אבן נגף

אבן נגף
**Stolpersteine**
מידע כללי
אמן	גונטר דמניג
תאריך יצירה	1997
ממדים בס"מ
גובה	10 ס״מ
נתונים על היצירה
מיקום	גרמניה, דנמרק, פולין, נורווגיה, ליטא, איטליה, יוון, צרפת, קרואטיה, בלגיה, אוסטריה, לוקסמבורג, ספרד, שוודיה, רומניה, צ'כיה, ארגנטינה, רוסיה, סלובניה, סלובקיה, אוקראינה, הולנד, מולדובה, שווייץ, הונגריה, לטביה, פינלנד, סרביה, הממלכה המאוחדת, אירלנד

אבן נגף (בגרמנית: Stolperstein - שְטוֹלְפֶּרשְטַיין) הוא פרויקט הנצחה מתמשך בערים שונות באירופה, שיצר האמן גונטר דמניג^[1]. "אבני הנגף" של דמניג שקועות במדרכות בערים שונות במטרה להזכיר לעוברים ושבים את קורבנות הנאציזם. נכון לסוף שנת 2019 הונחו מעל ל-75,000 אבני נגף בערים רבות ברחבי אירופה.

הנחת אבן נגף בבית העירייה ההיסטורי בקלן (וידאו)

תהליך היצירה

ארגונים שונים, בתי ספר ובני משפחותיהם של הקורבנות מחפשים מידע על הנספים בארכיונים שונים, בין השאר במרכז המידע של יד ושם בירושלים. לאחר איסוף המידע הדרוש, מכין דמניג קוביית בטון בגודל 10X10 סנטימטר, ומחבר אליה לוחית פליז, עליה נחרטים הפרטים הבאים: הכותרת "כאן גר..." או "כאן חי...", שם הנספה, שנת הלידה ומה עלה בגורלו - על פי רוב תאריך המוות או המשלוח למחנה. לאחר מכן משולבת האבן במדרכה, ממש בפתח הבית בו התגורר הנספה.

הפרויקט ממומן מתרומות של גורמים עסקיים ופרטיים, וכן מהתרמות בבתי ספר, איגודים מקצועיים וכדומה. מחירה של כל אבן 120 אירו.

האבנים הראשונות

לאחר הבשלת הרעיון בשנים 1992–1993, הונחו אבני-הנגף הראשונות בכנסיית האנטוניטים בקלן, בעידודו של הכומר באותם ימים.^[^{דרוש מקור]}^{[דרושה הבהרה]} ב-1995 הניח דמניג באופן נסיוני (ומבלי לקבל רשות) את האבנים הראשונות ברחובות קלן, ומאוחר יותר באותה השנה גם בקרויצברג, שכונה בברלין. ב-1996 הוא הניח 55 אבנים בברלין במסגרת פרויקט "אמנים מחפשים את אושוויץ". ב-1997 הונחו שתי האבנים הראשונות לזכר עדי יהוה בעיירה סט. גאורגן, ליד זלצבורג. כעבור ארבע שנים, לאחר שהוסרו המכשולים הביורוקרטיים, הוא קיבל רשות להניח עוד 600 אבני-נגף בקלן.

התפתחות הפרויקט

הנחת אבני-נגף שתוכננה להתקיים בפולין ב-1 בספטמבר 2006 בוטלה, כיוון שבוטלה ההרשאה לכך. בסוף חודש אפריל 2007 הניח דמניג את שלוש האבנים הראשונות בבודפשט, בירת הונגריה.

ב-13 במאי 2009 הונחו לראשונה בבריסל, בירת בלגיה, שתי אבנים בנוכחות נכבדי העיר, קהל, חברי הקהילה היהודית, ילדי בית-הספר ומשפחת הנספים.

עד ינואר 2017 הניח דמניג מעל 60,000 אבנים בכ-610 יישובים בגרמניה, באוסטריה, באיטליה, בהולנד, הונגריה, אוקראינה, מקדוניה, צ'כיה ובלגיה. ב-29 בדצמבר 2019 הניח דמניג אבן מס' 75,000 בממינגן, בוואריה עבור מרתה ובֶּנו רוזנבאום^[2].

ברוב המקרים קבוצות מתנדבים מן הקהילה עוסקות במחקר ובאיסוף המידע, ואבנים מציינות קורבנות הנאצים מקהילות שונות (יהודים, צוענים, אנשים שנרצחו במסגרת תוכנית האותנסיה הנאצית, אסירים פוליטיים, הומוסקסואלים וחסרי בית).

בהשראת הפרויקט, עמוס שליאק יזם הדלקת נרות זיכרון ליד אבני הנגף בליל הבדולח בהמבורג.

ביקורת

כמה ערים סירבו לאפשר הנחת אבני נגף מסיבות פוליטיות. בערים אחרות, בהן מינכן, התקבל האישור רק לאחר דיונים ארוכים. בעיר קרפלד טענו העירייה והקהילה היהודית שאין זה יאה ששמות הקורבנות יהיו למרמס רגל. בסופו של דבר הוחלט על פשרה, לפיה יונחו אבני נגף רק אם בעל הבית וקרובי הנספים מסכימים על כך. היו בעלי בתים שהתנגדו להנחת אבני נגף בפתחי בתיהם, מחשש שהתזכורת היומיומית לשואה תפגע בערך הנכס. במקרה אחד בקלן הרחיקו אבן נגף מפתח הבית לקצה המדרכה. באנטוורפן נאסר על הנחת אבני נגף,^[3] ולאחר מאבק ממושך התקבלה הסכמת העירייה. ב-5 במרץ 2019 הונחו 26 אבנים כאלו בנוכחות גונטר דמניג.^[4]