שמואל הוגו ברגמן

שמואל הוגו ברגמן (25 בדצמבר 1883, פראג – 18 ביוני 1975, ירושלים) היה פילוסוף ישראלי יליד פראג, מאנשי הרוח הבולטים של הציונות, והרקטור הראשון של האוניברסיטה העברית בירושלים.

שמואל הוגו ברגמן
Samuel Hugo Bergmann

לידה	25 בדצמבר 1883 פראג, אוסטרו-הונגריה
פטירה	18 ביוני 1975 (בגיל 91) ירושלים, ישראל
מקום קבורה	בית הקברות סנהדריה
השקפה דתית	יהדות
מקום לימודים	אוניברסיטת הומבולדט של ברלין, הקולג' לפילוסופיה של האוניברסיטה הגרמנית של פראג, אוניברסיטת קארל בפראג, Deutsche wissenschaftliche Prüfungs-kommission für das Lehramt an Mittelschulen in Prag
מוסדות	האוניברסיטה העברית בירושלים
זרם	ציונות
תחומי עניין	מטאפיזיקה, פילוסופיה של הנפש, אתיקה,פילוסופיה של המוסר, פילוסופיה פוליטית, היסטוריה של הרעיונות, היסטוריה
עיסוק	ספרן, מרצה באוניברסיטה, מתרגם, איש חינוך, פילוסוף, מורה
הושפע מ	אריסטו, שפינוזה, קאנט, שלמה מימון, קירקגור, ניטשה, בובר, א.ד. גורדון, שטיינר, רוטנשטרייך
השפיע על	רוטנשטרייך, יובל, הד, שקולניקוב
מדינה	אוסטריה, ישראל
פרסים והוקרה	פרס ישראל (1954) פרס ישראל (1974) פרס טשרניחובסקי
בן או בת זוג	אלזה ברגמן
צאצאים	Martin S. Bergmann

שמואל הוגו ברגמן, 1935

קורות חיים

באירופה

בצעירותו למד פילוסופיה באוניברסיטאות של פראג ושל ברלין, והיה תלמידם של הפילוסופים אנטון מארטי ופרנץ ברנטנו. ברגמן היה פעיל בחוגים ציוניים-סוציאליסטיים כארגון הסטודנטים "בר כוכבא" ובמפלגת הפועל הצעיר יחד עם חברו הסופר פרנץ קפקא, שעקב מחלתו לא שעה לניסיונות השכנוע של ברגמן לעלות לארץ. כן היה מיודד עם הפילוסוף פליקס ולטש (Weltsch), שבהמשך עבד גם הוא כברגמן בבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי בירושלים, וכן עם מקס ברוד, שבעקבות ידידותו עם ברגמן התוודע לציונות. בצעירותו קיים ברגמן קשרים עם מרטין בובר, אשר השפיע על הגותו הפילוסופית. בין השנים 1907–1914 כיהן ברגמן כספרן ספריית האוניברסיטה בפראג. בשנת 1914, בימי מלחמת העולם הראשונה, שירת בצבא האוסטרי, ובשנת 1918 חזר לעבודתו בספרייה. בשנת 1919 עבר ברגמן ללונדון, שם כיהן כמזכיר הראשי של המחלקה לחינוך ולתרבות בהנהלה הציונית, והיה ממייסדיה של מפלגת "התאחדות".

ביישוב ובמדינת ישראל

נשיא צ'כוסלובקיה טומאש מסריק (משמאל) בביקורו בירושלים (1927), מימינו שמואל הוגו ברגמן והקונסול הצ'כי

בשנת 1920 עלה ברגמן לארץ ישראל, ובאותה שנה מונה למנהל בית הספרים הלאומי, שעם פתיחת האוניברסיטה העברית (1925) הפך ל"בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי", בתפקיד זה היה חמש עשרה שנים רצופות עד לשנת 1935, עת הוחלף על ידי פרופ' אליקים גוטהולד וייל. בתקופה זו הפך בית הספרים ממוסד דל ובו 30,000 כרכים למוסד גדול ובו 300,000 כרכים, וגם עבר למשכן חדש בבניין דוד וולפסון בהר הצופים. במקביל לעבודתו בספרייה מונה בשנת 1928 כמרצה בחוג לפילוסופיה באוניברסיטה העברית.

בשנת 1935, עקב שינויים מבניים באוניברסיטה וביטול משרת קנצלר האוניברסיטה, שבה נשא יהודה לייב מאגנס, בחר סנאט האוניברסיטה העברית ביום 11 בנובמבר 1935‏ בפרופ' שמואל הוגו ברגמן לתפקיד הרקטור הראשון של האוניברסיטה, סמכויות הניהול האקדמי שהיו בידי קנצלר מאגנס עברו מעתה לרקטור האוניברסיטה – תפקיד שבו כיהן ברגמן עד לשנת 1938 (מאגנס נותר לכהן בתפקיד נשיא האוניברסיטה עד למותו בשנת 1948).

היה בין החברים בתנועת הפועל הצעיר, ולאחר מכן בתנועת ברית שלום, שדגלה באוטונומיה דו-לאומית יהודית-ערבית תחת משטר המנדט הבריטי, והיה ממתנגדי המחתרות אצ"ל ולח"י.

לקראת סופו של משפט אייכמן ב-1961, ארגן ברגמן עצומה הקוראת שלא להטיל על אדולף אייכמן עונש מוות. ברגמן התנגד באופן עקרוני "לעונש מוות בכל צורה שהיא". לפני כן רשם ביומנו בגרמנית:

”יש ביהדות מאז ומעולם שני זרמים המתמודדים זה בזה בדו־קרב: זרם אחד הוא בדלני. הוא שונא את הגוי, מטפח את תסביך עמלק ובכל הזדמנות הוא מדגיש: 'זכור את אשר עשה לך'. ויש יהדות אחרת, שהייתי מאפיין אותה אולי בפסוק 'ואהבת לרעך כמוך'. זוהי יהדות שתפילתה היא – תן לנו לשכוח את עמלק, יהדות של אהבה ושל מחילה”.

ברגמן בטקס קבלת דוקטורט לשם כבוד מהאוניברסיטה העברית, 1959

ברגמן זכה פעמיים בפרס ישראל: פעם ראשונה במדעי הרוח בשנת 1954, ופעם נוספת ב-1974, על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה. ב-1959 נבחר כחבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים. בשנת 1967 הוענק לו התואר "יקיר ירושלים".

על שמו נקרא רחוב בשכונת ׳המדע׳ בעיר רחובות, יחד עם רחובות על שם זוכי פרס ישראל נוספים בשכונה זו.

ארכיונו מופקד במחלקת הארכיונים בספרייה הלאומית בירושלים.

דעותיו בשאלות דת ואמונה

בשאלות דת ואמונה התרחק ברגמן מן הרציונליזם והאנתרופוצנטריות, ודגל בהחייאת האמונה, כחוויה בלתי אמצעית ומפגש עם האל. ברגמן לא היה אדם דתי, אך הכיר בחשיבותם של התפילה, השבת והחגים, כחלק ממורשת העם היהודי. בנושא התפילה כתב:
”אנו, בני ישראל, הבאנו לעולם רפואה גדולה וחזקה, את התפילה... ברחוב אומרים כיום: אוטוסוגסטיה (אשליה ושכנוע עצמי), אין אני רוצה להתווכח. רק על זה אני מעיד מחווייתי, שהתפילה פועלת. כמובן אין אני מדבר על התפילה השגרתית... ”
בנושא השבת, חתם הוגו ברגמן בשנת 1931 על כרוז הסופרים שמחה על קיום משחקי ספורט בשבת ובימי חג, ביחד עם: בן-ציון דינור, יוסף קלוזנר, חיים נחמן ביאליק ואחרים. ברגמן הושפע רבות מתפיסת העולם האנתרופוסופית, והיה מיודד עם מייסדה ד"ר רודולף שטיינר.

מרכז ש. ה. ברגמן לעיון פילוסופי

"מרכז ש. ה. ברגמן לעיון פילוסופי" נוסד לזכרו של ברגמן בשנת 1977 על ידי פרופ' ירמיהו יובל לעידוד המחקר הפילוסופי באוניברסיטה.

המרכז מוציא לאור את הרבעון הפילוסופי "עיון", וכן מקיים ימי עיון וסימפוזיונים, בהם "מפגשי ירושלים בפילוסופיה" –כנסים בינלאומיים המוקדשים לנושאים שונים בפילוסופיה.

מנהלו של המרכז כיום ^{[דרושה הבהרה]} הוא פרופ' דוד הד.

מספריו

• דברי משה, 1913.
• יבנה וירושלים, 1919.
• המאבק על חוק הסיבתיות בפיזיקה החדישה 1929
• הפילוסופיה של עמנואל קאנט, מאגנס, 1927.
• הוגי הדור, מאגנס, 1935.
• מבוא לתורת ההכרה, מאגנס, 1940.
• מבוא לתורת ההיגיון, מוסד ביאליק, תשכ"ד.
• הפילוסופיה של שלמה מימון, מאגנס.
• מדע ואמונה, מחברות לספרות, תש"ה-1945.
• אהרון דוד גורדון – האדם ודעותיו, המחלקה לענייני הנוער והחלוץ של ההסתדרות הציונית בהשתתפות הקרן הקיימת לישראל, ירושלים, תשי"א-1951.
• אלוהים ואדם במחשבה החדישה הוצאת-ספרים על שם י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית ירושלים, 1956.
• אנשים ודרכים, מוסד ביאליק, 1967.
• תולדות הפילוסופיה החדשה (בארבעה כרכים), מוסד ביאליק, 1970, 1973, 1977, 1979.
• הפילוסופיה הדיאלוגית מקירקגור עד בובר, מוסד ביאליק, 1974.
• הוגים ומאמינים (מסות), אגודת הסופרים העברים, דביר, 1974.
• במשעול, עם עובד, 1976.
• השמים והארץ: הגיונות על אחריותו של האדם, שדמות, 1968.
• אסכולות אזוטריות (אסופת מאמרים של ברגמן, בעריכת בועז הוס ושמואל גלובר), ירושלים-ברלין: בלימה, 2024.

מתרגומיו

• עמנואל קאנט, ביקורת התבונה הטהורה, מוסד ביאליק – ירושלים, 1954 (עם נתן רוטנשטרייך).
• עמנואל קאנט, ביקורת כוח השיפוט, מוסד ביאליק ירושלים, תשכ"ט 1969 (עם נתן רוטנשטרייך).
• עמנואל קאנט, ביקורת התבונה המעשית, מוסד ביאליק, ירושלים, 1973 (עם נתן רוטנשטרייך).
• עמנואל קאנט, לשלום הנצחי, מאגנס, 1976.
• פטר דמיינוביץ' אוספנסקי, הפסיכולוגיה של התפתחותו האפשרית של האדם, הוצאת גל – הרצליה, 1995

כתבי עת שערך

• עריכת קריית ספר – רבעון ביבליוגרפי היוצא לאור על ידי הספרייה הלאומית.
• הערכים בנושא פילוסופיה כללית, באנציקלופדיה העברית.
• כתב העת עיון – רבעון פילוסופי.

דברי מבוא

• יצחק צימרמן, בעיניו של מאמין (לקט מאמרים), דברי מבוא: דב סדן, ש"ה ברגמן, אהרן צייטלין, בצירוף מפתח ל"פרוזדור" מאת אלעזר בניועף, הביא לדפוס: יוסף עמנואל, פרוזדור, (דו ירחון לעיון אמונה), תל אביב, תש"ל, 1969.

לקריאה נוספת

• 'ברגמן, שמואל הוגו', בתוך: דוד קלעי, ספר האישים: לכסיקון ארצישראלי, תל אביב: מסדה – אנציקלופדיה כללית, תרצ"ז, עמ' 99–100.
• משה שוורץ, "פילוסופיה מתוך אמונה – על משנתו של שמואל הוגו ברגמן", בתוך ספרו: הגות יהודית נוכח התרבות הכללית, ירושלים ותל אביב: הוצאת שוקן, תשל"ו, עמ' 145–164.
• אברהם שפירא (פצ'י), "בין נוף הולדת לנוף מולדת: התערותם של ש"ה ברגמן וג' שלום בארץ ישראל", בתוך: אביעזר רביצקי (עורך), ארץ ישראל בהגות היהודית במאה העשרים, ירושלים: יד יצחק בן-צבי, תשס"ה, עמ' 504–538.
• יהוידע עמיר, "הזדהות ביקורתית – על נפתולי הידידות בין ש"ה ברגמן למ"מ בובר", דעת 57–59 (תשס"ו), עמ' 289–312.
• חיים באר, אישיות רלוונטית: שמואל הוגו ברגמן, מתוך הספר "קשר לאחד – מסעות, בתים ואנשים בירושלים", הוצאת עם עובד, תשע"ח, עמודים 330–338.

קישורים חיצוניים

• שמואל הוגו ברגמן באתר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים
• רשימת המאמרים של שמואל הוגו ברגמן באתר רמב"י
• רשימת מאמרים על שמואל הוגו ברגמן באתר רמב"י
• קטעים מיומנו של שמואל הוגו ברגמן מימי סיום מלחמת העולם השנייה באירופה, באתר הספרייה הלאומית
• דב שידרוסקי, ‏שמואל הוגו ברגמן ומקומו בעיצוב בית-הספר הלאומי והאוניברסיטאי, קתדרה 76, יולי 1995, עמ' 146-116
• The Hugo Bergmann Family Papers (באנגלית)
• שמואל הוגו ברגמן, בספרייה היהודית המקוונת (באנגלית)
• שמואל הוגו ברגמן באתר המחלקה לחינוך יהודי ציוני בסוכנות היהודית
• שלינג על מקור האמיתות הנצחיות, דברי האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים (הסדרה העברית),כרך ב, חוברת 2, 1964, תשכ"ד.
• משה גליקסון, הוגו ברגמן, י"א בטבת תרצ"ד, 25 בדצמבר 1933 (מתוך: "כתבי משה גליקסון", כרך ב: 'אישים במדע ובספרות', הוועד להוצאת כתבי גליקסון, תל אביב תש"א), בפרויקט בן-יהודה
• צוות מפ"ט, פרופסור שמואל הוגו ברגמן, מפ"ט עמל 2002
• רות בונדי, טעמו של עץ הדעת: ריאיון עם פרופ. שמואל הוגו ברגמן, דבר, 1 באפריל 1966, המשך
• מרכז ש״ה ברגמן לעיון פילוסופי
• שמואל הוגו ברגמן, היו אלה ניסים מן השמים, באתר הארץ, 9 בנובמבר 2021
• ברוך פלח, על מנהל הספרייה הלאומית שמואל הוגו ברגמן ויהדות לוב, באתר הארץ, 28 בספטמבר 2023
• שמואל הוגו ברגמן, דף שער בספרייה הלאומית
• שמואל הוגו ברגמן, בלקסיקון הספרות העברית החדשה