רצועת קפריבי
רצועת קפריבי (בגרמנית: Caprivizipfel) או רצועת אוקבנגו, היא רצועת אדמה צרה בנמיביה, הנמצאת 450 ק"מ מזרחית למחוז אוקבנגו, בין בוטסואנה בדרום לבין אנגולה וזמביה בצפון. רצועת קפריבי נתחמת בגבולות טבעיים של ארבעה נהרות: אוקבנגו, קוונדו, צ'ובה וזמבזי. העיר הגדולה ביותר בקפריבי היא העיר קאטימה מולילו, ונכון לשנת 2001 יש בה 22,134 תושבים.
היסטוריה
עריכהרצועת קפריבי נקראת על שמו של לאו פון קפריבי, שהיה קנצלר גרמניה בין השנים 1890–1894 אחרי ביסמרק. ב-1 ביולי 1890 נחתם הסכם בין גרמניה לבריטניה, הסכם הידוע בשם הסכם הליגולנד-זנזיבר שבו הוחלפו טריטוריות באפריקה בין גרמניה ובריטניה, ובמהלכו קיבלה גרמניה את השליטה ברצועת קפריבי. האינטרס של גרמניה בקפריבי היה נהר הזמבזי שעובר בה, משום שעל ידו הם ביקשו לפרוץ להם נתיב בתוך היבשת בין מזרח אפריקה הגרמנית לבין דרום-מערב אפריקה הגרמנית. לרוע מזלם של הגרמנים, כ-64 ק"מ מזרחית משם נמצאים מפלי ויקטוריה שלא איפשרו זאת.
רצועת קפריבי היא בעלת חשיבות צבאית פוליטית-אסטרטגית, כיוון שהיא כעין פרוזדור מעבר בין הטריטוריות באזור. במהלך הפעולות של הקונגרס הלאומי האפריקני כנגד ממשלת דרום אפריקה (1965-1994), מלחמת העצמאות של זימבבואה (1970-1979) וכן במהלך מלחמת האזרחים באנגולה (1975-2002) ראו תושבי קפריבי פעילות צבאית ממושכת וחוו פלישות רבות של צבאות שונים שהשתמשו ברצועה על מנת לעבור מטריטוריה לטריטוריה.
המנהל הדרום אפריקאי בדרום-מערב אפריקה (בתקופה שנמיביה הייתה טריטוריה של דרום אפריקה) החליט לתת לקפריבי בשנת 1976 ריבונות. הדבר נתקיים בחלקו, כאשר "ממשלת קפריבי" הוקמה, ניתן לה דגל משלה, המנון משלה וכן מעטה של צבא.
הסכסוך על האי קסיליקי
עריכההסכסוך בין בוטסואנה לנמיביה היה לגבי חלקה הדרומי של רצועת קפריבי שם נמצא נהר הצ'ובה. בנהר, בדיוק בגבול בין נמיביה לבוטסואנה ישנו האי קסיליקי/סדודו ("קסיליקי" - השם הנמיבי לאי; "סדודו" - השם הבוטסואני לאי) שגודלו 5 קמ"ר, אשר שתי המדינות רצו שיהיה טריטוריה שלהם.
הרקע לסכסוך הוא אי בהירות בנוגע להסכם הליגולנד-זנזיבר בו הועברה רצועת קפריבי מבריטניה לגרמניה. המדינה הנקראת כיום "נמיביה" הייתה ב-1890 "דרום-מערב אפריקה הגרמנית"; "בוטסואנה" הייתה מדינת חסות בריטית.
בהסכם מוזכר גבול ההשפעה בין שתי המעצמות בדרום רצועת קפריבי ב"ערוץ המרכזי של נהר הצ'ובה. טענת בוטסואנה הייתה שהמילים "הערוץ המרכזי" מתייחסים לערוץ שזורם צפונית לאי קסיליקית, ולכן האי שייך לה. לעומתה, טענה נמיביה ש"הערוץ המרכזי" מתייחס לערוץ הנע מדרום לאי ולכן האי שייך לה.
ע"פ החלטה מיוחדת של נמיביה ובוטסואנה, הגישו הנ"ל את תביעותיהם לבית הדין הבינלאומי לצדק בהאג על מנת ש"יגדיר, על בסיס הברית האנגלית-גרמנית מ-1890 ועל בסיס החוקים והעקרונות של החוק הבינ"ל, את הגבול בין נמיביה לבוטסואנה מסביב לאי קסיליקי/סדודו וכן את מעמדו החוקי של האי".
בית הדין בדק בין היתר את גובה הערוצים, רוחבם, עוצמת הזרם (נפח המים שהנהר נושא) וכן נעשו סקרים שונים בקרקעיות הערוצים בעונות שונות ועוד. בית הדין הצהיר כי לא יוכל להסיק מסקנות מהחומר הקרטוגרפי שהוגש לו "לנוכח היעדר כל מפה רשמית שתוכל לשקף את כוונת הצדדים בברית מ-1890" ו"לאור חוסר הוודאות וחוסר העקביות" של המפות שהוגשו לו על ידי נמיביה ובוטסואנה.
לבסוף הכריע בית הדין הבינ"ל כי "הערוץ הצפוני של נהר הצ'ובה שסביב האי קסיליקי/סדודו מוכרח להיחשב כערוץ המרכזי שלו". ולכן, ע"פ החלטה זו, האי קסיליקי/סדודו הוא טריטוריה של בוטסואנה.
ניסיון הבדלנות בקפריבי
עריכהבשנת 1994 הקימו קבוצת מורדים את צבא שחרור קפריבי (CLA), בהנהגת מישאקה מויונגו במטרה להפריד את קפריבי מנמיביה. הפעולה העיקרית שלהם הייתה ב-2 באוגוסט 1999, כאשר הם התקיפו את העיר קאטימה מולילו והשתלטו על תחנת רדיו, תחנת משטרה, מעבר גבול ובסיס צבאי. כוחות צבא נמיביה הצליחו לדכא את ניסיון הבדלנות בתוך ימים ספורים.
קישורים חיצוניים
עריכה
- רצועת קפריבי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)