||
| מחוז כלכלי | המחוז הכלכלי הצפוני | ||
| מושל | רוסטיסלב גולדשטיין | ||
| רשות מחוקקת |
מועצת המדינה של רפובליקת קומי  | ||
| בירת הרפובליקה | סיקטיבקר | ||
| שפה רשמית | רוסית, קומית | ||
| תאריך ייסוד | 22 באוגוסט 1921 | ||
| שטח | 416,700 קמ"ר (דירוג: 11) | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ ברפובליקה | 720,610 (דירוג: 54, 2024) | ||
| ‑ צפיפות | 1.7 נפש לקמ"ר (2024) | ||
| קואורדינטות | 63°9′10″N 55°49′41″E / 63.15278°N 55.82806°E | ||
| אזור זמן | UTC +3 | ||
| www.rkomi.ru | |||
  | |||
היסטוריה
עריכהבמהלך ימי הביניים השטח היה חלק מרפובליקת נובגורוד והחל מהמאה ה-15 היה חלק מנסיכות מוסקבה.
לאחר חלוקת האימפריה הרוסית לגוברניות החל מהמאה ה-18 רוב השטח עבר לגוברניית ארכנגלסק.
בשנת 1921 הוקם אזור אוטונומי של קומי שכלל חלק מהשטח של הרפובילקה הנוחכית. היא הייתה חלק של "הקראי הצפוני" עם מרכזו בארכנגלסק. בשנת 1936 הוקמה הרפובליקה האוטונומית של קומי שנכללה ברוסיה הסובייטית.
בתקופת סטלין היו בשטח הרפובליקה מחנות עבודה לאסירים. חלק מהאסירים הועסקו בבניית מסילת הרכבת מאוחטה לוורקוטה, אחד מהם היה מנחם בגין.
בעקבות התפרקות ברית המועצות בשנת 1993 הוקמה רפובליקה הנוכחית.
ממשל
עריכההממשל המקומי פועל לפי חוקה שאושרה בשנת 1994 ומאז עברה מספר תיקונים.
בהתאם לחוקה ברפובליקה נבחרת "המועצה המדינית של רפובליקת קומי" לכהונה של 5 שנים. המועצה כוללת 30 חברים. בבחירות שנערכו בשנת 2024 רוסיה המאוחדת זכתה ב-20 מושבים.
בראש רפובליקת קומי עומד ראש הרפובליקה (עד לשנת 2012 נשיא) שנבחר לכהונה של 5 שנים בבחירות ישירות. בשנת 2023 לתפקיד נבחר ולדימיר אויבה. בשנת 2024 הוא נבחר לכהונה השנייה.
מבחינה מנהלית הרפובליקה מחולקת ל-12 ראיונים ו-8 ערים בעלי חשיבות.
גאוגרפיה
עריכה
הרפובליקה נמצאת בצפון מזרח החלק האירופי והיא הרפובליקה הגדולה ביותר ברוסיה באירופה. היא גובלת מצפון בגליל האוטונומי של הניינץ, ממערב - בחבל ארכנגלסק, מדרום - בחבל קירוב, וקראי של פרם, הכולל בתוכו את החבל האוטונומי הקומי-פרמיאקי, ממזרח - בחבל סברדלובסק וטיומן, הכולל בתוכו את מחוז יוגרה (חנטי-מנסי) האוטונומי ואת המחוז האוטונומי של ימל-ניינץ.
הנהר החשוב של הרפובליקה הוא נהר פצ'ורה, הנשפך לים ברנץ, כמו כן זורם בה נהר ויצ'גדה, יובלו של דבינה הצפונית, וכן מזן הנשפך כמו פצ'ורה לים ברנץ.
היערות הבתוליים בקומי זכו במעמד של אתר מורשת עולמית.
דמוגרפיה
עריכהנכון לינואר 2024 ברפובליקה התגוררו 720,610 תושבים. זאת לעומת כ-1.3 מיליון בשנת 1989. בערים מתגוררים כ-79.02% מכלל אוכלוסייה. בבירת הרפובליקה סיקטיבקר מתגוררים כ-220 אלף תושבים.
בשנת 1939 היוו בני עם הקומי 72.5% מהאוכלוסייה, והרוסים רק 22%. מלחמת העולם השנייה הביאה לרפובליקה נמלטים רבים מאזור הקרבות שהביאו איתם ענפי תעשייה משמעותיים. אחרי המלחמה חלק מהם נשארו. כמו כן ברפובליקה אורגנו מספר מחנות אסירים. רבים מאותם אנשים שהגיעו לרפובליקה בעל כרחם נשארו בה והביאו לידי כך שכבר בשנת 1959 הרוסים נהפכו לרוב ברפובליקה והשתלטו על רוב משאביה.
על פי תוצאות מפקד האוכלוסין משנת 2020, הרוסים מהווים 54% מהאוכלוסייה (כ-398 אלף), קומי 17% (כ-127 אלף). בתחילת מלחמת העולם השנייה הובאו לאזור גרמנים רבים שהגיעו לכ-2.5% מאוכלוסיית האזור באותה תקופה. רובם עזבו וכיום ברפובליקה מתגוררים כ-2,000 גרמנים (0.2% מכלל האוכלוסיית האזור).
האזור סובל מהגירה שלילית בעיקר של אוכלוסיה רוסית לאזורים אחרים של רוסיה.
כלכלה
עריכהלרפובליקה אוצרות טבע רבים ובה פועלות מספר חברות המנצלות אותם. רוב תושבי הרפובליקה מועסקים בענף עיבוד תוצרי נפט וגז, עצים ותעשיות הקשורות להפקת אנרגיה חשמלית. מרכזי התעשייה הם הערים סיקטיבקר, אינטה, פצ'יורה, סוסנוגורסק, אוחטה ווורקוטה.
תחבורה
עריכהקו מסילת ברזל ראשי באזור הוא קו וורקוטה-קוטלס שמקשר את הרפובליקה עם רשת מסילות הארצית. הקו נבנה בשנים 1937/1941 על ידי אסירי גולאג.
כביש ארצי R-176 "ויאטקה" צ'בוקסרי-סיקטיבקר מהווה אורק תחבורתי אזורי חשוב.
בעיר סיקטיבקר פועל נמל תעופה בין לאומי. דרכו עוברים מל לחצי מיליון נוסעים בשנה. כמו כן פועלים מספר שדות תעופה לטיסות פנים.
על נהרי הרפובליקה פועלים נמלים להעברת סחורות ונוסעים.
קישורים חיצוניים
עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של רפובליקת קומי- רפובליקת קומי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
