שיאוליאי

שְיַאוּלְיַאי (בליטאית: Šiauliai, ‏האזנה^ⓘ‏^Ⓘ‏; בפי היהודים: שאבְלי; רוסית: Шяуля́й, מיושן – Шавли, פולנית: Szawle שאבלה, יידיש: שאַװל) היא העיר הרביעית בגודלה בליטא ובירתו של מחוז שיאוליאי והעיר הגדולה ביותר בחבל זאמוט. שוכנת בצפון ליטא, במרחק של 214 קילומטרים מעיר הבירה וילנה ו-142 קילומטרים מקובנה. בעברית נקראה העיר בעבר שאוולי.

שיאוליאי
Šiauliai

סמל שיאוליאי סמל שיאוליאי דגל שיאוליאי דגל שיאוליאי
כנסיית פטרוס ופאולוס משנת 1634 בעיר
מדינה
מחוז	שיאוליאי
חבל ארץ	זאמוט (סמוגיטיה)
ראש העיר	ארתוראס ויסוצקאס Artūras Visockas
תאריך ייסוד	1236 אזכור ראשון בכתב
שטח	81 קמ"ר
גובה	107 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	104,300 (1 בינואר 2023)
‑ צפיפות	1605 נפש לקמ"ר (2009)
קואורדינטות	55°56′00″N 23°18′00″E
אזור זמן	UTC +2
http://www.siauliai.lt//
מפת מיקום מפה מפורטת (למפת ליטא מוגדלת)   וילנה קלייפדה מריאמפולה קובנה פוניבז' אוטנה אליטא טלז טאורגה לטביה בלארוס פולין רוסיה מחוז קלינינגרד שיאוליאי (למפת ליטא רגילה)   וילנה קלייפדה מריאמפולה קובנה פוניבז' אוטנה אליטא טלז טאורגה לטביה בלארוס פולין רוסיה מחוז קלינינגרד שיאוליאי tabBackground:;tabBorder:#aaa;defaultTab:0;

הכנסייה והעיר במאה ה-19

נזקי מלחמת העולם הראשונה. העיר ב-1914

כנסיית גאורגיוס הקדוש

מבנה בית הספר היהודי לשעבר, משמש כיום את האוניברסיטה

הוילה של חיים פרנקל

היסטוריה

העיר מוזכרת לראשונה כ-Soule בכתבי המסדר הליבוני במסגרת תיאור קרב השמש (סאולה) שנערך בקרבת מקום ב-22 בספטמבר 1236. בקרב ניצחו פאגאנים סמוגיטים את האבירים הליבונים. העיר הוקמה בתור עמדת הגנה אסטרטגית כנגד פשיטות המסדר הליבוני והמסדר הטבטוני. לאחר תבוסת הטבטונים בקרב גרונוולד, ב-1410 נפסקו פשיטותיהם והעיר החלה להתפתח כיישוב חקלאי. ב-1445 הוקם מבנה כנסייה מעץ שהוחלפה במבנה עשוי לבנים ב-1634. הכנסייה עומדת על תילה במרכז העיר גם כיום.

במאה ה-16 הפכה למרכז מנהלי של האזור ואת הזכויות העירוניות זכויות מגדבורג קיבלה העיר ב-1589. ב-1665 נפתחה מבשלת הבירה 'גובֵּרנייה' (Gubernija) בעיר.

העיר נפגעה וחשיבותה ירדה בעקבות פלישות השוודים לאיחוד הפולני ליטאי בשנים 1660–1655 ומגפת דבר במאה ה-18.

בחלוקה השלישית של פולין ב-1795 עברה שיאוליאי לשליטת האימפריה הרוסית.

האימפריה הרוסית

אנתוני טיזנהאוס (Antoni Tyzenhaus), גזבר האיחוד הפולני-ליטאי ותעשיין, החליט לשקם את העיר בשנת 1769 ולבנותה בסגנון הנאו קלאסי (בניית מבני אבן מרשימים ורחובות מקבילים). בזכותו זכתה העיר לתנופת פיתוח משמעותית.

במאה ה-19 העיר גדלה והפכה למרכז תרבותי וחינוכי. בשנת 1858 הסתיימה סלילתו של כביש מריגה לטילזיט שבפרוסיה המזרחית וב-1871 הושלמה מסילת ברזל שחיברה בין ליפאיה לעיר רוֹמְנִי באוקראינה, שתיהן עברו בעיר. בזכות מיקומה בצומת דרכי מסחר וחיבורה לדרכים ראשיות הפכה העיר למרכז תעשייתי בעיקר בתחום עיבוד העור. בשנת 1872 כילתה שרפה גדולה כשליש מבתי העיר, אך העיר שוקמה ומפעלים לעיבוד צמר, משי, עור ולייצור שוקולד, סיגריות ובירה הוקמו. חיים פרנקל (בליטאית: Chaimas Frenkelis) הקים בעיר ב-1879 את מפעל העור הגדול ביותר באימפריה הרוסית. מבנה המפעל מ-1889 שרד עד היום.

בשנת 1897 הייתה העיר השלישית בגודלה בליטא והתגוררו בה כ-16,000 תושבים.

הגירת יהודים מואצת לעיר שינתה את הדמוגרפיה בה ובשנת 1902 היו 58% מאוכלוסיית העיר יהודים.

במלחמת העולם הראשונה גורשו רוב היהודים לרוסיה בתואנה שהם עלולים לשתף פעולה עם הצבא הגרמני. בעת נסיגת הצבא הרוסי נשרפו ונהרסו 2/3 מהמבנים בעיר כולל מרכז העיר.

ליטא העצמאית

בתום המלחמה עם כינון הרפובליקה הליטאית הראשונה הפכה העיר לזמן קצר לשנייה בגודלה במדינה (עקב סיפוח ליטא המרכזית ווילנה בידי פולין ב-1922) עד לסיפוח חבל ממל והעיר קלייפדה ב-1923. באותה שנה נפתח בעיר מוזיאון 'השחר' (Aušra). בשנים הראשונות לאחר עצמאות ליטא סבלה העיר מאובדן השווקים ברוסיה ונאלצה לחפש שווקים חלופיים במערב אירופה. עד לשנת 1929 הושלם שיקום מרכז העיר שכלל תחבורה ציבורית, תאורת רחוב, צנרת מים וביוב וכן קווי טלפון וטלגרף. ב-1932 הושלמה מסילת הרכבת לקלייפדה ובכך נפתחה הדרך לשווקים חדשים במערב. ב-1938 עיבדה העיר 85% מן העורות, 75% מסיבי הפשתן וייצרה 60% מן הנעליים במדינה. העיר זכתה לפריחה תרבותית עם פתיחת ספריה, תיאטרון, מוזיאון ובתי ספר חדשים. ביוני 1940 פלשו הסובייטים לליטא והיא סופחה לברית המועצות. מיד לאחר הפלישה הולאמו מפעלים גדולים (כמו מפעליו של חיים פרנקל), פעילות הארגונים היהודיים ובתי הספר בעברית נאסרה. ב-14 ביוני 1941 החלו הסובייטים בגירוש מסיבי של 'אלמנטים מסוכנים', מקצת המגורשים היו יהודים. הגירוש נפסק ב-22 ביוני עם פלישת הצבא הגרמני לברית המועצות.

הכיבוש הנאצי

ערך מורחב – גטו שאוולי

מיד לאחר פלישת הנאצים לברית המועצות ב-22 ביוני 1941 נמלטו הצבא והממשל הסובייטים, והליטאים השתלטו על העיר. רוב היהודים בעיר לא עזבו עם הסובייטים ונשארו בעיר. הליטאים הקימו מיליציה ששמרה על הסדר בעיר והייתה אנטישמית מובהקת. המיליציה החלה במעצר יהודים, מעשי השפלה פומביים ורציחות מרוכזות עוד לפני שהנאצים החלו בניהול העיר.

הצבא הגרמני הגיע לעיר ב-26 ביוני 1941. תוך ימים ספורים עברה המשטרה לפיקוח גרמני. ב-29 ביוני נורו רב העיר אהרן בקשט, חתנו הדיין אייזיק רבינוביץ' והדיין אברהם יצחק נחומובסקי ויהודים אחרים ביער קוזאי (Kuziai) שבקרבת העיר לאחר שאולצו לחפור את קבריהם בעצמם. בשבועות הראשונים לאחר הגעת הנאצים נרצחו כ-1,000 מתוך 6,000 היהודים באופן דומה.

מטרת יחידת האיינזצגרופה 3, שבראשה עמד קרל יגר (SS-Standartenführer Karl Jäger), הייתה חיסול מהיר של כל היהודים, אולם בזכות העובדה שמפעלי העור בעיר ייצרו בעיקר נעליים ומגפיים ותופעלו על ידי יהודים החליט המפקח האזורי של הממשל האזרחי הנס גווקה (Hans Gewecke) לעצור את רציחות היהודים ולהקים גטו בקרבת המפעלים.

הגטו שהוקם נסגר ב-31 באוגוסט 1941. בגטו שררה צפיפות גדולה: בשטח של כשמונה דונמים הצטופפו כ-5,500 יהודים. מחלות שונות, בעיקר דיזנטריה, גרמו לשיעור תמותה גבוה. רוב היהודים הכשירים לעבודה נשלחו לעבודה במפעלי העור הסמוכים שהיו צמודים לגטו, ומיעוטם עבדו מחוץ לגטו, בעיר או בסביבה. מדי פעם נערכו 'אקציות' בהן נשלחו הילדים, החולים והזקנים למחנות ההשמדה.

בסתיו 1943 הוציא הימלר הוראה על חיסול כל הגטאות בחבל אוסטלנד. בעקבות זאת בוטל הגטו והפך למחנה ריכוז, וניהולו הועבר לידי האס אס.

ביולי 1944, כאשר הצבא האדום היה קרוב לעיר והחל בהפצצתה, שילחו הנאצים את תושבי המחנה לשטוטהוף שליד דַנצִיג בפרוסיה המזרחית. המשלוח האחרון עזב ב-22 ביולי.

הצבא הרוסי ערך הפצצה ארטילרית מסיבית על העיר ב-26 ביולי והצבא הגרמני הצית את רוב הבתים שנותרו כאשר נסוג מערבה.

הכיבוש הסובייטי

בעקבות הלחימה נהרסו מעל 80 אחוזים מהעיר כאשר שוחררה בידי הצבא האדום ב-27 ביולי 1944.

הסובייטים הקימו בקרבת העיר את שדה התעופה הצבאי הגדול ביותר בחלק האירופאי של ברית המועצות. באמצע שנות ה-70 שופץ מרכז העיר ורחוב וילניוס הפך למדרחוב שבו נבנו חנויות, בתי קפה ומסעדות.

הקהילה היהודית בעיר

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

בשנת 1902 היו 58% מאוכלוסיית העיר יהודים, בשנת 1909 היה חלקם 56.4% מכלל אוכלוסיית העיר, במלחמת העולם הראשונה גורשו רוב היהודים לרוסיה בתואנה שהם עלולים לשתף פעולה עם הצבא הגרמני. הגירוש האחרון נערך במאי 1915 ובו גורשו רשמית כל שאר היהודים. מעטים הצליחו להסתתר ונותרו בעיר, שנכבשה באותו חודש בידי הצבא הגרמני. הצבא הגרמני לא רדף את יהודי העיר.

היהודים החלו לשוב מרוסיה לעיר מסוף שנת 1920, אולם חלק ניכר מן העוזבים לא שבו. במפקד האוכלוסין של 1928 נמנו בעיר 5,338 יהודים.

בשנת 1939 מנתה האוכלוסייה היהודית בשיאוליאי כ-8,000 איש, שהיוותה כרבע מהאוכלוסייה הכללית שבעיר. ביוני 1940 עם פלישת הסובייטים פעילות הארגונים היהודיים ובתי הספר בעברית נאסרה. ב-14 ביוני 1941 החלו הסובייטים בגירוש מסיבי של 'אלמנטים מסוכנים', מקצת המגורשים היו יהודים. הגירוש נפסק ב-22 ביוני עת נמלטו הסובייטים מליטא, הליטאים הקימו מיליציה ששמרה על הסדר בעיר והייתה אנטישמית מובהקת. המיליציה החלה במעצר יהודים, מעשי השפלה פומביים ורציחות מרוכזות עוד לפני שהנאצים החלו בניהול העיר ב-26 ביוני. כבר ב-29 ביוני החלו הגרמנים לרצוח יהודים, כ-1,000 יהודים נרצחו תוך כמה שבועות ולאחר מכן הוקם גטו שאוולי שאליו הוכנסו יתר 5,500 יהודי העיר. חלק מיהודי שיאוליאי הוכנסו לגטו זאגר שבאזור. בסוף מלחמת העולם השנייה נותרו בעיר רק כ-500 יהודים. חלק מהיהודים שרדו בשל פעילות גרז'בילה ונצלאוסקאיטה ומשפחתה שקיבלו על כך הכרה כחסידי אומות העולם.

רבני העיר

• הרב יצחק אייזיק רבינוביץ
• הרב יעקב בנדטמן
• הרב יוסף זכריה שטרן (תרכ"א-תרס"ד)
• הרב מאיר אטלס
• הרב אהרן יוסף בקשט (תרפ"ט-תש"א) - רבה האחרון של העיר שנספה עם קהילתו.

התפתחות האוכלוסייה

הטבלה הבאה מראה את התפתחות האוכלוסייה בעיר במהלך השנים:

שנה	אוכלוסייה		שנה	אוכלוסייה		שנה	אוכלוסייה
1589	1,100~		1928	21,878		1980	121,000
1710	900~		1931	23,249		1989	145,629
1797	3,118		1939	31,641		2001	133,883
1858	6,886		1945	19,000		2005	130,020
1902	16,968		1950	44,200		2007	128,396
1914	23,654		1959	57,900		2009	126,215
1920	11,000		1970	92,375
1923	21,387		1979	118,724

שיאוליאי כיום

המדרחוב ברחוב וילניוס, הרחוב הראשי בעיר

מבט על העיר

גבעת הצלבים

שיאוליאי היא בעיקר עיר תעשייתית, מיוצרים בה מגוון רב של מוצרים ובעיקר ריהוט, מוצרי עור והנעלה, מכונות, אופניים, מוצרי פלסטיק ובירה. מבשלת הבירה 'גובֵּרנייה' היא הוותיקה ביותר בליטא [1].

מועצת העיר מונה 31 חברים הנבחרים ל-4 שנים.

בעיר פועלים 24 קווי אוטובוס פנימיים וגם קווים בינעירוניים. הרכבת מחברת לוילנה, קובנה וקלייפדה. ישנה גם תנועת רכבות בינלאומית בתחנה, למשל לריגה ולאוקראינה. העיר שוכנת לאורך כביש ויה הנזאטיקה Via Hanseatica שהוא כביש המחבר בין ברלין לסנט פטרבורג. בעיר קיים גם שדה תעופה בינלאומי.

משנת 1997 אוחדו שלוחת האוניברסיטה הטכנית של קובנה ובית הספר הגבוה לחינוך לאוניברסיטת שיאוליאי. באוניברסיטה לומדים, נכון לשנת 2007, כ-12,000 סטודנטים. בנוסף ישנם בעיר עוד 23 בתי ספר גבוהים, 6 פקולטות ובית ספר פרטי לכלכלה.

בעיר פועלים תיאטרון, גלריה לאומנות, מוזיאון, מרכז תרבות ובו קולנוע, תזמורת פילהרמונית ומקהלה קאמרית ממלכתית.

אתרים בעלי עניין

• גבעת הצלבים - אתר צליינות מהחשובים בליטא. שוכן כ-12 קילומטרים צפונית לעיר. האתר הוקם בעקבות מרד פולני-ליטאי ב-1831 ושימש סמל לעצמאות ליטא במהלך הכיבוש הסובייטי. השלטונות הסובייטים ניסו לפחות פעמיים להרסו. ב-1993 ביקר האפיפיור יוחנן פאולוס השני באתר ותרם גם הוא צלב למקום.
• קתדרלת פטרוס ופאולוס הקדושים - הכנסייה הראשונה בעיר, נבנתה במקור מעץ ב-1445. המבנה הנוכחי משנת 1634.
• ארמון זובוב - נבנה במאה ה-17. החזית משנת 1875. הארמון משמש כיום כפקולטה לאומנות של אוניברסיטת שאולאי
• הווילה של חיים פרנקל - ניצבת במרכז העיר (Vytauto gatve 89), נבנתה ב-1908 בסגנון אר נובו. בשנים 1940-1920 שימשה כבית הספר התיכון היהודי בשנים 1940-1920. שמשה במהלך המלחמה ראשית כבית חולים צבאי גרמני ואחר כך רוסי. נמסרה ב-1994 למוזיאון אושרה.
• בית הכנסת בעיר - חיים פרנקל הרחיב ב-1907 את בית הכנסת הישן ברחוב וילניוס, שהיה בנוי מעץ, למבנה אבן בעל 2 קומות. המבנה נבנה בסגנון טיפוסי לבתי כנסת באותה תקופה.
• מוזיאון אושרה - הוקם ב-1923, נקרא על שם העיתון הראשון בשפה הליטאית והכיל מוצגים היסטוריים, ארכאולוגיים ואתנוגרפיים. ב-1940 נוסף אוסף של פריטי אומנות. המוזיאון מכיל כיום למעלה מ-70,000 מוצגים וכולל 6 תצוגות קבע בנושאים שונים.
• כנסיית איגנציוס הקדוש - שוכנת ברחוב וילניוס ליד המדרחוב. המבנה הוקם על ידי המסדר הישועי ב-1930. בתקופה הסובייטית שימש ראשית כמחסן ואחר כך כאולם ספורט ולבסוף כתיאטרון. בסוף 1990 הוחזר לידי המסדר הישועי.
• כנסיית גאורגיוס הקדוש - שוכנת במרכז העיר בקרבת תחנת הרכבת. הוקמה ב-1909 במימון השלטון הצארי ושימשה בתחילה את הצבא הרוסי. במלחמת העולם הראשונה הפכוה הגרמנים למחסן. בתום המלחמה שופצה ושימשה ככנסיית הצבא הליטאי. בשנת 1999 הוקדשה לגאורגיוס הקדוש.

ערים תאומות

• פרנו, אסטוניה
• ילגבה, לטביה
• צ'נסטוחובה, פולין
• ברנוביץ', בלארוס
• קלינינגרד, רוסיה
• חמלניצקי, אוקראינה
• קריסטיאנסטד, שוודיה
• פרדריציה, דנמרק
• אטן-לור, הולנד
• אומהה, נברסקה, ארצות הברית

לקריאה נוספת

• לייב גורפינקל (עורך), קורות גיטו שאוולי (1941-1944), יהדות ליטא ד: השואה, 1941-1945, תל-אביב: איגוד יוצאי ליטא בישראל, תשמ"ד, עמ' 183-232 (מידע בקטלוג רמב"י)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא שיאוליאי בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של שיאוליאי

• שיאוליאי, באתר האנציקלופדיה הקטלאנית הגדולה (באנגלית)
• שיאוליאי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• Šiauliai, באנציקלופדיית ייִוואָ ליהודי מזרח אירופה (באנגלית)
• מידע על העיר, באנגלית (הקישור אינו פעיל, 10.11.2018)
• תערוכת אינטרנט על שאוולי באתר יד ושם
• על הקהילה היהודית בשאולאי, באתר שטייטלינקס
• מידע מקיף על תולדות הקהילה היהודית בעיר, באתר זכור
• תמונות היסטוריות מהעיר ומידע על היהודים ילידי העיר
• כמה מבנים הקשורים למורשת היהודית בעיר
• אוסף תמונות מהעיר
• שול (ליטא), דף שער בספרייה הלאומית