אלון

אלון
	אלון אנגלי
מיון מדעי
ממלכה:	צומח
מערכה:	צמחים וסקולריים
מחלקה:	דו-פסיגיים
סדרה:	אלונאים
משפחה:	אלוניים
סוג:	אלון
שם מדעי
	Quercus; ‏לינאוס, 1753

ערך זה עוסק בסוג של עץ. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו אלון (פירושונים).

אַלּוֹן או אֵלוֹן (שם מדעי: Quercus) הוא סוג של עצים או שיחים ממשפחת האלוניים,שפירותיהם בלוטים. הסוג כולל 469 מיני עצים חד-ביתיים, ירוקי-עד או נשירים שעל פי רוב מצטיינים באורך ובעובי של גזעיהם ובאריכות ימיהם. תפוצתם העיקרית של מיני האלון משתרעת בחלקו הצפוני של כדור הארץ^[1]. רוב המינים יוצרים יערות עצומים והם מקור אספקה חשוב ביותר לתצרוכת העולמית של עצי בניין, עצי חרושת, עצי הסקה וחומרי עיבוד עורות. קליפת העץ מספקת שעם והעפצים שמשו בעבר להכנת דיו.

השיח העיקרי המאפיין את נופה הטבעי של ישראל בחלקה הצפוני הוא האלון. שלושה מינים נפוצים בארץ ישראל ושניים נדירים, עם הנפוצים נמנים אלון מצוי, אלון התבור ואלון התולע, ועם הנדרים נמנים אלון שסוע ואלון החרמוני הגדלים רק במורדות הגבוהים של חרמון^[2].

פרי עץ האלון נקראים "בלוט", זהו אגוז בעל קליפה קשה, שבסיסו נעוץ בתוך ספלול מעוצה. האגוז מכל זרע אחד בעל שני פסיגים גדולים שמכילים ברקמתם חומרי תשמורת ראויים לאכילה. למינים השונים של האלונים יש אגוזים וספלולים בגדלים ובצורות שונים מעט זה מזה, המקילים על זיהוי מינו של העץ במקומות בהם ישנם מספר אלונים שונים בחפיפה בקיץ.

באנגלית נקרא עץ האלון Oak tree ופריו הבלוט נקרא acorn או oak nut.

מאפיינים

עצים או שיחים, חד-ביתיים, נשירים או ירוקי-עד, בעלי מוהל שקוף.

העלים מסורגים, פשוטים ולוואים נשירים. העלים בעלי פטוטרת קצרה, משוננים או בעלי אונות או מנוצים או לעיתים רחוקות תמימים. עורקי העלה מרושתים.

הפרחים חד-מיניים, ירוקים, בעלי עטיף פשוט (גבעוני, חסרי עלי כותרת).

הפרחים הזכריים פשוטים, דהיינו פרח אחד על כל חפה, ערוכים בעגילים דקים ולא זקופים אלא משולשלים. העטיף הגבעוני בעל 4 עד 6 עלים, מספר האבקנים 4 עד 12 על פי רוב 6^[3].

הפרחים הנקביים בודדים או ערוכים בקבוצות קטנות וזקופות, היוצאות מחיק העלים הצעירים. העטיף גבעוני ובעל 5 או 6 אונות המעורות בשחלה.

השחלה תחתית, בת 3 מגורות (לעיתים רחוקות 4 או 5) והיא עטופה מבחוץ מעטפת של חפים (קשקשים) מאוחים המתפתחים לספלול של הפרי. מספר עמודי השחלה שלוש, כמספר מגורות השחלה^[4].

הביציות 2 בכל מגורה, מהן רק אחת מתפתחת לזרע.

הפרי (הבלוט) אגוז העטוף בחלקו במעטפת של חפים דמויי-קשקשים (ספלול) והוא בעל זרע אחד.

הזרעים קירחים.

פנולוגיה - מעגל החיים

פריחת האלונים היא אביבית באזורים עם 4 עונות, ומתחילה עם תחילת עונת הלבלוב. האבקה באמצעות הרוח בין הפרחים החד-מיניים. הפרחים הנקביים בודדים וצומחים על ענף קצר סמוך לקצה שלו, ואילו הפרחים הזכריים ערוכים על ענף דקיק המטלטל ברוח ומפזר את האבקה. רוב המינים פורחים באביב ובלוטיהם מבשלים רק כעבור שנה וחצי (18 חודשים), בחלק קטן יותר הבלוטים מבשלים כעובר 6 חודשים עד 8 חודשים (למשל אלון תולע, אלון אנגלי).

ההפצה למרחקים היא לאו דווקא על ידי בעלי חיים כמו חזרי בר, דורבנים ומכרסמים אחרים אשר אוכלים את הזרעים במקום, אלא בעלי כנף כמו העורבני שנושאים את הבלוט למרחקים ומדי פעם הבלוטים נשמטים ממקורו בעת תעופתו.

הנביטה ועצמת הצמיחה נסמכת על חומרי התשמורת המצויים בבלוט.

מיני האלון התרבותיים בישראל ובעולם

אלון אנגלי נטוע בקריית שמונה

במשפחת האלוניים שמונה סוגים ו-1,142 מינים^[5]^[6]. רובם מצויים ביערות של האזורים הממוזגים. במשפחה זו מצויים גם האשור והערמון, אך אין ספק כי הסוג אלון הוא החשוב בהם. סוג האלון מכיל כ-470 מינים, הגדלים בעיקר בחצי הכדור הצפוני. הוא מונה מינים חשובים רבים ביניהם:

אלון אנגלי (.Quercus robur L) הוא עץ נשיר המגיע לגובה 24 מ' ויותר, נופו רחב ומעוגל. מוצאו באזורים הממוזגים מאירופה ועד איראן^[7].
אלון השעם (.Quercus suber L) – עץ ירוק-עד, המגיע לגובה של 15 מ', בעל נוף רחב ומעוגל שמוצאו של מין זה הוא באזורים הממוזגים של מערב אגן הים התיכון ומרכזה^[8]. מקליפתו של אלון זה מפיקים את החומר שעם, לאחר שמקולפת השכבה החיצונית היא צומחת מחדש במשך כ-10 שנים וכך ניתן להשתמש בו משך 150 עד 200 שנה. בישראל אלון השעם משמש לנוי וייעור. מין זה הוא צמח אור מלא, עמיד בקרה ובשרב, רגיש לשלג ולמליחות, גדל בישראל בקרקעות מנוקזות בעמק ובשפלה. הריבוי באמצעות זרעים בסתיו. העלים דמויי ביצה או מוארכים, אורכם קטן מ-7.5 ס"מ, שפתם משוננת כמשור ושיניהם מרוחקות זו מזו, צידם העליון קירח וצידם התחתון שעיר לבנבן (לעיתים רחוקות קירח גם הוא). הפרי בעל עוקץ קצר (בשונה מאלון אנגלי). הבלוט דמוי ביצה או מוארך, אורכו 12 עד 30 מ"מ, שלישו או מחציתו התחתונה נתונים בספלול בעל קשקשים עבים המסתיימים בחודים קצרים וכפופים על פי רוב לאחור.

כמו כן מצויים מינים רבים נוספים של אלון באירופה ובאסיה, שם הם מהווים חלק חשוב של החורש, חלקם מגיעים לגובה 40 מטר ולגיל של 1,500 שנה.

מיני האלון בישראל וסביבתה

בישראל גדלים 5 מינים של אלון:^[9]^[2]

אלון מצוי (שם מדעי: .Quercus coccifera L שם קודם: Quercus calliprinos) – עץ או שיח ירוק-עד המהווה מרכיב חשוב מאוד בחורש הארץ-ישראלי. האלון המצוי גדל בעיקר כשיח בגלל האקלים היבש בישראל. גובהו נע בדרך כלל בין 1–6 מטר אך לעיתים הוא מגיע אף ל-10 מטר. במקומות שבהם אין די מים ולחות, הוא עשוי לצמוח כשיח רב גזעים וצפוף עם עלים דוקרניים. העץ אינו נשאר לעולם כמצבת חשופה (בניגוד לאלונים האחרים המצויים בישראל), עלי השנה החדשה צומחים טרם נשירת העלים הישנים. הוא גדל לרוב עד לגובה של 1,000 מטרים מעל פני הים. בלוטי האלונים יכולים לשמש תחליף לקפה, לאחר טחינה וקלייה.^[10]
אלון התבור (.Quercus ithaburensis Decne) – אלון התבור הוא עץ חד ביתי, המשיר את עליו בחורף. העלה הוא גדול וגלדני, שפתו משוננת ומכוסה בשערות שאינן ניתנות להורדה בנקל. גובהו נע בדרך כלל בין 4–9 מטר אך לעיתים הוא מגיע אף ל-10 מטר ומעלה. פרחיו אינם ניכרים כל כך משום שהוא מואבק רוח. אלון תבור גדל במקומות יובשניים בחבל הים תיכוני. בעבר, היה העץ נפוץ ביער השרון.^[11] אלון התבור הוא עץ מוגן בשל השמדת היערות המאסיבית בתקופה העות'מאנית, מכיוון שהשתמשו בעץ לשם הסקת דודי קטרי קיטור בעת מלחמת העולם הראשונה. למרות הפגיעה המתמשכת בעצים, בראשית המאה ה-20 נותרו עדיין יערות בשליטת אלון התבור במערב הגליל התחתון, ברמת מנשה ובשרון.^[12] כיום, הם מרוכזים בעיקר בגולן, בגליל התחתון, ובשולי רמת מנשה.^[12] בשרון ניתן למצוא רק שרידים מעטים.^[12]
אלון התולע (שם מדעי: Quercus infectoria subsp. veneris שם מדעי קודם: Quercus boissieri) – אלון התולע הוא עץ חד ביתי, המשיר את עליו בחורף. העלה קטן יותר מהעלה של אלון התבור, ושערותיו נושרות בנקל. גדל במקומות קרים וגשומים, בעיקר במדרונות מעל לרום של 700 מטרים. סימן ההיכר שלו הוא שהבלוט גדול בהרבה מהספלול וקשקשי הבלוט קצרים ואינם דוקרים.

כמו כן מצויים בישראל שני מינים נוספים של אלון הגדלים רק בחרמון:

אלון שסוע (.Quercus cerris L) – עץ שכיח בטורקיה, הגדל רק באתר אחד בישראל, נחל ערער. על עליו יש שערות גסות שאינן נושרות כתוצאה מחיכוך. עליו מפורצים מאוד וקשקשי הבלוט שלו ארוכים ומאונקלים.
אלון חרמוני (Quercus look Kotschy) - נחשב בעבר בתור אלון הלבנון.
אלון הלבנון (Quercus libani G.Olivier) – עץ העומד בשלכת בחורף. גדל בלבנון וחודר לישראל באזור החרמון. לפי אתר צמחיית ישראל ואחרים הוא לא גדל בחרמון.

בשנת 2009 קבוצת מתנדבים מעמק חפר והשרון, בראשות ארנון גורן ועפר בינדל החלו בפרויקט השבת אלוני התבור לשרון^[13]. ההשראה לפרויקט הגיעה מהספר "האיש שנטע עצים", מאת ז'אן ז'יואנו^[14]. הקבוצה אספה בלוטים מעצים מקומיים והטמינה אותם בפארק השרון, בין אזור התעשייה עמק חפר לבין תחנת הרכבת בחדרה^[13]. עד סוף 2016 התבססו בשטח כ-300 עצים^[13].

פרויקט מיפוי אלוני ישראל ע"ש מיכאל אבישי ממפה את מיקום האלונים בארץ, לפי מין.^[15]

מרבית האלונים בישראל נמוכים ונראים כשיחים. מיעוטם, בעיקר אלה הגדלים בצד מקומות קדושים למוסלמים, ולכן לא נפגעו, הם עצים גדולים, גבוהים ומרשימים; חלקם בני מאות שנים. גילו של "אלון אברהם" שבחברון נאמד בכאלף שנה, אך בשנת 1996 פריט זה מהמין אלון מצוי הוכרז כמת.^[16]

שימושים

עץ האלון שימש בתקופות הקדומות להסקה. כמו כן, שימש לבניית כלים חקלאיים, סירות וספינות. העץ שימש גם לפחמים שנחשבו ל"טובים מכל הפחמים". העץ שיוצר ממנו נקרא בפי היוונים: "קסילון", שפירושו לפיד. בנוסף, שימש העץ לפיסול של אלילים מעץ.

האלון שימש גם למאכל אדם, הפרי מכיל הרבה טאנין, שהוא חומר מר המגן עליו מפני אכילה על ידי בעלי חיים. על ידי קלייה של הבלוטים וטחינתם, ניתן היה גם להיזון מהם (כפי שנעשה במלחמת העולם הראשונה) או לערבם בקפה.

במאות השנים האחרונות מקובל להשתמש בחביות העשויות מעץ האלון לצורך יישון מרבית הסוגים המקובלים של המשקאות האלכוהוליים. שאריות העץ מחביות אלו ידוע כחומר גלם מעולה לבעירה לצורך צלייה.

שימושים ברפואה העממית

יהודי תימן נהגו להשתמש בעפצי האלון^[17] לשם ריפוי נפיחויות, שטפי דם, דלקות חניכיים, שלשולים, טחורים ודלקות מעיים.

בתרבות

עלה האלון נמצא בסמלי הקצונה של צבא ארצות הברית.

במזרח הקדום ובתנ"ך

חורשות אלונים שימשו כמקום מרכזי במזרח הקדום לקבלת הכוונה מהאלים ולפולחני ניחוש.^[18] בתקופה הכנענית קושר השם אלון עם מקומות פולחן, ובמקרא מוזכרים אלון מורה ואלוני ממרא, אלון מעוננים, אלון מוצב, אלון בכות ואלון תבור כאתרים הקשורים באירועים פולחניים.^[19]^[16] מקור שם העץ אלון, כמו גם שם העץ אלה, הוא במילה "אל", בהקשר של עץ מקודש לאלים (כגון אשרה).^[20] השם מופיע גם בשומרית: alla,^[21] ובאכדית allānu.^[22]^[^{דרושים מקורות: לשומרית ואכדית}^{][מפני ש...]}

בתנ"ך, מתואר האלון כסמל החוסן והכוח: "כְּגֹבַהּ אֲרָזִים גָּבְהוֹ וְחָסֹן הוּא כָּאַלּוֹנִים" (עמוס, ב', ט'). על כן, יש המסבירים ששמו ושם עץ האלה קשור בשורש א.י.ל, שפירושו כוח וחוסן. השם אַלּוֹן מופע כשם פרטי של אחד מנשיאי שבט שִׁמְעוֹן בדברי הימים א', ד', ל"ז.

שמותיהם של שני העצים המרכיבים את החורש הים-תיכוני: "אלון" ו"אלה", הומצאו כיוון שהם שימשו לפולחן לאלילים (ספר הושע, פרק ד', פסוק י"ג) וגם לה', ומשום שהיו נטועים בבית המקדש (רד"ק, ספר ישעיה, פרק ו', פסוק י"ג "יש מפרשים בשלכת").

האלונים המוכרים הם האלון המצוי ואלון התבור, שני אלה נבדלים זה מזה, בין השאר, באופי קצות העלים: העלים של האלון המצוי הם דוקרניים, בניגוד לעלי אלון התבור. אלון התבור נקרא בערבית "מל" או "מלול", כשמו של הכפר השוכן למרגלות הרי נצרת, הוא מזוהה עם נהלל המקראית (יהושע, י"ט, ט"ו; שופטים, א', ל'). בשל כך, הועלתה הסברה שה"נעצוצים" וה"נהלולים" המוזכרים בספר ישעיהו (פרק ז', פסוק י"ט), הם האלון המצוי (אשר נקרא נעצוץ על שם דוקרניותו) ואלון התבור.^[^{דרוש מקור]}

האלון נקרא בארמית "בלוטא", כשם פרי האלון – הבלוט. לפי דעה אחת בתלמוד^[23], האלון נכלל בתוך עשרה מיני הארזים, כלומר עצי סרק שהאדם מחשיב רבות את השימוש בענפיהם או גזעיהם, כארז.

בעמק יזרעאל שוכן היישוב אלונים, קיבוץ שהוקם על ידי תנועת הנוער העובד ב–1938. בעמק יזרעאל ישנו יישוב נוסף, אלוני אבא, המזכיר בשמו את עצי האלון. יישוב נוסף על שם האלון, אלוני הבשן, שוכן בגולן. היישוב אלון שבות הוקם כאשר חזרו בני כפר עציון לביתם בעקבות מלחמת ששת הימים. בתקופה בין כיבוש היישוב על ידי הלגיון של עבר הירדן ב–1948 ועד לשחרורו ב–1967 נהגו בני כפר עציון לצפות אל ביתם החרב מרחוק. הם יכלו לזהות את המיקום של עץ האלון ההדור שגדל במרכז הגוש. היישוב אלון שבות נקרא על שם האלון והוא נמצא בכניסה ליישוב. גם היישוב אלון במדבר יהודה מנציח בשמו את עץ האלון ואת יגאל אלון שהיה מפקד הפלמ"ח במלחמת העצמאות. גם היישוב דיר בלוט, המשקיף ושולט על שדה התעופה בן-גוריון, נושא בשמו את פרי האלון.

לקריאה נוספת

ילקוט הצמחים, ניסים קריספיל, כרך א'
"שיח ועץ במורשת ישראל", נגה הראובני, הוצאת נאות קדומים, עמוד 130
צמחי תנ"ך בנופיהם, דוד לביא, הוצאת המחלקה לחינוך ותרבות של עיריית חיפה

קישורים חיצוניים

אלון, באתר ITIS (באנגלית)
אלון, באתר NCBI (באנגלית)
אלון, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
אלון, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
אלון, באתר Tropicos (באנגלית)
אלון, באתר GBIF (באנגלית)
אלון, באתר IPNI (באנגלית)
אלון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
אלון (עץ), דף שער בספרייה הלאומית
הצומח במקרא: אלון באתר "גשר"
יעל (פרוינד) אברהם, ‏תוכנית אלון, בעיתון מקור ראשון, 11 ביוני 2019
יוגב ישראלי, תגלית ביער: מין האלון ה-470 נמצא בסין, אך הוא נתון בסכנת הכחדה, באתר ynet, 15 באוקטובר 2024

הערות שוליים

^ .Quercus L, POWO plants of the World Online. Published on the Internet
^ ¹ ² מיכאל אבישי, הכל אודות האלון, בשביל הארץ, 2003, עמ' 57
^ מיכאל זהרי, מגדיר חדש לצמחי ישראל, מהדורה חדשה מתוקנת ומורחבת, תל אביב: עם עובד, 1989, עמ' 90
^ א. פאהן, ד. הלר, מ. אבישי, מגדיר לצמחי התרבות בישראל, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998, עמ' 84 עד 85, 88
^ .Fagaceae Dumort, POWO plants of the World Online. Published on the Internet
^ .Fagaceae Dumort, WFO: World Flora Online. Published on the Internet, ‏6-2023
^ .Quercus robur L, POWO plants of the World Online. Published on the Internet
^ .Quercus suber L, POWO plants of the World Online. Published on the Internet
^ אלון יששכר, לאן נעלמו עצי האלון שכיסו את הארץ?, בערוץ כאן 11, 2021
^ מין זה הוא אלרגני לפי הספרות הבוטנית
^ יואב ויזל, החי והצומח של ארץ-ישראל: אנציקלופדיה שימושית מאוירת, כרך כרך 8: הצומח של ארץ-ישראל, רעננה: משרד הבטחון, 1984
^ ¹ ² ³ על יערות אלון התבור ברמת מנשה ובשרון, באתר כלנית, ‏2018-05-12
^ ¹ ² ³ מצטרפים לפרויקט השבת אלוני התבור לשרון, באתר www.kkl.org.il
^ משיב האלונים, באתר greenwin.kkl.org.il, ‏21.12.2016
^ עזרא ברנע, מיפוי אלוני ישראל ע"ש מיכאל אבישי, באתר ior.maps.arcgis.com
^ ¹ ² אבי שמידע, צבי שמיר ומיכאל וינברג, עצים קדושים וקשישים בישראל.pdf עצים קדושים וקשישים בישראל, כמעט 2000 12, סתיו 1996
^ עקב עקיצה של חרק, כתגובה אלרגית של הצמח, מתנפח האזור הנגוע כדי שלא יתפשט הנגע, אך זה אינו יעיל כיוון שבסופו של דבר, החרק משלים את התפתחותו בתוך העפץ ואוכל את דרכו החוצה בין כה וכה
^ אמוץ דפני, עצים מקודשים בישראל, תל אביב, הקיבוץ המאוחד, 2010, עמ' 17
^ ראו: זהר עמר, על העצים הקדושים בספרות היהודית, באתר אוניברסיטת בר-אילן.
^ Joan E. Taylor, The Asherah, the Menorah and the Sacred Tree, Journal for the Study of the Old Testament 20, 1995-06, עמ' 40 doi: 10.1177/030908929502006602
^ alla; מילון שומרי-אנגלי, מאי 2014; עמ'-144
^ המילה tīru במילון, באתר אוניברסיטת פנסילבניה
^ ראש השנה כג א

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.

[1] .Quercus L, POWO plants of the World Online. Published on the Internet

[:3-2] ¹ ² מיכאל אבישי, הכל אודות האלון, בשביל הארץ, 2003, עמ' 57

[3] מיכאל זהרי, מגדיר חדש לצמחי ישראל, מהדורה חדשה מתוקנת ומורחבת, תל אביב: עם עובד, 1989, עמ' 90

[:2-4] א. פאהן, ד. הלר, מ. אבישי, מגדיר לצמחי התרבות בישראל, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998, עמ' 84 עד 85, 88

[5] .Fagaceae Dumort, POWO plants of the World Online. Published on the Internet

[6] .Fagaceae Dumort, WFO: World Flora Online. Published on the Internet, ‏6-2023

[7] .Quercus robur L, POWO plants of the World Online. Published on the Internet

[8] .Quercus suber L, POWO plants of the World Online. Published on the Internet

[9] אלון יששכר, לאן נעלמו עצי האלון שכיסו את הארץ?, בערוץ כאן 11, 2021

[ריבוי-10] מין זה הוא אלרגני לפי הספרות הבוטנית

[11] יואב ויזל, החי והצומח של ארץ-ישראל: אנציקלופדיה שימושית מאוירת, כרך כרך 8: הצומח של ארץ-ישראל, רעננה: משרד הבטחון, 1984

[:1-12] ¹ ² ³ על יערות אלון התבור ברמת מנשה ובשרון, באתר כלנית, ‏2018-05-12

[:02-13] ¹ ² ³ מצטרפים לפרויקט השבת אלוני התבור לשרון, באתר www.kkl.org.il

[:12-14] משיב האלונים, באתר greenwin.kkl.org.il, ‏21.12.2016

[15] עזרא ברנע, מיפוי אלוני ישראל ע"ש מיכאל אבישי, באתר ior.maps.arcgis.com

[:0-16] ¹ ² אבי שמידע, צבי שמיר ומיכאל וינברג, עצים קדושים וקשישים בישראל.pdf עצים קדושים וקשישים בישראל, כמעט 2000 12, סתיו 1996

[17] עקב עקיצה של חרק, כתגובה אלרגית של הצמח, מתנפח האזור הנגוע כדי שלא יתפשט הנגע, אך זה אינו יעיל כיוון שבסופו של דבר, החרק משלים את התפתחותו בתוך העפץ ואוכל את דרכו החוצה בין כה וכה

[18] אמוץ דפני, עצים מקודשים בישראל, תל אביב, הקיבוץ המאוחד, 2010, עמ' 17

[19] ראו: זהר עמר, על העצים הקדושים בספרות היהודית, באתר אוניברסיטת בר-אילן.

[20] Joan E. Taylor, The Asherah, the Menorah and the Sacred Tree, Journal for the Study of the Old Testament 20, 1995-06, עמ' 40 doi: 10.1177/030908929502006602

[21] ; מילון שומרי-אנגלי, מאי 2014; עמ'-144

[22] המילה tīru במילון, באתר אוניברסיטת פנסילבניה

[23] ראש השנה כג א

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: אלון
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אלון
טקסונומיה בוויקימינים: Quercus