נסים אלוני

מחזאי, במאי, סופר ומתרגם ישראלי (1926–1998)

נסים אלוני (24 באוגוסט 192613 ביוני 1998) היה מחזאי, במאי תיאטרון, סופר, עיתונאי, תסריטאי, מתרגם ופזמונאי ישראלי, חתן פרס ישראל לשנת 1996, הנחשב לאחד ממחזאי ישראל הבולטים והחשובים ביותר.

נסים אלוני
נסים אלוני (משמאל) ואבנר חזקיהו בחזרות להצגה "החולה המדומה"
נסים אלוני (משמאל) ואבנר חזקיהו בחזרות להצגה "החולה המדומה"
לידה 24 באוגוסט 1926
י"ד באלול ה'תרפ"ו
המנדט הבריטיהמנדט הבריטי תל אביב, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 13 ביוני 1998 (בגיל 71)
י"ט בסיוון ה'תשנ"ח
ישראלישראל תל אביב-יפו, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית העלמין ירקון עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל ישראל
תקופת הפעילות 19441998 (כ־54 שנים)
מקום לימודים האוניברסיטה העברית בירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג אילנה עדן עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
נסים אלוני (שורה שנייה, שני משמאל) בטקס קבלת פרס "כינור דוד", 1964
לוחית זיכרון על ביתו של נסים אלוני ברח' דיזנגוף 223 בתל אביב

ביוגרפיה

עריכה

אלוני נולד בשם נסים לוי, בשנת 1926, למשפחה קשת יום שהתגוררה בשכונת וולפסון בתל אביב. השכונה והדינמיות בה התנהלו ענייניה על ידי הילדים, סיפקו כר נרחב לדמיונו הפורה, ושנים רבות לאחר מכן תיאר אותה בסיפורי "הינשוף" שלו. בתום לימודיו התיכוניים בבית הספר "השכלה", התגייס לנוטרות ושם החל לכתוב לשבועון במחנה. עם סיום שירותו הצבאי התמנה אלוני לעורך הספרותי של "אשמורת" ולחבר מערכת "בעין".

במלחמת העצמאות שירת בגדוד 52 של חטיבת גבעתי, וסיים בהצלחה קורס קצינים. בין היתר, השתתף בקרב על משלט עיבדיס. מוראות המלחמה השפיעו עליו לאורך כל שנות כתיבתו[1].

למד היסטוריה כללית ותרבות צרפתית באוניברסיטה העברית בירושלים.

קריירה מקצועית

עריכה

מחזאי

עריכה

ב־1953 הועלה מחזהו הראשון "אכזר מכל המלך" בתיאטרון הלאומי "הבימה", בבימויו של שרגא פרידמן, ועורר הד גדול בקרב שוחרי התיאטרון. המחזה עוסק בדמותו של המלך ירבעם בן נבט, ובעלילת המחזה משרבב אלוני השקפות עולם ועמדות אישיות בנושאים על סדר היום הציבורי.

ב־1961 הועלה ב"הבימה" מחזהו "בגדי המלך" שמיקם אותו כמחזאי ישראלי מוביל.

רבים ממחזותיו של אלוני עוסקים בבני האצולה, במלכים ובנסיכים, כמו: "בגדי המלך", "הנסיכה האמריקאית", "אכזר מכל המלך" ו"אדי קינג".

מחזות נוספים שכתב וביים אלוני, הם: "הצוענים של יפו", "המהפכה והתרנגולת", "כמו כולם" (או בשמה הנוסף: "לוקאס הפחדן"), "הנפטר המתפרע", "נפוליון - חי או מת" ו"שעיר אחד לעזאזל".

נסים אלוני העריך במיוחד את שחקנית "הבימה" חנה רובינא, לה אף כתב מחזה המוקדש לה בשם "דודה ליזה", שבו גילמה את התפקיד הראשי.

ב-1972 ביים דוד פרלוב את סרט הקולנוע "הגלולה"[2] על פי תסריט עשיר בהמצאות עלילתיות ולשוניות שכתב אלוני, ובו השתתפו אבנר חזקיהו, יוסי בנאי, שרגא פרידמן, אדית אסטרוק, ז'רמן אוניקובסקי, גדעון זינגר וזהרירה חריפאי.

ב-1974 ביים רם לוי את סרט הטלוויזיה "הכלה וצייד הפרפרים"[3], על פי מחזה של אלוני (שגם כתב את התסריט, יחד עם לוי), ובו השתתפו יוסי בנאי בתפקיד גץ, גילה אלמגור בתפקיד מי ויוסי פולק.

ההצגות האחרונות שכתב אלוני היו "שמחת קבצנים" (עם שייקה אופיר) שהוצגה ב-1984 בהפקת התיאטרון העממי של אברהם דשא פשנל ו"שפריץ" של להקת ילד מבחנה (אלי יצפאן, גדי פור, מיכאל מורים, דבי קליידר, נולי עומר, שמוליק לוי) בהפקת טמירה ירדני ב-1988.

כתיבת פרוזה

עריכה

אלוני פרסם קובץ פרוזה בשם "רשימותיו של חתול רחוב". הקובץ מהווה לקט של טורים שכתב לעיתונים 'דבר', 'הארץ' ו'ידיעות אחרונות', על סיוריו במקומות שונים בארץ ושפתה, מכתבים מפריז, אמסטרדם וברלין המספרים חוויות מעניינות מסוף שנות החמישים, סיפורים על חבריו הטובים הציירים יוסל ואודרי ברגנר, וסיפורים על הצגות שכתב[4].

הקמת תיאטרון העונות

עריכה

ב־1963 הקים אלוני, עם חבריו השחקנים יוסי בנאי ואבנר חזקיהו, את "תיאטרון העונות", שבמסגרתו העלה כמחזאי-במאי את "הנסיכה האמריקאית". מכאן ואילך ביים אלוני את כל מחזותיו. תיאטרון "העונות" שרד עונות בודדות, שקע בחובות ונאלץ לנעול שעריו.

מערכונים ופזמונים לגשש החיוור

עריכה

אלוני כתב מערכונים לשלישיית הגשש החיוור וביים שתיים מתוכניותיהם: "סינמה גשש" ו"קנטטה לשווארמה". כתיבתו לשלישייה התאפיינה בחידודי לשון ויש שרואים בו כממציאה של "השפה הגששית" המוכרת לקהל הישראלי. אלוני כתב גם מספר פזמונים ללהקה, ובהם "יפות יפות", "כולם חכמים כולם" (יחד עם ירון לונדון) ו"שירת הבִרבור". פזמון מוכר נוסף שכתב הוא "שיר כלולות", שהלחין עודד לרר והתפרסם בביצועו של יזהר כהן.

חיים אישיים

עריכה

אלוני היה נשוי פעמיים, בראשונה לרות לבית זיידמן, לה היה נשוי 12 שנים, ובשנייה לשחקנית הצעירה אילנה עדן (זו זכתה לקריירה קצרה בהוליווד). השניים נישאו ב-1962 והתגרשו ב-1965. כמו כן, קיים מערכות-יחסים עם השחקניות ז'רמן אוניקובסקי, אדית אסטרוק, הפסיכולוגית נירה ירון ושחקנית הקולנוע הרומנית-צרפתית, נדיה גריי (Nadia Gray).

אחיו היה השופט שאול אלוני.

ב-1993 לקה אלוני באירוע מוחי ולאחר תקופת שיקום חזר לעבוד.

ב-13 ביוני 1998 נפטר אלוני בגיל 71 ונטמן בבית העלמין ירקון.

פרסים והוקרה

עריכה
 
שלטים המציינים את רחוב נסים אלוני בתל אביב

הנצחה

עריכה

מחזותיו שנדפסו

עריכה

לא יצא לאור

עריכה

מספריו

עריכה

לקריאה נוספת

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ תוכנית הרדיו "שאלות אישיות" ב-7-2-2009 בגלי צה"ל בה ראיין יעקב אגמון את שרית פוקס אודות ספרה "נמר בוער, מותו וחייו של נסים אלוני"
  2. ^ הגלולה, מאת ניסים אלוני סרט בבימוי דוד פרלוב 1972
  3. ^ הכלה וצייד הפרפרים מאת ניסים אלוני סרט בבימוי רם לוי 1974
  4. ^ יוֹסִי רן, רשימות של חתול רחוב | נסים אלוני, באתר תרבות הפנאי, ‏2009-12-31
  5. ^ פרס הנשיא לנסים אלוני, דבר, 7 ביוני 1971
  6. ^ 1 2 3 רשימת הזוכים, באתר פרס התיאטרון הישראלי (ארכיון)
  7. ^ מרב יודילוביץ', איש עם גבנון כפול, באתר ynet, 15 באוגוסט 2006
  8. ^ יאיר אשכנזי, לראשונה: ביבליוגרפיה מקיפה ליצירתו של נסים אלוני, באתר הארץ, 29 בדצמבר 2014
  9. ^ אורון שמיר, עכבר העיר אונליין, "היה היה מלך": נסים אלוני חוזר לחיים, באתר הארץ, 27 במאי 2015
    יונתן גת, יונתן גת ממליץ על הסרט 'היה היה מלך': הדוקו הטוב ביותר שראיתי בשנים האחרונות רדיו ללא הפסקה 103FM, יוני 2015
    אירוס חיון "היה היה מלך" נסים אלוני בסרט דוקו הכי טוב שראיתם השנה באתר סלונה, 23 באוגוסט 2015
    איתי לב, "זה סיפור על ילד עני שרצה להיות מלך", באתר כלכליסט, 24 באוגוסט 2015
  10. ^ התאחדות בולאי ישראל, קטלוג בולי ישראל
  11. ^ רקפת א. ידידיה, אחרי שהאדם יושמד ישארו רק מקקים, באתר שחרזדה, ‏17 בדצמבר 2018
  12. ^   חגית גינזבורג, מחזה נשכח של נסים אלוני חיכה בארכיון 35 שנה, באתר הארץ, 4 במאי 2021
  13. ^   ננו שבתאי, הנה הסוד: נסים אלוני לא היה גאון, באתר הארץ, 11 במאי 2021
  14. ^   נסים קלדרון, מקקים שאנחנו עדיין חיים אתם 35 שנה, באתר הארץ, 14 במאי 2021
  15. ^ מיכאל הנדלזלץ, ניסים אלוני נחשף בספר חדש, באתר הארץ, 7 בינואר 2009



הקודם:
נתן זך
פרס ביאליק לספרות יפה
במשותף עם עוזר רבין

1983
הבא:
יהושע בר-יוסף, דוד שחר
הקודם:
-
פרס התיאטרון הישראלי - פרס מפעל חיים
1995 - נסים אלוני
הבאים:
1996 - יוסי ידין, אורנה פורת, שמעון פינקל