שמואל ב"ר שמשון

רבי שמואל ב"ר שמשון היה נוסע יהודי-צרפתי, שביקר בארץ ישראל בתחילת המאה ה-13 ופרסם את קורות מסעו. לכתביו יש חשיבות מחקרית רבה בפן הגאוגרפי וההיסטורי של ארץ ישראל בימי הביניים.

שמואל בר שמשון משתטח על קבר צפניה הנביא. (איור מהמאה ה-19)

ביוגרפיה

עריכה

אין כמעט מידע על ראשית חייו של שמואל ומלבד פרטים העולים מתוך תיאור מסעו לא ידוע עליו מידע נוסף. לא ידוע בוודאות מי היה אביו, אבל לפי השערת החוקר אפרים אלימלך אורבך[1] יש אפשרות שהיה בנו של אחד מחשובי בעלי התוספות בסוף המאה ה-12, רבי שמשון משאנץ, שהוא יחד עם רבי יהונתן הכהן מלוניל היו בין העומדים בראש עליית בעלי התוספות, ורבי שמשון משאנץ עלה לארץ בשנת ד'תתקע"א (1211), שנה לאחר ששמואל תייר את הארץ, אם כן יכול להיות שהוא היה שליח מאביו לתייר את הארץ קודם נסיעתו.

תיאור המסע

עריכה

בחורף שנת ד'תתק"ע 1210, כעשרים שנה לאחר שנכבשה מידי הצלבנים יצא למסע, וביקר שם במספר כפרים וערים, כולל ירושלים.

עלה יחד עם ארבעה חברים – בהם רבי יהונתן הכהן מלוניל ושני רבנים נוספים, רבי סעדיה ורבי טוביה[2]. עמהם הלך המדריך, שנקרא בשם "ראש גולה"[3] שהביא חותם בידו מאת המלך ומאת מחמט... אכליפא. רבי יהונתן והארבעה נסעו עד מוסול מזרחה.

נסעו בארץ גושן, ובמדבר, והלכו לירושלים, ומשם לחברון, וחזרו לירושלים, ומשם נסעו לגליל התחתון והעליון, ומשם לדמשק. העיר האחרונה שבה ביקרו היא נינוה שבעבר הירדן.

כ-300 יהודים אנגלים וצרפתים קיבלו השראה מסיפורו של ר' שמואל ב"ר שמשון ויצאו לארץ ישראל כדי להתיישב שם ב-1211[4].

הם קבלו מכתב חתום מ"מלך ירושלים" ז'אן דה בריין, חמיו של פרידריך השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה (1194-1250), ורשות מהח'ליפה השלושים וארבעה - א-נאצר לדין אללה, וכך יכלו להיכנס לכל המקומות המקודשים למוסלמים, שהיו סגורים תמיד לפני בני דתות אחרות.

מכתבו

עריכה

האגרת לא נשתמרה בשלמותה, ונשתמר רק קיצור שלה, בייחוד מה שנוגע לקברי הצדיקים.

כתב היד היחיד של המכתב נמצא בספריית פאלאטינה, בעיר פארמה שבאיטליה, מספר 563, בכתיבה אשכנזית מהמאה י"ג-י"ד.

בראש ההעתק כתב המעתיק בכתב היד:

אילו הדברים ראוין להכתב ולהבין לידע מקום קברי אבותינו אשר בזכותם העולם קיים. וזה ברור, כאשר ארשום על פי אדם אשר היה בארץ ישראל עם הרב ר' יהונתן כהן מלונש (לוניל), ושמו ר' שמואל ב"ר שמשון. ומכאן ואילך אדבר כמו שדבר בכתבו. וזה היה בשנת תתק"ע.

האיגרת נזכרה לראשונה בדפוס על ידי ההבראיסט ג'ובאני ברנרדו דה-רוסי (אנ') Mss. codices hebraici Biblioth I. B. De-Rossi (Parmae, 1803), עמ' 78, בשם "Itinerarium Palestinae" (מסע דפליסטינא).

ישנה חשיבות מחקרית רבה לאיגרת שכתב והיא מכילה ידיעות גאוגרפיות והיסטוריות בעלות ערך. היא יצאה במספר מהדורות:

בצרפתית

א. בשנת תר"ז (1847), על ידי אליקים כרמולי, בתוך: Itineraires de la terre sainte (=הליכות ארץ ישראל), עמ' 115–168.[5]

בעברית

ב. בשנת תרל"ו (1876) על ידי אברהם ברלינר, בקובץ "אוצר נחמד", ג, עמ' 35–38. (עם מבוא והערות בגרמנית, בעמ' 157–160).

ג. בשנת תר"פ (1920) על ידי אברהם משה לונץ, בקובץ "המעמר", ג, עמ' 26–35.

ד. בשנת תרפ"ז (1926) על ידי ישראל אייזנשטיין, באוצר מסעות, ניו יורק, עם הערות מאברהם הלקין שתרגם את ההערות של כרמולי בצרפתית.

באנגלית

ה. בשנת תר"ץ (1930) על ידי אלקן נתן אדלר, בתוך: "Jewish Travellers" עמ' 103–110.

מכתב יד פארמה

ו. בשנת תר"ץ (1930) על ידי שרגא שולץ, בקובץ הצופה לחכמת ישראל, יד, בודפשט, עמ' 69–81.

ז. בשנת תש"ג (1943) על ידי אברהם יערי, באגרות ארץ ישראל, תל אביב תש"ג, עמ' 75–83. עוד הערות עמ' 540–541.

תיאורים ומסורות שהשתמרו באיגרת
  • שילה - הוא הראשון מבין עולי הרגל לציין שראה את המקום של משכן שילה.”ומשם הלכנו לשילה וראינו שם את המקום אשר היה שם את המשכן”
  • ברעם - ”ומצאנו בעיר...קבר עובדיה ואבן שיש עליו, ובה חקוק: 'זה קבר עובדיה הנביא הירא את השם מנעוריו, שנפטר בשנת תק"ע ליציאת מצרים'”
  • טבריה - הוא הראשון מבין עולי הרגל לציין את קברו של "רבי מאיר" בטבריה, הנקרא כיום קבר רבי מאיר בעל הנס. ”ומשם הלכנו לטביריא ולפני בואנו העיר ראינו קברו של ר' מאיר.”
  • עמוקה - הוא הראשון מבין עולי הרגל לציין את קברו של "יונתן בן עוזיאל" בעמוקה. ”באנו לכפר (עמינו) [עמיקו] ומצאנו שם קבר יונתן בן עוזיאל, ועליו אילן גדול. והישמעאלים מביאין עליו שמן ומדליקים נר לכבדו, גם נודרים שם נדרים לכבודו”
  • חוקוק - הוא הראשון מבין עולי הרגל לציין את קברו של "חבקוק" בחוקוק. ”מצאנו קבר חבקוק בכפר חקוק”
  • מירון - ”במוראן מצאנו בית מדרשו של ר' שמעון בן יוחי והוא מרובע ונקבר בתוכו ור' אלעזר בנו עמו ועליו ב' אילנות והוא מקום יפה מאד.”
  • כפר חיטים - ”ובדרך רחוקה כמו שתי פרסאות קברים של שבטים (ראובן ושמעון), וקבר דינה אחותם ביניהם ועליו אילן של הדס, ואין אדם רשאי ליקח ממנו אפילו עלה אחת. ואומרים כי קרוב [לשם] הציון שלשת, וראינוהו”

לקריאה נוספת

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
(קריאת הספר בתצוגה מלאה באתר "גוגל ספרים"  )

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ בעלי התוספות עמ' 276. אבל אלחנן ריינר (הערה 40), לא קיבל את דבריו.
  2. ^ לפי השערת דוד אברהם, הוא ר' טוביה בן יוסף, ששיפץ את ציון קברו של עובדיה הנביא, ראו: "על במותי ארץ הצבי", עמ' 282.
  3. ^ כרמולי מזהה אותו עם אותו ראש הגולה שמתאר יהודה אלחריזי (ספר תחכמוני שער מו) כשביקר במוסול חמש שנים אחרי ר' שמואל, בשנת תתקע"ו: "ושם באשור ראיתי ראש דוד ראש הגולה היהודיה ובן אחותו הודיה". ולפי השערת מיכאל איש-שלום הוא ר' דוד בן זכאי (השני), ממוסול.
  4. ^ שרגא שולץ, מבוא ל"מכתב מרבי שמואל ב"ר שמשון", בודפשט, תר"ץ, עמ' 4.
  5. ^ אליקים כרמולי, חכמי צרפת, הלבנון, 31 במאי 1866