שאול אלוני

שופט ישראלי

שאול אלוני (4 באוגוסט 192916 בנובמבר 2007) היה שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב ונשיא בית הדין לערעורים בכדורגל.

אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית

ביוגרפיה

עריכה

נולד בתל אביב בשנת 1929 בשם שאול לוי. בעקבות אחיו, נסים אלוני, שינה את שם המשפחה לאלוני. ב-1943 סיים את לימודיו בגימנסיה גאולה. היה חבר במחתרת הלח"י בנערותו, שימש כמדביק כרוזים ועסק בהדרכה על חומרי חבלה. שם גם נפצע וכמעט התעוור בתאונת עבודה עם חומרי נפץ.[1]

ב-1954 סיים את לימודיו בפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית בירושלים, וב-1956 קיבל את הרישיון לעסוק בעריכת דין. עבד ארבע שנים כעורך דין שכיר, וב-1959 פתח משרד עצמאי. ב-1966 עזב את הפרקטיקה, ובמשך כשלוש שנים שימש כיועץ משפטי של נציבות המים.

בשנת 1971 נבחר לכהונת שופט בבית משפט השלום בתל אביב. ב-1980 מונה לכהונה בפועל כשופט בבית המשפט המחוזי בתל אביב. שימש כשופט בבית המשפט העליון (במינוי זמני) בשנים 1989–1990. פרש לגמלאות ב-13 במאי 1991.

אלוני היה שותף בכיר במשרד עורכי הדין "בלטר, גוט, אלוני ושות’", שנחשב בעבר לאחד משלושת משרדי עורכי הדין הגדולים בישראל. לימד באוניברסיטה העברית, אוניברסיטת תל אביב ומכללות שונות, ערך קורסים בנושאים משפטיים, וכתב טורים בעיתונים "הארץ" ו"מעריב". כיהן כיו"ר ועדות בנושאים שונים, בהם פונדקאות,[2] חינוך והגנת הדייר.

אלוני עסק בשפיטה גם בתחום הספורט בישראל. מאמצע שנות ה-60 שימש דיין בבית הדין המשמעתי של איגוד הכדורסל בישראל. בהמשך שימש נשיא בית הדין המשמעתי לערעורים של התאחדות הספורט, חבר הנשיאות של בתי הדין לערעורים של התאחדות הכדורגל הישראלית ואיגוד הכדורסל בישראל, ונשיא בית הדין של הוועד האולימפי בישראל. אלוני היה אוהד מכבי תל אביב בכדורסל, ונטען נגדו כי פסק מספר פעמים בעדה הן בבית המשפט המחוזי (נדב הנפלד) והן במסגרת נשיאות בית הדין העליון. אלוני פסל את עצמו מלדון בבקשת ההעברה של המשחק בין הפועל פתח תקווה למכבי תל אביב באצטדיון רמת גן ב-2003, כיוון שסבר שכל פסיקה שלו תשתמע שלא כהלכה.

משפחתו

עריכה

אלוני היה בנם של יוסף לוי ואסתריאה (לבית גרשון). אחיו הבכור היה נסים אלוני, מחזאי ובמאי. על שם סבו, שאול גרשון, קרויה קריית שאול. דודו, הרב חיים גרשון, היה הרב הראשי של יפו.

אלוני שכל את בנו בעז, שנהרג בגיל 20 במסגרת שירותו הצבאי כלוחם ב-1979. ילדיו האחרים הם דפנה עמית, שרון להב ועילם אלוני.

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה