בסיס רפידים
בסיס רְפִידִים או בח"א 3 היה בסיס טיסה של חיל האוויר הישראלי, שהיה ממוקם בשדה תעופה ביר גפגפה בחלקו הצפוני של חצי האי סיני, במחוז "אל-חסאנה", 76 קילומטרים ממזרח לקצה הצפוני של האגמים המרים, וכ-66 קילומטרים דרומית לימת בארדאוויל. הבסיס החל לפעול בשנת 1967, לאחר כיבוש חצי האי במלחמת ששת הימים, והתקיים עד לפינויו ב-1980, כחלק מנסיגת ישראל במסגרת הסכם השלום בין ישראל למצרים. שמו של הבסיס ניתן לו על שם רפידים, אחת מתחנות בני ישראל בנדודיהם במדבר סיני בצאתם ממצרים.
 סמל הבסיס | |||||||||||||||
| נתוני השדה | |||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||||||||||
| סוג השדה | צבאי | ||||||||||||||
| תקופת הפעילות |
1956(בנייה על ידי המצרים) 1967 (כיבוש והתחלת שימוש על ידי ישראל) – 1980 (כחלק מנסיגת ישראל מסיני) (כ־24 שנים) | ||||||||||||||
| על שם |
רפידים  | ||||||||||||||
| מפעיל בעבר |
 חיל האוויר הישראלי חיל האוויר המצרי | ||||||||||||||
| עיר סמוכה | אין | ||||||||||||||
| קואורדינטות | 30°24′25″N 33°09′15″E / 30.407067°N 33.154133°E | ||||||||||||||
| גובה מעל פני הים | 322 מטר (1,056 רגל) | ||||||||||||||
| מסלולי טיסה | |||||||||||||||
| |||||||||||||||
  | |||||||||||||||
בסיס חיל האוויר רפידים.
. לחצו על התמונה לדפדוף בספר מעמוד 1
הבסיס הוקם על ידי מצרים לאחר נסיגת ישראל מסיני, בעקבות מלחמת סיני, כבסיס חיל האוויר המצרי מספר 244.[1] בימי רגיעה פעלה בבסיס טייסת 20 של חטיבה אווירית 15, שהפעילה מטוסי מיג-19.[2]
במובן רחב יותר, "רפידים" הייתה מכלול או צֶבֶר בסיסים ויחידות צמודות או סמוכות, מחיילותיו השונים של צה"ל. ראו להלן פיסקת בסיסים ויחידות אחרים בצמידות לבסיס חיל האוויר.
מלחמת ששת הימים ומלחמת ההתשה
עריכהמלחמת ששת הימים
עריכה
ערך מורחב – ביר גפגפה
ב-5 ביוני 1967 פתחה ישראל במבצע מוקד, שנועד להשמדת חילות האוויר של מדינות ערב. גלי התקיפה הראשונים היו נגד חיל האוויר המצרי, החזק והגדול ביניהם. בסיס ביר גפגפה המצרי היה בין החשובים שבבסיסי חיל האוויר המצרי, ולפיכך הותקף במשך היום הראשון על ידי שתי רביעיות של מטוסי דאסו אוראגן ושתי רביעיות דאסו מיסטר IV בגל הראשון, ועוד רביעיית מטוסי מיסטר ורביעיית מטוסי דאסו סופר מיסטר בגלים הבאים.
בביר גפגפה חנו גם כוחות חיל רגלים ושריון של הצבא המצרי, אך אלו נטשו את המקום בהבינם כי לא יוכלו לקבל סיוע אווירי. אוגדה 84, אוגדת טל, השתלטה על הבסיס ב-7 ביוני. לאחר ההשתלטות על הבסיס החלו מטוסי תובלה מדגם נורד 2501 נוראטלס ודקוטה בטיסות לבסיס עם מטעני נשק ואספקה. כמו כן הועברה לבסיס סוללת טילים נגד מטוסים הוק. בבסיס נמצא מספר רב של טילי אוויר-אוויר מדגם וימפל K-13 ו-9 משגרי טילים נגד מטוסים. טילי הוימפל הותאמו לנשיאה על ידי מטוסי מיראז' 3 של טייסת 119 והותקנו בהם בדצמבר 1967.
עם סיום המלחמה וכיבוש חצי האי סיני נקבע גבול חדש בין ישראל במצרים, שהיה במרחק רב מבסיסי חיל האוויר הקיימים. חיל האוויר החליט להפוך את בסיס ביר גפגפה לבסיסי אווירי קדמי בשם רפידים, על שם התחנה בה עצרו בני ישראל בדרכם במדבר ממצרים לארץ ישראל. מספורו הצבאי של הבסיס היה בח"א 3. חנוכתו הרשמית של הייתה במאי 1968, אך כבר ב-26 ביולי 1967 נשלחה לבסיס רביעייה ראשונה של מטוסי דאסו מיראז' 3 ("שחק") של טייסת 101 ("הקרב הראשונה"). התנאים בבסיס היו קשים; נותרו בו גרוטאות מטוסים וכלי רכב, תוצאה של תקיפות מטוסי חיל האוויר במבצע מוקד. מבנים רבים היו פגועים וחסרו אמצעים ותנאים לתחזוקת מטוסים ולקיום צוותי הקרקע והאוויר.[3]
בחודשים ובשנים הבאות הפך רפידים למחנה גדול בו שכנה מפקדת אוגדת סיני, מפקדות של יחידות חיל השריון, חיל התותחנים, יחידות מיוחדות שונות, מרכז של חיל הקשר, יחידות מחיל ההספקה ועוד. הבסיס שימש גם כבסיס לוגיסטיקה, אספקה ותובלה ששירת את היחידות השונות במרחב. בנוסף לפעילות הקרבית, בסיס התעופה שימש גם כמרכז תובלה וכן כמוקד רפואי, אליו פינו מסוקים פצועים מקו תעלת סואץ.[4] כ-8 ק"מ צפון־מערבית לבסיס, מוקמה יחידת הבקרה האווירית 511 ובה מערכות מכ"ם, גילוי ול"א.[5] וסמוך לה סוללת טילי נ"מ ותותחי נ"מ.[6]
מלחמת ההתשה
עריכהעם העלייה במספר החדירות האוויריות מסיני החל חיל האוויר הישראלי להציב באופן קבוע ארבעה מטוסי קרב ברפידים (באותה תקופה - מטוסי מיראז' 3), ומאוחר יותר שישה. התורנות התחלפה בין טייסות הקרב בכל חודש וחצי. שני מטוסים היו בכוננות הזנקה והיו מוכנים להמריא לאוויר בתוך 5 דקות, זוג שני בכוננות להזנקה תוך 15 דקות, והשלישי - תוך 30 דקות. לעיתים היה צורך להזניק מטוסים נוספים מבסיסים בצפון. רבות מהפלותיו של חיל האוויר הישראלי בין השנים 1967 עד 1973 הושגו על ידי טייסים שהיו בכוננות זו ברפידים, ועל כן שאפו טייסים רבים להיות מוצבים שם כדי להיכנס לקרבות אוויר ולרשום לעצמם ניצחונות והפלות. בסיס רפידים היה הבסיס הקרוב ביותר בו היו מטוסים פגועים או ללא דלק יכולים לנחות, לאחר פעילות מבצעית במצרים.[7]
בסיס רפידים, שהיה הבסיס המערבי והקרוב ביותר לגבול עם מצרים, לקח חלק בקרבות גדולים מול הצבא המצרי וכן בעימותים קטנים יותר. ב-26 באוגוסט 1967 תקפו צמד מטוסי סוחוי-7 מצריים את הבסיס ופגעו במסלול ההמראה הראשי. אחד מהם הופל באש נגד מטוסים, בעוד שהשני הצליח לחמוק מצמד מטוסי מיראז' שהוזנק ליירטו.[8] ההפלה הראשונה של בסיס רפידים נרשמה ב-11 באוקטובר 1967, כאשר אביהו בן-נון הפיל מיג-21 מצרי מעל שדה התעופה אינשאס.[9] הכוננות האווירית המוגברת בבסיס רפידים סייעה לישראל בתגובה מהירה להתקפה על אוניית חיל הים אילת[10] וכן במבצע רימון 20 בו הופלו חמישה מטוסי מיג 21 של חיל האוויר המצרי שהוטסו על ידי טייסים רוסיים.
מלחמת יום הכיפורים
עריכהאף על פי שרמת הכוננות בבסיסי חיל האוויר הועלתה ב-5 באוקטובר 1973 הופתע בסיס רפידים על ידי מתקפה אווירית בדקות הראשונות של המלחמה. 16 מטוסי סוחוי-7 מלווים ב-6 מטוסי קרב מדגם מיג-21 הפתיעו את הבסיס ב-6 באוקטובר 1973 בשעה 14:00. המטוסים המצריים הפציצו את הבסיס ונמלטו ללא פגע. מסלול ההמראה הראשי ניזוק קשות בתקיפה אך מסלול ההמראה המקביל לו היה מבצעי כשלושים דקות לאחר התקיפה, ומטוסי חיל האוויר שהיו בבסיס היו יכולים להמריא ממנו ולהיכנס לקרבות שהתחוללו בקרבת תעלת סואץ. שני מטוסי פנטום F-4 הוזנקו מהבסיס, הטייס משה מלניק והנווט צבי טל יירטו טילי קלט שנורו ממטוס טופולב Tu-16 וכן סוחוי-7. בהמשך היום המריא זוג שהורכב ממטוס פנטום F-4 וממטוס נשר. הזוג הצליח להפיל מסוקים מצריים שניסו להחדיר יחידות קומנדו מצריות לשטח סיני. בערב אותו יום, נחתו בבסיס רפידים מסוקים שנשלחו אליו כדי לסייע בפינוי אווירי. אחד מן המסוקים, מסוק יסעור, הופל באוויר מעל רפידים ב-12 באוקטובר וחמישה אנשי צוות מצאו את מותם בקרב.
הסכמי קמפ דייוויד וחזרה לשלטון מצרים
עריכהבעקבות הסכמי קמפ דייוויד, שנחתמו ב-27 בספטמבר 1978, ולאחר מכן חתימת הסכם השלום בין ישראל למצרים, החלה ישראל בפינוי חצי האי סיני. רפידים היה בסיס חיל האוויר הראשון אותו פינתה ישראל בשנת 1980.[11]
החל משנת 2016, החלה מצרים לשפץ ולהרחיב את השדה מתוך כוונה להפוך אותו לשדה תעופה משולב צבאי-אזרחי.[12]
מפקדי הבסיס
עריכה| שם מפקד הבסיס | תקופת כהונה | הערות |
|---|---|---|
| 1. צבי גוב-ארי[13] | 1967–1969 | |
| 2. ישעיהו (שעיה) לזרסון | 1969–1970 | |
| 3. יואל דן | פברואר 1970 – יולי 1971 | |
| 4. אליעזר כהן ("צ'יטה") | 1971–1973 | |
| 5. אמיתי חסון ("שפן") | 1973–1974 | מפקד הבסיס במלחמת יום הכיפורים |
| 6. עמי איילון | אפריל 1974 – אוקטובר 1975 | |
| 7. חיים נווה | 1975–1976 | |
| 8. אל"ם צבי גוב-ארי | אוגוסט 1976 עד מרץ 1978 | |
| 9. אל"ם יגאל זיו | מרץ 1978 - שלהי 1979 | |
| 10. אל"ם ש' | 1979–1980 | מפקד הבסיס האחרון, שלהי 1979 עד פירוק הבסיס וסגירתו ב-1980[14] |
בסיסים ויחידות אחרים בצמידות לבסיס חיל האוויר
עריכה
- מפקדת אוגדה 252
- חטיבה 401 – חטיבת שריון
- גדוד שריון 79, שכלל שתי פלוגות טנקים (פלוגה ו' ופלוגה ח') ופלוגת חרמ"ש (פלוגה י'), ב"מחנה סופה" ליד "שק"ם רפידים"
- אגד נ"מ 170, עד שנת 1979
- יחידת הגששים, עד שנת 1978
- בית חולים זירתי 249 (בתקופת מלחמת יום כיפור)
- יחידת מחסני חירום (ימ"ח רפידים)
- חיל הקשר[15]
- גדוד קשר מטכ"לי 374
- יחידת חי"ק 374 ייעודית – יחידת ל"א (לוחמה אלקטרונית) ונל"א (נגד ל"א)
- חמ"ל קשר
- מִרְכֶּזֶת מינהלית ומִרכזת מבצעית שהופעלו על ידי קטל"ם סיני (קְצין טלפונים מֶרחבי)
- בסיס ציוד קשר מרחבי (בָּצָ"ם סיני) – לתחזוקת הקשר של היחידות במרחב סיני[16]
- מרכז קשר מרחבי 10 (מקמ"ר 10 – להעברת מברקים ודברי דואר, החל מפברואר 1969)
- גדוד קשר מטכ"לי 374
- מפקדת גדוד שירותי חימוש 784 (גש"ח 784 – גש"ח סיני)
- סדנה לשיפוץ רכב קרבי משוריין (רק"ם), כולל נשק כבד
- סדנת רכב, כולל נשק קל וציוד אופטי (פלוגת סדנה 866 – פלס"ד)
- תחנת כוח (אחת מתוך 4 שהיו בסיני. האחרות היו בביר תמדה, אום חשיבה וג'בל מע'ארה)
- בסיס יותם – מרכז הספקה 617 (מה"ס 617)
- מצבור תחמושת, דלק, מזון וציוד
- שלוחת מצל"ח 6800, בה היה מאגר חלקי חילוף
- בסיס החסנה 6834 (בה"ח 6834)
- בסיס הובלה 6940
סמל הבסיס
עריכה
הסמל מורכב מארבעה אלמנטים:
- "כנפיים מקיפות" – כמקובל בכל סמלי בסיסי הטיסה הישראליים (למעט סמל בסיס נבטים)
- מגן דוד
- צללית מטוס מיראז' – עיקר הכוח האווירי ששהה בבסיס הורכב ממטוסי מיראז' 3
- צללית גמל כסימן למיקומו המדברי של הבסיס
לקריאה נוספת
עריכה- דני שלום, כרעם ביום בהיר – מבצע מוקד: כך הושמדו חילות האוויר הערביים במלחמת ששת הימים, באוויר – פרסומי תעופה, ראשון לציון, 2002.
- דני שלום, רוח רפאים מעל קהיר – חיל האוויר הישראלי במלחמת ההתשה (1967-1970), באוויר – פרסומי תעופה, ראשון לציון, תשס"ז, 2007.
קישורים חיצוניים
עריכה- פרידה מרפידים, בטאון חיל האוויר, פברואר 1980, מספר 14 (115), המוקדש לבסיס רפידים. באתר "הספרייה הדיגיטלית להיסטוריה ומורשת חיל האוויר".
הערות שוליים
עריכה- ^ כרעם ביום בהיר, עמ' 134.
- ^ כרעם ביום בהיר, עמ' 132.
- ^ רוח רפאים מעל קהיר, עמודים 57-60.
- ^ רוח רפאים מעל קהיר, עמודים 60-62.
- ^ רוח רפאים מעל קהיר, עמ' 72.
- ^ רוח רפאים מעל קהיר, עמ' 74, 76.
- ^ רוח רפאים מעל קהיר, עמודים 62-66.
- ^ רוח רפאים מעל קהיר, עמודים 76, 126-127.
- ^ רוח רפאים מעל קהיר, עמודים 128-129.
- ^ רוח רפאים מעל קהיר, עמ' 138.
- ^ דוד אפל (עיתונאי), רפידים הפכה לביר־גפגפה, דבר, 27 בינואר 1980
- ^ "מצרים: שדה התעופה רפידים בסיני הוסב לשדה תעופה בינלאומי". פורט2פורט. נבדק ב-2017-12-14.
- ^ רוח רפאים מעל קהיר, עמ' 62.
- ^ אהרון לפידות, המפקד האחרון, בטאון חיל האוויר 115, פברואר 1980, באתר הספרייה הדיגיטלית להיסטוריה ומורשת חיל האוויר
- ^ 100 שנות קשר – אנשים פועלם ותרומתם, כרך א', עמ' 299–300, באתר ובהוצאת העמותה להנצחת חללי חיל הקשר והתקשוב, ירושלים, התשפ"ב 2022
- ^ 100 שנות קשר – אנשים פועלם ותרומתם, כרך ב', עמ' 1280, באתר ובהוצאת "העמותה להנצחת חללי חיל הקשר והתקשוב", ירושלים, התשפ"ב 2022
- ^
צ׳יטה מספר על בסיס רפידים שעליו פיקד 1971 - 1973, ראיון באתר יוטיוב – אליעזר כהן (צ'יטה) משתף חוויות מתקופתו כמפקד הבסיס.
