ביביסטים
ביביסטים (לעיתים גם תומכי ביבי) הוא כינוי פוליטי המתייחס לתומכיו של בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל. הכינוי, אשר הפך נפוץ בשיח הפוליטי המתנהל ברשתות החברתיות, נועד לייחס לתומכיו של נתניהו או לחלק מהם, כציבור או כיחידים, הערצה בלתי-מותנית לו ולמהלכיו, והתנגדות חריפה ליריביו הפוליטיים ולעמדות פוליטיות יריבות. האידאולוגיה או הגישה הפוליטית המתאימה מכונה ביביזם.
אטימולוגיה
עריכההמונח נגזר מכינויו של בנימין נתניהו, "בִּיבִּי", והסיומת הלועזית "-אִיזְם", אשר מופעה הבולט הוא בציון השקפת עולם, אידאולוגיה, רעיון, תאוריה, תופעה, התנהגות וכדומה. התייחסות לאדם התומך או מזוהה עם אחד מהמופעים האמורים לעיל, יכולה להיעשות באמצעות הוספת הסיומת הלועזית "-יִסט" לשם המופע, בדומה לכינוי "ביביסט".[1]
לרוב, כשמשתמשים בהטיה זו על שם של מנהיג, מתארים תנועות פופוליסטיות הנוטות לאוטוריתריזם ופולחן אישיות, כגון טראמפיזם, פוטיניזם[2][3], מאואיזם, לניניזם וסטליניזם, אך לעיתים תיתכן גם משמעות הפוכה כמו "גנדיזם". בשנת 2016 קשר נשיא ארצות הברית דאז ברק אובמה בשיחה סגורה עם עיתונאים בין נתניהו לפוטיניזם ולמנהיגים סמכותניים כארדואן, דוטרטה וטראמפ כחלק ממאבק רעיוני עולמי על מהות הדמוקרטיה הליברלית[4].
ביביזם כסוג של פופוליזם
עריכהלפי הסוציולוג פרופ' סמי סמוחה מאוניברסיטת חיפה, הביביזם הוא סוג של פופוליזם ימני, הטוען כי הוא המייצג האמיתי של העם, ולמאבק נגד תנועות ואליטות אחרות. המנהיג הפופוליסט מציג את עצמו כמייצג האומה. הוא מנהיג כריזמטי וזוכה לתמיכה חזקה בזכות אישיותו; הוא משתמש בלאומנות, בהסתה ובתיוג יריבים פוליטיים כאויבים ומתחייב לשחרור את העם מההגמוניה הממסדית. לטענת סמוחה, נתניהו הוא מנהיג פופוליסטי, שליט יחיד של הליכוד והמנהיג הבלתי מעורער של גוש הימין בישראל, שנלחם נגד ההגמוניה של המרכז-שמאל.[5]
לפי חוקר מדעי המדינה דני פילק, בישראל צמחו לאורך השנים תנועות פופוליסטיות מכילות ומדירות, ביניהן הליכוד ההיסטורי תחת הנהגתו של מנחם בגין וש"ס. לפי הניתוח שלו, נכון לשנת 2010, הפופוליזם הדומיננטי בישראל הוא הפופוליזם המדיר – סוג של פופוליזם שאינו שואף לשלב את "האחרים" ב"עם" אלא להדיר אותם כליל. לטענתו, לאחר תקופת ביניים שמרנית בשנות ה-90 בהנהגת שמיר ונתניהו, הליכוד בהנהגת נתניהו הפך למפלגה פופוליסטית מדירה. בממד הסמלי, המסר המרכזי של נתניהו ושותפיו בנוי על "שרשרת שקילות", שלפיה ארגוני טרור אסלמיים שקולים לאיראן, והיא שקולה לפת"ח ולרשות הפלסטינית, ששקולים לאזרחים ערבי ישראל, ששקולים לשמאל הפוליטי, ומול כל אלה נמצא העם "האמיתי" בהנהגת נתניהו.[6]
בני מילר, פרופסור ליחסים בינלאומיים מאוניברסיטת חיפה, טוען כי קיים דמיון בין הרטוריקה והמסרים של דונלד טראמפ ובין נתניהו. לטענתו, אם אתה נגד טראמפ תומכיו יציגו אותך כבוגד, ואילו בישראל, אם אתה מתנגד לנתניהו, שהוא כביכול המייצג "האותנטי והאמיתי" של העם, תומכיו מגדירים אותך "אויב העם". מילר גורס כי נתניהו אינו רק חלק אינטגרלי מ"משפחה" של מנהיגים פופוליסטיים כמו ויקטור אורבן, רג'פ טאיפ ארדואן וטראמפ, אלא גם "מודל מוביל לחיקוי עבורם, כי לא רק שהוא שותף לדעות האלו, הוא גם הכי מוכשר והכי חכם מביניהם". זו לדעתו הסיבה שרובם מעריכים את נתניהו ומסתדרים איתו.[7]
שימוש
עריכהלרוב, הכינוי "ביביסט" נושא אופי שלילי ומביע בוז כלפי תומכיו של נתניהו. הללו מואשמים בפולחן אישיות ובהכפפה של השקפת עולמם לצרכיו הפוליטיים המשתנים של נתניהו, ואף של בני משפחתו. עם זאת, חלק מתומכיו של נתניהו אימצו את הכינוי כאות מחאה נגד מתנגדיו וכמקור לגאווה.
בטור דעה אשר פורסם בשנת 2020 באתר "מעריב", תיארה הפובליציסטית לילך סיגן את הכינוי "ביביסט" כ"ויתור על כל ביקורת, קריאת תיגר או ויכוח אידאולוגי, למען הכשרת כל מעשה של נתניהו בהתבטלות מוחלטת".[8] ניצניו של הכינוי הופיעו כבר בשנת 2009, עת הרכיב בנימין נתניהו את ממשלת ישראל השלושים ושתיים. באותה העת כונה אביגדור ליברמן, אז שותפו הפוליטי של נתניהו שמונה זה עתה לשר החוץ, בכינוי "ביביסט" על ידי מקורב בכתבה שנכתבה על ידי העיתונאי שאול אמסטרדמסקי.[9]
מקצת תומכי נתניהו אימצו את הכינוי ואף התייחסו אליו כרכיב זהותי וכמקור לגאווה. דמות בולטת בהקשר הזה היא רונית לוי, המוכרת כ"רונית הביביסטית" בטוויטר. לוי, שלאות תמיכה בנתניהו שינתה את שם המשתמש בטוויטר מ"רונית הריקלינית" ל"רונית הביביסטית", התייחסה בריאיון לעיתון "הארץ" לנסיבות שהובילו אותה לאמץ את הכינוי: "אנשים נהגו לכנות אותנו 'ביביסטים' כדי ללעוג לנו. אני החלטתי לצרף את הכינוי לשמי כעניין של גאווה. נדמה שהוספת הכינוי תפסה".[10] באופן דומה, גם פעילים בולטים מגדירים את עצמם כביביסטים.[11][12] גם ח"כ שלמה קרעי הצהיר בראיון לעיתון מקור ראשון כי "'ביביסט' זו לא קללה, להפך".[13]
תפוצה ומאפיינים
עריכהבמסגרת מחקר שבוצע על יחסי יהודים-ערבים, שערך הסוציולוג פרופ' סמי סמוחה בנובמבר 2021, קיים סקר ארצי של מעל 1500 יהודים בגירים ושאל אותם, בין היתר, על מידת ההזדהות העצמית שלהם כביביסטים. טעות הדגימה במחקר היא עד 3%. כ-7.4% מהנשאלים הזדהו כ"ביביסטים לגמרי", עוד 14.7% הזדהו כ"ביביסטים". 24.4% טענו שהם "לא ביביסטים" ועוד 38.9% אמרו שהם "בכלל לא ביביסטים", ו-14.5% לא ענו. בסה"כ זיהו את עצמם 22.1% מהציבור היהודי כ"ביביסטים".[5]
מבין הנשאלים שענו על השאלה, 61% ממצביעי הליכוד הזדהו כביביסטים, וכך גם 44% ממצביעי המפלגות הדתיות, 20% ממצביעי ימינה, ו-1.9% ממצביעי המפלגות האחרות.[5]
37% מהיהודים ממוצא מזרחי זיהו את עצמם כביביסטים, וכך גם 19% ממוצא אשכנזי, 18% ממוצא מעורב ו-19% מבין היהודים ממוצא רוסי. מקרב אלו שזיהו עצמם כביביסטים, 56% היו ממוצא מזרחי, 26% היו ממוצא אשכנזי, 10% ממוצא מעורב, 7% ממוצא רוסי.[5]
בניגוד לציפיות החוקרים, המחקר לא מצא הבדלים משמעותיים בהזדהות כביביסטים לפי פרמטרים של גיל, מעמד חברתי-כלכלי, השכלה, מידת דתיות, זהות אישית, זהות המדינה (יותר יהודית או יותר דמוקרטית), או מידת ניציות ביטחונית-מדינית.[5]
עמדות
עריכההמחקר בדק אם יש הבדלים בין עמדות של מזרחים תומכי מפלגות ימין לא-ביביסטים, ובין מזרחים תומכי ימין ביביסטים. המטרה הייתה לבדוק את השפעתה הנקייה של הזהות הביביסטית, כאשר המוצא העדתי וההצבעה המפלגתית קבועים. נמצאו הבדלים משמעותיים בעמדות ביחס למחויבות לדמוקרטיה ולזכויות אדם וביחס לאזרחים הערבים. לדוגמה, בקרב תומכי מפלגות דתיות, 57% מהביביסטים היו בעד שלילתה של זכות ההצבעה מהאזרחים הערבים, ו-46% היו בעמדה זו בקרב הלא ביביסטים. בקרב מצביעי הליכוד, 45% מהביביסטים היו בעד שלילת זכות ההצבעה מהאזרחים הערבים, ואילו בקרב הלא-ביביסטים מצביעי הליכוד אימצו עמדה זו 32 אחוזים. מקרב מצביעי מפלגת ימינה, 23% מהביביסטים תמכו בשלילת זכות ההצבעה מהערבים, ואילו 12% מהלא-ביביסטים תמכו בעמדה זו. בין המפלגות האחרות, שיעור התומכים בשלילת זכות ההצבעה של ערבים עמד על 12%.[5]
לפי המחקר, יש קשר חזק בין ביביזם ליהודים ממוצא מזרחי. אומנם רוב המזרחים אינם מזדהים כביביסטים, אבל המזרחים הם יותר ממחצית הביביסטים, וזהו שיעור כפול משיעור הביביסטים הלא-מזרחיים. לפי המחקר, חדירת הביביזם לקבוצת היהודים המזרחים מעידה על העצמתם, שכן הם אינם מהססים להזדהות כביביסטים למרות התיוג השלילי של כינוי זה. כמו כן המחקר מצא כי הביביזם מחליש את מחויבות המזרחים לדמוקרטיה, מקצין את עמדותיהם של תומכי הימין ומחריף את השסע העדתי ואת הקיטוב הפוליטי בישראל.[5]
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה- דוד ארגז, מיומנו של ביביסט (Bibist I), באתר News1 מחלקה ראשונה, 18 באוגוסט 2020
נוה דרומי, ביביסטים מאז ולתמיד, באתר הארץ, 5 בדצמבר 2019- ד"ר ברוך לשם, נתניהו דואג? על טראמפיזם, ביביזם ופופוליזם, באתר ynet, 11 בספטמבר 2020
- דוד ורטהיים, הביביזם חטף מהלומה קשה, הוא לא הולך לעזוב בלי קרב, באתר וואלה, 13 באוקטובר 2023
הערות שוליים
עריכה- ^ שמאלני וימני, האקדמיה ללשון העברית, 17 במרץ 2019
- ^ yalepress, On Narcissistic Leaders and Personality Cults, Yale University Press, 2019-07-31 (באנגלית אמריקאית)
- ^ Anne-Mette Holmgård Sundahl, Personality Cult or a Mere Matter of Popularity?, International Journal of Politics, Culture, and Society, 2022-05-04, עמ' 1–28 doi: 10.1007/s10767-022-09423-0
- ^ Jacob Magid, Before leaving office, Obama claimed Netanyahu ‘subscribes to Putinism’, The Times Of Israel, 4 באוקטובר, 2022
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 סמי סמוחה, מיהו ביביסט?, החוג לסוציולוגיה, אוניברסיטת חיפה, הכנס השנתי של האגודה הסוציולוגית הישראלית, אוניברסיטת תל אביב, 21.2.2023
- ^ דני פילק, אנחנו העם (אתם לא!) - פופוליזם מכיל ופופוליזם מדיר בישראל, עיונים בתקומת ישראל 20, אוניברסיטת בן גוריון, 2010, עמ' 28–48
- ^ אדריאן פילוט, "נתניהו הוא מודל לחיקוי עבור ארדואן, טראמפ ואורבן", באתר כלכליסט, 25 ביולי 2019
- ^ לילך סיגן, הביביזם החדש והשמאל הישן הם שתי כתות קיצוניות עם מאפיינים דומים, באתר מעריב אונליין, 15 בפברואר 2020
- ^ שאול אמסטרדמסקי, "איווט לא סתם ביביסט, הוא תאצ'ריסט", באתר כלכליסט, 15 בפברואר 2009
- ^ ג'ודי מולץ, Meet the ‘Bibists’: Netanyahu Loyalists Say There’s a Reason They’re Not Out in the Streets Defending Him, אתר הארץ, 07 באוגוסט 2020
- ^ ערוץ 7, איציק זרקא גאה להיות ביביסט, באתר ערוץ 7, 21 באוגוסט 2020
- ^ פעיל הליכוד מטנף ומסית, בכירי התנועה מתייצבים לברך, באתר כלכליסט, 19 בדצמבר 2020
- ^ עטרה גרמן, שלמה קרעי: "ביביסט זה לא קללה, להפך", בעיתון מקור ראשון, 19 במאי 2021