תאורת גז
תאורת גז היא הפקה של אור מלאכותי מבעירה של דלק גזי כמו מימן, מתאן, אתן, אצטילן, בוטאן, פרופאן או גז טבעי.
לפני שהחשמל היה נפוץ וכלכלי דיו לשימוש רחב, הגז היה אמצעי התאורה הפופולרי ביותר ברחובות. בתקופה זו הוארו רחובות ערים מודרניות בפנסי רחוב הפועלים על גז. פנסי הגז הראשונים הצריכו מדליק פנסים שהיה עובר ברחובות העיר לעת ערב ומדליק כל פנס בנפרד. במערכות תאורה מאוחרות יותר הוכנסו מציתים שהופעלו אוטומטית כאשר החלה זרימת גז בפנס. מערכות הפנסים המוקדמות ביותר מסוג זה הותקנו ככל הנראה בקורדובה שבספרד, בשנת 1000 לספירה לערך. הפיכת תאורת הגז למערכת רחבה מיוחסת לממציא הסקוטי ויליאם מֶרְדוֹךְ, בשנות ה-90 של המאה ה-18[1].
פנסי הגז הראשונים התבססו על הלהבה של הגז כמקור האור. פנסי גז מאוחרים יותר, השתמשו במין "גרב" שכיסתה את המבער, והלהבה הייתה מחממת ומלהיטה אותו, והוא היה מפיק אור לבן וחזק יותר.
בתקופה המודרנית תאורת הגז משמשת למחנאות, או ליצירה של אפקט נוסטלגי.
