שלמה שפאן
שלמה שְפַּאן (24 בינואר 1898 – 10 בינואר 1962) היה מורה ומפקח, סופר, משורר ומתרגם ישראלי. פעל להפצת השפה והתרבות העברית, היה חבר האקדמיה ללשון העברית, תרגם מספרות יוון העתיקה, חתן פרס טשרניחובסקי לתרגומי מופת פעמיים (תש"ט-1949 ותשט"ז-1956).
 | |
| שלמה שפאן | |
| לידה |
24 בינואר 1898 יארמולינץ, אוקראינה  |
|---|---|
| פטירה | 10 בינואר 1962 (בגיל 63) |
| מדינה |
ישראל |
| מקום קבורה |
הר המנוחות |
| תאריך עלייה | 1923 |
| שפות היצירה |
עברית |
| פרסים והוקרה |
פרס טשרניחובסקי |
  | |
קורות חייו
עריכהשפאן נולד בראשית שנת 1898 ביארמולינצי שבפודוליה שבדרום-מערב האימפריה הרוסית (אוקראינה), בנם של חיה לבית ריפניצר ואליעזר שפאן, סוחר. קיבל חינוך כללי לצד עברי מסורתי בבית ספר תיכון, ועסק בהוראת העברית בבית ספר עברי של רשת "תרבות" בקמנץ פודולסק, ולאחר מכן עבר לפולין שם לימד בגימנסיה היהודית לנערים בלודז'.
כחבר התנועה הציונית, עלה לארץ ישראל בשנת 1923, ושימש כשנה מורה בעין חרוד. באותה תקופה החל לפרסם שירים וסיפורים בעיתון "הפועל הצעיר". בהמשך עבר ללמוד ספרות עברית ולימודים קלאסיים באוניברסיטה העברית בירושלים, והשלים תואר שני בשנת 1933. באותה שנה נישא לד"ר רחל שפאן-גבריאלית (לבית רלב"ג) (1906–1991), אנטומולוגית במחלקה להגנת הצומח שליד משרד החקלאות,[1], עמה חי עד מותו. בתום לימודיו כיהן כסגן-מנהל הגימנסיה הריאלית בלפור והורה בבית המדרש למורים וגננות ע"ש לוינסקי. בשנת 1946 מונה למפקח משרד החינוך על בתי הספר התיכוניים הממלכתיים. משנת 1958 ועד לפטירתו כיהן כמרצה לספרות באוניברסיטת תל אביב.
באפריל 1957 הצטרף לאקדמיה ללשון העברית, ובה שימש כחבר יועץ לוועדות למונחי קרקע ולמונחי רדיו-אלקטרוניקה.[2] היה חבר הוועד המרכזי של אגודת הסופרים העברים, וכן היה חבר הבונים החופשיים בלשכת ברקאי.[3]
נפטר בתל אביב בינואר 1962, בגיל 63. נקבר בבית העלמין קריית שאול. לאחר מותו כונסו כתביו בשני כרכים. ארכיונו, ובו פנקסים, יומנים, רשימות בכתב-יד, רשימות להרצאות, מכתבים וכן סיפורים ושירים שלא פורסמו, שמור בספרייה הלאומית בירושלים ומספרו ARC. 4* 1556.[4]
עבודתו הספרותית
עריכהלצד עבודתו המקצועית עסק שפאן בתרגום וביצירה ספרותית (את תרגומיו מהספרות היוונית החל בשנת 1932)[5]. במיוחד נודעו תרגומי המופת שלו לשירה ולספרות יוונית עתיקה, כולל משלי אזופוס. תרגומיו אלו היו לראשונה בהטעמה הדקדוקית הנכונה של משקל ההקסאמטר, דבר שלא נעשה על ידי מתרגמים קודמים מיוונית עתיקה, ובהם שאול טשרניחובסקי. בשנת תש"ח הופיע תרגומו למחזה "יציאת מצרים" של המחזאי ההלניסטי יחזקאל הטראגיקן. בשנת תש"ט-1949 זכה בפרס טשרניחובסקי עבור תרגומו "ההמנונות ההומריים" (תש"ו).[6] בשנת תשט"ז-1956 זכה בפרס בשנית, על תרגומו להסיודוס.[7]
ספרי הסיפורים שכתב, בהם ספרו "בדרך מבית המחזה", התאפיינו בעדינות ובעתירה להבנה אנושית. כמו כן כתב מסות ומחקרים על ספרות עברית וכללית, בעיקר על ספרות יוון העתיקה והספרות היוונית-יהודית. בשנת תש"ה הוציא יחד עם יעקב בקר את "מבחר המסה העברית", שהיה בין הטובים בתחומו.
בנוסף חיבר שירים, בהם "שיר הילדים הפליטים" ו"שיר הנוטעים", ונהג לחתום עליהם באנאגרמה של שמו - "ש. נפש".[8] שיריו היו ליריים מאוד, בהירים ופשוטים, ונטו לרגשנות.
כתביו
עריכה- בדרך מבית המחזה: ארבעה דברי ספור, ירושלים: חבורת סופרים אנך על ידי אחיאסף, תשי"א.[9]
- משה גוטשטיין, זאב ליבנה, שלמה שפאן, הדקדוק העברי השמושי, ירושלים ותל אביב: שוקן, תשי"ד. (מהדורה ב מתוקנת: תשט"ז; והופיע עוד במהדורות רבות נוספות)
- שירים וסיפורים; מבוא: דב סדן, תל אביב: קרני, תשכ"ד 1964. (ראה אור לאחר מותו)
- מסות ומחקרים, תל אביב: קרני, תשכ"ד 1964.
תרגומים
עריכה- המנון לאפרודיטי מיונית: ש. שפאן, תל אביב: גזית, תרצ"ה.
- המנון אל דמטר מיונית: שלמה שפאן, תל אביב: גזית, תרצ"ח.
- המנון אל הרמס; מיונית: שלמה שפאן, תל אביב: גזית, תש"ב.
- ההמנונות ההומריים; תרגם מיונית שלמה שפאן, ערך והקדים מבוא משה שובה, ירושלים: חברה להוצאת ספרים על יד האוניברסיטה העברית, תש"ו.
- יציאת מצרים: שרידי המחזה של הדרמטיקון יחזקאל מחבר הטרגדיות היהודיות; תרגם מיונית ש’ שפאן, תל אביב: יבנה, תש"ח.
- הסיודוס, מעשים וימים: תיאוגוניה; מגן הירקליס; תרגם מיוונית והוסיף מבוא והערות שלמה שפאן, ירושלים: מוסד ביאליק, תשט"ז.
- הומרוס, שירים הומריים: המנונות; אפיגרמות; מלחמת הצפרדעים והעכברים תרגם מיוונית שלמה שפאן, ירושלים: מוסד ביאליק, תשט"ז.
- משלי אַיְסוֹפּוֹס; תרגם מיוונית והוסיף מסה והערות שלמה שפאן; הציורים מעשה ידי בצלאל שץ, ירושלים: מוסד ביאליק, תש"ך.[10]
- שירת האלגיה היונית העתיקה; תרגם מיוונית וצירף מבואות והערות שלמה שפאן, ירושלים: מוסד ביאליק (ספרי מופת מספרות העולם), תשכ"ב.
בעריכתו
עריכה- מבחר המסה העברית: מראשית ההשכלה ועד ימינו; לֻקט וסֻדר בידי י’ בקר וש’ שפאן, תל אביב: גזית, תש"ה. (הופיע במהדורות נוספות)
- ילקוט שירת ש. שלום: לבתי הספר ולנער; לקטו והקדימו מבואות שלמה שפאן וי. שה-לבן, תל אביב: יבנה, תשט"ו-1954.
- מחשבות ודעות: אוסף של דברי עיון לתלמידי הכיתות העליונות של בתי הספר התיכונים ובתי המדרש למורים; ליקטו וערכו י’ בקר וש’ שפאן, תל אביב: יבנה, תשי"ד. (הופיע במהדורות נוספות)
- יחיאל קלינמן, דקדוק ולשון: ספר למוד ליסודות הדקדוק, הלשון והכתיב, 5 כרכים (לשנת הלמודים ד–ח); ערוך בידי שלמה שפאן, תל אביב: קרני (ספרית חנוך ומדע), תשי"ז–תש"ך 1956–1961. (הופיע במהדורות נוספות)
- שירת מלחמה וגבורה בישראל; ליקטו וסידרו ראובן אבינעם, ש' שפאן, תל אביב: מערכות, תשי"ח.
לקריאה נוספת
עריכהעל המחבר ויצירתו:
- שלמה שפאן, שירים וסיפורים, תל אביב: קרני, תשכ"ד 1964
- דב סדן, 'דברים לזכר שלמה שפאן ז"ל', זכרונות האקדמיה ללשון העברית כרך ט', תשכ"ב (ירושלים, תשכ"ג), עמ' 55–57.
- דב סדן, 'על שלמה שפאן', בספרו ארחות ושבילים: מסה, עיון, חקר, כרך האישים (תל אביב: עם עובד, תשל"ח 1977).
על תרגומיו:
- יעקב בהט, 'שירת יוון בעברית', על המשמר, דף לספרות ואמנות, ל' בתשרי תשי"ז, 5 באוקטובר 1956, עמ' 1, 2.
- אהרן שבתאי, 'שירת האלגיה היוונית בתרגום עברי', הארץ תרבות וספרות, כ"ט בטבת תשכ"ג, 25 בינואר 1963, עמ' 10, 14.
- בנציון בנשלום, 'לשאלת ה"ספונדיאוס" בהכסאמטר העברי', בספרו ארחות יצירה: מסות ומאמרים, רמת גן: אגודת הסופרים העברים ליד הוצאת מסדה, 1966, עמ' 145–168 (דיון בתרגומיו של שלמה שפאן של השירה האפית היוונית)
ביבליוגרפיה של פרסומיו:
- גדליה אלקושי, 'יצירת שלמה שפאן ז"ל (ביבליוגרפיה)', בתוך: שירים וסיפורים (תל אביב תשכ"ד 1964), עמ' 225–255.
קישורים חיצוניים
עריכה
- שלמה שפאן, באתר זמרשת
- שלמה שפאן, דף שער בספרייה הלאומית
- שלמה שפאן, בלקסיקון הספרות העברית החדשה
- רשימת הפרסומים של שלמה שפאן, בקטלוג הספרייה הלאומית
- כתבי שלמה שפאן בפרויקט בן-יהודה
- דוד תדהר (עורך), "שלמה שפאן", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ד (1950), עמ' 1843
- שלמה שפאן באתר האקדמיה ללשון העברית
- שלמה שפאן, ב"לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית"
- הספרים של שלמה שפאן, באתר "סימניה"
- הספרים של שלמה שפן, באתר "סימניה"
- מאמרים בעיתונות
- התיכון בישראל: שלמה שפאן, דבר, 2 במרץ 1951
- א. שאנן, שלמה שפאן, דבר, 11 בינואר 1962, המשך
- שלמה שפאן ז"ל הובא למנוחות, דבר, 12 בינואר 1962
- משה דור, נפשו של ש. נפש...: שבעה למותו של שלמה שפאן, מעריב, 19 בינואר 1962
- תקוה ויינשטוק, באיחור, מעריב, 26 בינואר 1962
- ד. ל., נפש יקרה, מעריב, 25 בינואר 1963, המשך
- עמנואל בן-גריון (ברדיצ'בסקי), שירו ומשנתו של בעל־נפש: הופיע מיבחר כתביו של המתרגם־המורה שלמה שפאן, מעריב, 24 ביולי 1964
- אדיר כהן, לדמותו של שלמה שפאן (שלוש שנים לפטירתו), דבר, 5 בפברואר 1965
- דוד לאזר, יפת באהלי שם: מפעלו של שלמה שפאן, מעריב, 28 בינואר 1972
הערות שוליים
עריכה- ^ יאיר שטרן, עלי איזדרכת – נגד הארבה, מעריב, 15 בינואר 1968; נקרולוג: S. Elhanan, Ch. Chen, Z. Klein, K. R. S. Ascher, 'S. Rachel shpan-gabrielith (1906–1991)', Phytoparasitica 20,1 (March 1992), pp. 87-89 (קישור באתר SpringerLink); רחל שרה שפאן גבריאלית באתר חברה קדישא ת"א–יפו.
- ^ שלמה שפאן באתר האקדמיה ללשון העברית.
- ^ דוד תדהר (עורך), "שלמה שפאן", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ד (1950), עמ' 1843.
- ^ ארכיון שלמה שפאן, בספרייה הלאומית
- ^ ע"פ מכתב ששלח לאברהם רוזן בארכיונו האישי בספריה הלאומית
- ^ פרס טשרניחובסקי לתרגומי־מופת: לש. מלצר, ש. שפאן, י. קופילביץ וד. מרכוס, דבר, 22 באוקטובר 1948.
- ^ פרס טשרניחובסקי לשמעוני ושפאן, מעריב, 2 בדצמבר 1956.
- ^
האזנה לשירי שלמה שפאן, באתר זמרשת.
- ^ ראו ביקורת: נתן גורן, עם הספר "בדרך מבית–המחזה", דבר, 22 בפברואר 1952.
- ^ משלי איסופוס באתר "כותר".
