שעה

ערך זה עוסק ביחידת זמן. אם התכוונתם לציון זמן, ראו מדידה וציון של זמן.

שעה היא יחידת זמן, הנחשבת מבחינה היסטורית החלק העשרים וארבעה ( ${\tfrac {1}{24}}$ ) של היממה ומוגדרת ל-60 דקות שהן 3,600 שניות במערכת היחידות הבין-לאומית. בעוד שהיממה היא יחידת זמן טבעית (אורכה נגזר ממשך הסיבוב של כדור הארץ סביב צירו), הרי השעה (והדקה והשנייה) היא יחידת זמן מלאכותית, משום שמספר השעות ביממה הוא מספר שרירותי.

הגדרה

במקור השעה הוגדרה בתרבויות קדומות (לדוגמה התרבויות של מצרים, שומר, הודו וסין) כחלק השנים-עשר של הזמן מהזריחה ועד השקיעה, או כחלק העשרים וארבעה של היממה. בכל מקרה החלוקה מקורה בשימוש הנפוץ בשיטות ספירה על בסיס 12. חשיבות הבסיס 12 בשיטות הספירה נובעת ממספר מחזורי הירח במהלך ארבע עונות השנה (בקירוב).

במצרים ובבבל הייתה נהוגה כנראה חלוקה של היממה לשניים – שעות האור ושעות החשכה – כשכל פרק זמן כזה נחלק ל-12 שעות. כיוון שכך, אורכן של השעות לא היה קבוע, והיה תלוי בעונת השנה. שריד לחלוקה זו של היממה קיים בהלכה היהודית. חלק מחישובי הזמנים בהלכה נקבעים על-פי "שעות זמניות", שנגזרות מחלוקת החלק המואר של היממה ב-12. כך גם בדתות נוספות, למשל באסלאם.

חלוקת הלילה ל-12 חלקים התפתחה במצרים העתיקה, אם כי חלו מספר שינויים בחלוקה במהלך השנים. אסטרונומים מצריים מצאו 36 כוכבים מיוחדים במהלך השנה. הזמן מהזריחה לשקיעה חולק ל-18 בגלל התזוזה של 18 הכוכבים שהופיעו בשמים. 18 הכוכבים הנותרים חילקו את הלילה. משך הזמן בין הופעה של כוכב אחד בשמים לכוכב הבא, היה כארבעים דקות מודרניות. מאוחר יותר השיטה שונתה, ל-24 כוכבים מיוחדים, כש-12 מהם חילקו את הלילה ליחידות זמן.

בכמה מקורות יהודיים מופיעה חלוקה של היממה כולה ל-12 "שעות גדולות" שכל אחת שווה לשתי "שעות קטנות"^[1], חלוקה זו מקבילה לתנועה היומית של גלגל המזלות^[2].

היסטוריה

העת העתיקה

מצרים העתיקה

במצרים העתיקה הצפת הנילוס (אנ') הייתה, ועודנה, אירוע שנתי חשוב, בעל חשיבות מכרעת לחקלאות. היא לוותה בעלייתו של סיריוס לפני הזריחה, ובהופעת 12 קבוצות כוכבים על פני שמי הלילה, שהמצרים ייחסו להן משמעות מסוימת. בהשפעה זו, חילקו המצרים את הלילה ל-12 מרווחים שווים.^[3] אלו היו שעות עונתיות (אנ'), כאשר בקיץ הן היו קצרות יותר מאשר בחורף. לאחר מכן, היום חולק גם למרווחים, שבסופו של דבר הפכו חשובים יותר מהמרווחים הליליים. חלוקות משנה אלו של יום התפשטו ליוון, ומאוחר יותר לרומא.

יוון העתיקה

ערך מורחב – הורות (מיתולוגיה)

היוונים הקדמונים שמרו על הזמן בצורה שונה ממה שנעשה היום. במקום לחלק את הזמן בין חצות הלילה אחד למשנהו ל-24 שעות שוות, הם חילקו את הזמן מהזריחה לשקיעה ל-12 "שעות עונתיות" (משך הזמן בפועל תלוי בעונה), והזמן מהשקיעה לזריחה הבאה שוב ל-12 "שעות עונתיות".^[4] בתחילה, רק היום חולק ל-12 שעות עונתיות והלילה לשלוש או ארבע משמרות לילה.^[5]

בתקופה ההלניסטית גם הלילה חולק ל-12 שעות.^[6] היום והלילה (νυχθήμερον) חולקו כנראה לראשונה ל-24 שעות על ידי היפרכוס מניקאה.^[7] האסטרונום היווני אנדרוניקוס מקיררוס (אנ') פיקח על בנייתו של הורולוגיון (אנ') בשם מגדל הרוחות (אנ') באתונה במהלך המאה הראשונה לפני הספירה. מבנה זה עקב אחר יום של 24 שעות באמצעות שעוני שמש ומחווני שעה מכניים.^[8]

השעות הקנוניות (אנ') עברו בירושה לנצרות הקדומה מיהדות בית שני (אנ'). עד שנת 60 לספירה, המליץ הדידכה לתלמידים להתפלל תפילת האדון שלוש פעמים ביום; תרגול זה מצא את דרכו גם לשעות הקנוניות. עד המאה השנייה והשלישית, אבות הכנסייה כמו קלמנס מאלכסנדריה, אוריגנס וטרטוליאנוס כתבו על התרגול של תפילת שחרית וערבית, ועל התפילות בשעות השלישית, השישית והתשיעית. בכנסייה המוקדמת, במהלך הלילה שלפני כל סעודה, נערכה משמרת. המילה "משמרות", החלה תחילה על מסדר הלילה, והגיעה ממקור לטיני, כלומר ה-Vigiliae או שעוני הלילה או החיילים השומרים. הלילה מהשעה שש בערב עד שש בבוקר חולק לארבע משמרות או משמרות של שלוש שעות כל אחת, המשמרת הראשונה, השנייה, השלישית והרביעית.^[9]

ההורה היו במקור האנשה של היבטים עונתיים של הטבע, לא של השעה ביום. רשימת 12 ההורות המייצגות את 12 השעות של היום מתועדת רק בשלהי העת העתיקה, על ידי נונוס.^[10] הראשונה והשתים-עשרה של ההורה נוספו לסט המקורי של עשר הורות:

Auge (אור ראשון)
אנטול (זריחה)
מוסיקה (שעת בוקר של מוזיקה ולימוד)
התעמלות (שעת בוקר של פעילות גופנית)
נימפה (שעת הבוקר של שטיפות)
מסמבריה (צהריים)
ספונד (משתלי מאכל שנמזג אחרי ארוחת הצהריים)
אליטה (תפילה)
אקטה (אכילה והנאה)
Hesperis (תחילת הערב)
דיסיס (שקיעה)
ארקטוס (שמי לילה)

ימי הביניים

חוגת גאות (אנ') סקסונית מהמאה ה-7 במרפסת בבישופסטון (אנ') בסאסקס, עם צלבים גדולים יותר המציינים את השעות הקנוניות (אנ').^[11]

אסטרונומים מימי הביניים כגון אל-בירוני^[12] וסקרובוסקו^[13] חילקו את השעה ל-60 דקות, וכל דקה ל-60 שניות; זה נבע מהאסטרונומיה הבבלית (אנ'), שבה המונחים המקבילים ציינו את הזמן הנדרש לתנועה הנראית של השמש דרך מישור המילקה כדי לתאר דקה או שנייה אחת של קשת, בהתאמה. במונחים הנוכחיים, דרגת הזמן הבבלי הייתה אפוא באורך ארבע דקות, "דקת" הזמן הייתה אפוא באורך ארבע שניות וה"שנייה" 1/15 שנייה.^[14]^[15]

באירופה של ימי הביניים, השעות הרומיות המשיכו להיות מסומנות על שעוני שמש, אך יחידות הזמן החשובות יותר היו השעות הקנוניות (אנ') של הכנסייה האורתודוקסית והקתולית. במהלך אור היום, אלה עקבו אחר התבנית שנקבעה על ידי פעמוני שלוש השעות של השווקים הרומיים, אשר הוחלפו על ידי פעמוני הכנסיות (אנ') המקומיות. הם צלצלו בשעה 6 בבוקר, בשעה 9, ב-12 בצהריים, בשעה 15 וספרים ב-18 בערב או בשקיעה. טקסים והלל קודמים לאלה בשעות הבוקר; תפילת נעילה עוקבת אחריהם באופן לא סדיר לפני השינה; ומסדר חצות עוקב אחרי זה. ועידת הוותיקן השנייה הורתה על חידושם עבור הכנסייה הקתולית בשנת 1963,^[16] אם כי הם ממשיכים להיות נצפים בכנסיות האורתודוקסיות.

כאשר החלו להשתמש בשעונים מכניים כדי להראות שעות אור יום או לילה, היה צורך לשנות את המחזור שלהם בכל בוקר וערב (לדוגמה, על ידי שינוי אורך המטוטלת שלהם). השימוש של 24 שעות למשך כל היום פירושו השתנות פחותה של השעות ומכאן שהשעונים היו צריכים להיות מתוקנים רק מספר פעמים בחודש.

התקופה המודרנית

ערך מורחב – השיטה המטרית

אי הסדירות הקטנה של היממה השמשית לכאורה חולקה על ידי מדידת זמן באמצעות היממה השמשית הממוצעת, תוך שימוש בתנועת השמש לאורך קו המשווה השמימי ולא לאורך מישור המילקה. אי הסדירות של מערכת הזמן הזו הייתה כה מינורית עד שרוב השעונים המחשיבים שעות כאלה לא נזקקו להתאמה. עם זאת, מדידות מדעיות הפכו בסופו של דבר מספיק מדויקות כדי לציין את ההשפעה של האטת הגאות והשפל (אנ') של כדור הארץ על ידי הירח, אשר מאריכה בהדרגה את ימי כדור הארץ.

במהלך המהפכה הצרפתית, נחקקה דצימליזציה כללית של אמצעים (אנ'), כולל זמן עשרוני (אנ') בין 1794 ל-1800. על פי הוראותיו, השעה הצרפתית (בצרפתית: heure) הייתה 1⁄10 מהיום וחולקה רשמית ל-100 דקות עשרוניות (דקה דצימלית) ובאופן לא רשמי ל-10 עשיריות (דצימה). שימוש החובה עבור כל הרשומות הציבוריות החל בשנת 1794, אך הושעה שישה חודשים לאחר מכן על ידי אותה חקיקה משנת 1795 שקבעה לראשונה את השיטה המטרית. למרות זאת, מספר יישובים המשיכו להשתמש בזמן עשרוני במשך שש שנים לרישומי מצב אזרחי, עד 1800, לאחר הפיכת נפוליאון בברומאייר ה-18.

השיטה המטרית מבססת את מדידות הזמן שלה על השנייה ומוגדרת מאז 1952 במונחים של סיבוב כדור הארץ בשנת 1900 לספירה. השעות שלה הן יחידה משנית המחושבת כ-3,600 שניות בדיוק.^[17] עם זאת, שעה של זמן אוניברסלי מתואם (UTC), המשמשת כבסיס לרוב הזמן האזרחי, נמשכה 3,601 שניות 27 פעמים מאז 1972 כדי לשמור אותה בטווח של 0.9 שניות מהזמן האוניברסלי, המבוסס על מדידות של יממה שמשית ממוצעת בקו אורך 0° (אנ'). התוספת של שניות אלה מתאימה להאטה ההדרגתית מאוד של סיבוב כדור הארץ.

בחיים המודרניים, נוכחותם של שעונים ומכשירים אחרים לשמירה על זמן פירושה שפילוח הימים לפי שעותיהם הוא דבר שבשגרה. רוב צורות ההעסקה (אנ'), בין אם בשכר שבועי (אנ') ובין אם בשכר חודשי, כרוכות בתגמול המבוסס על שעות עבודה מדודות או צפויות. המאבק על יום עבודה של שמונה שעות (אנ') היה חלק מתנועות פועלים ברחבי העולם. שעות עומס לא רשמיות ושעות שמחות מכסות את השעות ביום בהן הנסיעה מואטת עקב עומס או משקאות אלכוהוליים זמינים במחירים מוזלים. שיא השעות למרחק הגדול ביותר שעבר רוכב אופניים בטווח של שעה הוא הכבוד הגדול ביותר של רכיבה על אופניים.

כיוונים

ציון שעות השעון יכול לשמש כאמצעי הכוונה. במסגרת זאת, כיוון הפנים של האדם נחשב כמכוון תמיד לשעה 12, ואחוריו לשעה 6. באמצעות ציון השעה, ניתן לכוון את האדם לכיוון הרצוי ביחס לכיוונו הנוכחי, כך שהשעה 3 למשל, מכוונת ל-90 מעלות ימינה ביחס לכיוונו הנוכחי של האדם, והשעה 6 לצד ההפוך לכיוונו הנוכחי (180 מעלות).

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא שעה בוויקישיתוף

ד"ר מאיר ברק, מדוע יש 60 שניות, 60 דקות אך 24 שעות?, במדור "שאל את המומחה" באתר של מכון דוידסון לחינוך מדעי, 2 ספטמבר 2009
הערך "מערכות זמן", באתר אסטרופדיה
יורם שורק, ‏דברים שיורמים יודעים: למה יש 24 שעות ביממה?, באתר "הידען"
שעה – במעגלות הזמן, באתר האקדמיה ללשון העברית, ‏1 בספטמבר 2013
שעה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

^ לדוגמה רבי יהודה בן ברזילי הברצלוני בפירושו לספר יצירה
^ אריה ליב ליפקין, שבילי המאורות על ברייתא דשמואל פרק ה'
^ Andrewes, William J. H. (February 1, 2006). "A Chronicle Of Timekeeping". Scientific American. Retrieved 2024-08-20.
^ Evans, James (1998). The History and Practice of Ancient Astronomy. Oxford University Press. p. 95. ISBN 978-0-19-509539-5 – via Google Books.
^ Liddell, Henry George; Scott, Robert (1883) [1883]. A Lexicon Abridged from Liddell & Scott's Greek-English Lexicon (20 ed.). Harper & Brothers. p. 469. Retrieved 12 April 2021. [...] from Homer downwards, the Greeks divided the night into three watches.
^ Polybius. "15 Mode of Calculating Time". Histories, Book 9.
^ Liddell, Henry George; Scott, Robert; Jones, Henry Stuart. "ὥρα". A Greek-English Lexicon. Α.ΙΙ.2.
^ "Early Clocks". A Walk Through Time. National Institute of Standards and Technology. 12 August 2009. Retrieved 13 October 2022.
^ This article incorporates text from a publication now in the public domain: Cabrol, Fernand (1911). "Matins". In Herbermann, Charles (ed.). Catholic Encyclopedia. Vol. 10. New York: Robert Appleton Company.
^ Nonnus. Dionysiaca. 41.263.
^ Wall (1912), p. 67.
^ Al-Biruni (1879) [1000]. The Chronology of Ancient Nations. Translated by Sachau, C. Edward. pp. 147–149.
^ Nothaft, C. Philipp E. (2018), Scandalous Error: Calendar Reform and Calendrical Astronomy in Medieval Europe, Oxford: Oxford University Press, p. 126, ISBN 9780198799559
^ Correll, Malcolm (November 1977). "Early Time Measurements". The Physics Teacher. 15 (8): 476–479. Bibcode:1977PhTea..15..476C. doi:10.1119/1.2339739.
^ F. Richard Stephenson; Louay J. Fatoohi (May 1994). "The Babylonian Unit of Time". Journal for the History of Astronomy. 25 (2): 99–110. Bibcode:1994JHA....25...99S. doi:10.1177/002182869402500203. S2CID 117951139.
^ Paul VI (4 December 1963), Constitution on the Sacred Liturgy, Vatican City, §89(d)
^ "Non-SI Units Accepted for Use with the SI, and Units Based on Fundamental Constants (contd.)", The International System of Units (SI), 8th ed., Paris: International Bureau of Weights and Measures, 2014

ערך זה הוא קצרמר בנושא פיזיקה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.

[1] לדוגמה רבי יהודה בן ברזילי הברצלוני בפירושו לספר יצירה

[2] אריה ליב ליפקין, שבילי המאורות על ברייתא דשמואל פרק ה'

[3] Andrewes, William J. H. (February 1, 2006). "A Chronicle Of Timekeeping". Scientific American. Retrieved 2024-08-20.

[4] Evans, James (1998). The History and Practice of Ancient Astronomy. Oxford University Press. p. 95. ISBN 978-0-19-509539-5 – via Google Books.

[5] Liddell, Henry George; Scott, Robert (1883) [1883]. A Lexicon Abridged from Liddell & Scott's Greek-English Lexicon (20 ed.). Harper & Brothers. p. 469. Retrieved 12 April 2021. [...] from Homer downwards, the Greeks divided the night into three watches.

[6] Polybius. "15 Mode of Calculating Time". Histories, Book 9.

[7] Liddell, Henry George; Scott, Robert; Jones, Henry Stuart. "ὥρα". A Greek-English Lexicon. Α.ΙΙ.2.

[8] "Early Clocks". A Walk Through Time. National Institute of Standards and Technology. 12 August 2009. Retrieved 13 October 2022.

[9] This article incorporates text from a publication now in the public domain: Cabrol, Fernand (1911). "Matins". In Herbermann, Charles (ed.). Catholic Encyclopedia. Vol. 10. New York: Robert Appleton Company.

[10] Nonnus. Dionysiaca. 41.263.

[11] Wall (1912), p. 67.

[12] Al-Biruni (1879) [1000]. The Chronology of Ancient Nations. Translated by Sachau, C. Edward. pp. 147–149.

[13] Nothaft, C. Philipp E. (2018), Scandalous Error: Calendar Reform and Calendrical Astronomy in Medieval Europe, Oxford: Oxford University Press, p. 126, ISBN 9780198799559

[14] Correll, Malcolm (November 1977). "Early Time Measurements". The Physics Teacher. 15 (8): 476–479. Bibcode:1977PhTea..15..476C. doi:10.1119/1.2339739.

[15] F. Richard Stephenson; Louay J. Fatoohi (May 1994). "The Babylonian Unit of Time". Journal for the History of Astronomy. 25 (2): 99–110. Bibcode:1994JHA....25...99S. doi:10.1177/002182869402500203. S2CID 117951139.

[16] Paul VI (4 December 1963), Constitution on the Sacred Liturgy, Vatican City, §89(d)

[17] "Non-SI Units Accepted for Use with the SI, and Units Based on Fundamental Constants (contd.)", The International System of Units (SI), 8th ed., Paris: International Bureau of Weights and Measures, 2014

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]