תאופאנס המודה

נזיר והיסטוריון ביזנטי

תֵּאוֹפאנֶס המודה (יוונית: Θεοφάνης Ὁμολογητής; ‏758 או 76012 במרץ 817 או 818) היה אריסטוקרט ביזנטי שהפך לנזיר והיסטוריון.

תאופאנס המודה
Θεοφάνης Ὁμολογητής
לידה 758
קונסטנטינופול
פטירה 12 במרץ 818 (בגיל 60 בערך)
סמותראקה
קדוש עבור הכנסייה הקתולית והכנסייה היוונית אורתודוקסית
חג 12 במרץ

קורות חייו

עריכה

תאופאנס נולד בקונסטנטינופול למשפחת אצולה ביזנטית. אביו איסאק (יצחק) היה מושל אימפריאלי של איי הים השחור; אמו תאודורה הייתה בת אצולה ביזנטית, אך דבר לא ידוע על משפחתה. תאופאנס היה בן 3 כאשר אביו מת, והילד עבר לחסותו של קונסטנטינוס החמישי, קיסר האימפריה הביזנטית, שדאג לחינוכו של תאופאנס בחצר הקיסרית. משהגיע לבגרות מילא תאופאנס תפקידים שונים בשירות פטרונו הקיסר.

תאופאנס התחתן בגיל 12, ושכנע את אשתו לקיים אורח חיים של פרישות. בשנת 799, לאחר מות חותנו, התגרשו בני הזוג ונשבעו לנהל אורח חיים המוקדש לדת הנוצרית. אשתו של תאופאנס בחרה לפרוש למנזר בסמוך לקונסטנטינופול, ותאופאנס עצמו פרש למנזר בשם פוליכרוניוס שבסמוך לעיר העתיקה קיזיקוס.

לאחר מספר שנים שימש תאופאנס כאב מנזר שייסד בסמוך לקיזיקוס, ומתוקף מעמדו השתתף בוועידת ניקיאה השנייה, הוועידה האקומנית השביעית של הכנסייה. הוועידה התכנסה בשנת 787 בעיר ניקאה, היא איזניק של ימינו בטורקיה, החזירה את מנהג כיבוד האיקונין אשר בוטל וגונה בוועידת האיקונוקלסטים בשנת 754, וסיימה את מלחמת האיקונין (איקונוקלאזמוס) הראשונה. ועידת ניקיאה השנייה היא הוועידה האקומנית האחרונה המקובלת הן על הנצרות האורתודוקסית והן על הנצרות הקתולית.

המחצית הראשונה של המאה התשיעית הייתה סוערת וקשה עבור תושבי האימפריה הביזנטית, קיסרים התחלפו בתדירות גבוהה וכך גם המדיניות הדתית של האימפריה. עלייתו של לאון החמישי, קיסר האימפריה הביזנטית בשנת 813 סימנה את נפילתו של תאופאנס. הקיסר חידש את רדיפת האיקונות והביא את תאופאנס לקונסטנטינופול על מנת לשכנע אותו לחזור בו מתמיכתו בהחלטות וועידת ניקאה השנייה. משסירב תאופאנס למצוות הקיסר, הוא נאסר ועונה. שנתיים לאחר מכן, משעמד תאופאנס בסירובו, הוא הוגלה לאי סמותראקה (אנ') בשנת 817 ושם נפטר שבועיים לאחר מכן - ב-12 במרץ (על פי המסורת הנוצרית). על פי המסופר, תאופאנס ביצע מעשי נסים רבים לאחר מותו.[1]

הכרונוגרפיה

עריכה
  ערך מורחב – כרונוגרפיה (תאופאנס המודה)

על פי בקשתו ועידודו של ידידו גאורגיוס סינקלוס החל תאופאנס לכתוב את יצירתו הגדולה - ה"כרונוגרפיה" (בלטינית: Chronica, מיוונית: χρονικά עברית: קורות) - ההיסטוריה של האימפריה הביזנטית. היצירה נכתבה בין השנים 813 עד 815, ושולבו בה כתבים של היסטוריונים קודמים ובהם גאורגיוס סינקלוס, סוקרטס מקונסטנטינופול, סוזומנוס וסופרים ביזנטיים אחרים. היא משמרת לא רק את ההיסטוריה של האימפריה אלא גם את הכתבים של סופרים והיסטוריונים מוקדמים שעבודתם הייתה אובדת לנצח לולא השתמרה בכרוניקה.

הכרוניקה, הכתובה בשפה המסמנת את המעבר הסגנוני בין יוונית קוינה הארכאית של ספרי הקודש לבין יוונית ביזנטית ששימשה את האימפריה הביזנטית, מספרת את ההיסטוריה של העולם הביזנטי החל מההכתרה של הקיסר דיוקלטיאנוס בשנת 284 עד לנפילתו של מיכאל הראשון, קיסר האימפריה הביזנטית בשנת 813. התיאור עד לסוף תקופתו של יוסטינוס השני (578) מסתמך על מקורות קודמים וקדומים.

הכרוניקה מחולקת לשניים. בחלק הראשון מתועדת ההיסטוריה לפי כרונולוגיה של שנים, ואף על פי שאין בו ניתוח ביקורתי וככל הנראה הוא לוקה גם במידה של חוסר דיוק היסטורי, יש בו שיפור ניכר לעומת הבעיתיות של ההיסטוריוגרפיה הביזנטית המוקדמת.[2] בחלק השני מתועדת ההיסטוריה בטבלאות בהן מופיעות שגיאות וסתירות מרובות. חוקרים מודרניים מעלים את הסברה כי תאופאנס כתב רק חלק מהטבלאות והותיר מקטעים ריקים ללא תאריכים, ומידע זה הושלם במועד מאוחר יותר[3] בטבלאות מופיעים שנות השלטון של הקיסרים הרומיים, המלכים הפרסים והח'ליפים המוסלמים. כמו כן מופיע מידע על חמשת הפטריארכים של קונסטנטינופול.

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא תאופאנס המודה בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ Gibbon's Decline and Fall of the West (ed. Bury), v. p. 500
  2. ^ C. Krumbacher, Geschichte der byzantinischen Litteratur (1897) Royal Bavarian Academy of Sciences page 342
  3. ^ Hugo von Hurter, Nomenclator literarius recentioris I, Innsbruck, 1903, page 735