תאי גזע עובריים

תאי גזע עובריים הם התאים הראשונים של הבלסטוציסט אשר מהם מתמיינים כל תאי הגוף השונים במהלך ההתפתחות העוברית.

תאי גזע עובריים

שיוך	pluripotent stem cell, embryonic cell
מזהים
טרמינולוגיה היסטולוגיקה	H1.00.01.0.00030
FMA	82841
קוד MeSH	A11.872.700.250
מזהה MeSH	D053595
מערכת השפה הרפואית המאוחדת	C0596508

תאי גזע עובריים אנושיים בתוך תרבית תאים

התפתחות עובר מתחילה כביצית מופרית (זיגוטה) ההופכת לתא טוטיפוטנטי (תא גזע שיכול להתפתח לכל תא בעובר ובשליה) יחיד. בשעות הראשונות, תא זה יתחלק לשני תאים טוטיפוטנטיים זהים. תוך כ-4 ימי התחלקות, התאים מתחילים לקבל התמחויות ובכך הופכים לתאי גזע פלוריפוטנטיים (תאי גזע שיכולים להתפתח לכל תא בגוף) שיכולים להפוך גם הם לסוגים רבים של תאים ולאחר התמחות נוספת הם הופכים לתאי גזע מולטיפונטניים שיכולים להפוך לכמה סוגי תאים ספציפיים בלבד. בשונה מתאי גזע אחרים, רק תא טוטיפוטנטי יכול ליצור רקמה חוץ גופית (כגון שליה) שהיא לא חלק מהעובר.

מחקרים

מחקר בתאי גזע עובריים נעשה על ידי שימוש בתרומת עוברים עודפים מהפריה חוץ-גופית, שהכוונה להשמיד אותם לאחר היריון מוצלח. בעת המחקר, נלקחים תאים מעוברים בני חמישה ימים, כך שבפועל עוברים אלו לא מתפתחים. על אף שממילא אין כוונה לאפשר לעוברים אלו להתפתח מעלה המחקר בתאי גזע שאלות של ביואתיקה ואתיקה רפואית הקשורות להגדרת היותו של עובר אדם חי.

מחקרים רבים ניסו לעמוד על טיבם של תאי הגזע העובריים ולהבין אילו תאים יעברו תהליך של התמיינות לתכונות הגוף השונות, ואילו תאים יישארו תאי גזע עם היכולת להתמיין לכל תא בגוף. נכון לשנת 2020, ההשערה המובילה היא שישנם חלבונים מסוימים הנקראים גורמי גדילה (באנגלית: Growth Factors) והם אלה שאחראיים על הבחירה בין תא שמתמיין לתא שנשאר תא גזע עוברי.

בשנת 2013 פורסם מחקר שבו פותחו כדוריות מיניאטוריות המצופות בגורם גדילה שנקרא Wnt. הכדוריות מוקמו בסביבה של תאי גזע של עכברים. במחקר נמצא כי שהמיקום הספציפי של גורם הגדילה ביחס לתא הגזע הוא שהשפיע על הבחירה האם התא יתמיין או לא. תא שהיה מצוי בסמיכות לגורם הגדילה שמר על האפיון "הגזעי" של התא ונותר כפי שהוא, ואילו תא שהיה רחוק מגורם הגדילה התחיל להתמיין.

יחס הדתות המונותאיסטיות לתאי גזע עובריים אנושיים

תאי גזע עוברי אנושיים. A: תרביות של תאים לא ממוינים. B: תאי עצב.

יחס היהדות

על פי המקרא והתלמוד, המעמד האנושי נרכש בהדרגה במהלך התפתחות העובר, ולא ברגע ההפריה. מהיבטים מסוימים, העובר יכול להיחשב לחלק מגופה של האם; ואין רשאים להסיר חלק זה על פי בחירה. אולם, אם העובר מסכן את חיי האישה, או משפיע קשות על בריאותה (הגופנית והנפשית), הרי שיש לשקול ביצוע הפלה, משום שפיקוח נפש האם דוחה כל שיקול אחר. רק בלידה עצמה הופך מעמד העובר למעמד בן-אדם, שאינו נופל ממעמד האם. אשר לעובר שטרם הושתל – על פי היהדות, לחומר גנטי שמחוץ לרחם אין כל מעמד משפטי, שכן עד להשתרשות ברחם אין הוא נחשב אפילו כחלק מבן-אדם. יתר על כן, גם ברחם עצמו, העובר אינו זוכה למעמד של עובר אנוש "מגובש" אלא בתום 40 הימים הראשונים. מעמד העובר מחוץ לרחם מזכיר את זה של תאי-מין, זרע וביציות – אמנם אין לבזבזם לחינם, אך מותר להשתמש בהם לצרכים רפואיים. מכאן שעדיף להשתמש בעוברים מיותרים שנוצרו בעקבות טיפולי הפריה חוץ-גופית.

עובר שנוצר כתוצאה מהפריה חוץ-גופית מסוגל להתפתח לכדי אדם רק אם יושתל ברחם; מחוץ לרחם – אין לו כל אפשרות להתפתח לכדי אדם (לפחות בטכנולוגיות הקיימות כיום). אם זוג הורים מחליט שלא להשתיל חלק מן העוברים החוץ-גופיים, הרי שעוברים אלה הופכים לעוברי טרום-השתלה יתירים (supernumerary), ללא כל פוטנציאל להתפתח לכדי בני-אדם, ולפיכך אין מניעה להשתמש בהם למטרות סבירות, כגון יצירת תאי גזע.

ביהדות, פיקוח הנפש דוחה חוקים רבים אחרים. כלל מכריע זה הוא שנותן הצדקה ליצירת עוברים באמצעות שיבוט למטרה הרפואית של הוצאת תאים לצורך השתלה. בהתחשב בכך שאת החומרים המשמשים במחקר תאי גזע אפשר להשיג בדרכים מותרות, הרי שהטכנולוגיה עצמה היא "נייטרלית מבחינה מוסרית", כלומר, היא מקבלת את הערך המוסרי שלה מתוקף מה שאנו עושים איתה. על כן, הצורך במטרה רפואית מובהקת הוא חיוני – על אף הלגיטימיות של השימוש בעוברים בשלב טרום ההשתלה. המטרה הרפואית צריכה לתת לנו את הכוח שלא להציב מחסומים ומכשולים הנובעים מהחשש לגידול מספר ההפלות או מהפחד משיבוט, וזאת בעיקר מהטעם שמחסומים כאלה עלולים למנוע את ריפוין של מחלות קטלניות. נושא אחר קשור ברווחים: בריאות הציבור היא אחריות חברתית משותפת וצדק חברתי הוא ערך חשוב; ועם זאת, אל לנו לדרוש אלטרואיזם ללא שכר – במקום זאת עלינו ליצור איזון בין הזכות לעשיית רווח לבין צדק חברתי.

העקרונות שתוארו לעיל מסכמים עמדות ספציפיות על מחקר רפואי בתאי גזע עובריים של אדם שפורסמו בדוח הוועדה המייעצת הלאומית לענייני ביו-אתיקה בארצות הברית (NBAC), שמחבריו הם הרב האורתודוקסי משה דוד טנדלר והרב הקונסרבטיבי אליוט דורף.^{[דרוש מקור]} השקפות על עוברים חוץ-גופיים נמצאות בכתביהם של מי שהיו הרב הראשי לישראל, הרב גורן, והרב הראשי של אנגליה, הלורד עמנואל יעקובוביץ.^{[דרוש מקור]}

מחקר רפואי בתאי גזע עובריים – שיקולים הלכתיים

ההלכה היהודית מבחינה בשישה שלבים בתהליך התפתחות האדם. ששת שלבי מעמד העובר הם^{[דרוש מקור]}:

1. ביצית מופרית ועובר טרם-השתלה – החל במיזוג של תאי-מין (הפריה) במעבדה מחוץ לרחם.
2. עובר לפני השלמת צורת אנוש – החל בהשרשה, כאשר מכאן ואילך לא נדרש יותר כל תהליך פעיל לצורך הבטחת המשך הגדילה.
3. עובר בעל צורת אנוש (fetus) – מתחיל ביום הארבעים ואחד להפריה, כאשר יצירת מתאר האיברים הסתיימה ולעובר מראה אנושי.
4. עובר בר-קיום – מתחיל כאשר העובר יכול לשרוד מחוץ לרחם (לקראת השליש השלישי של ההריון).
5. עובר ש"נעקר" לקראת לידה – מתחיל בראשית השלב השני בלידה (לאחר פתיחה גמורה של צוואר הרחם).
6. ילוד – מתחיל עם יציאת הראש מתעלת הלידה (או עם יציאת רוב העובר בלידה של מצג עכוז), כאשר הוולד מקבל מעמד מלא של אדם.

בריאת האדם "בצלם אלוהים" מעניקה לחייו ערך אינסופי, ומגדירה את רציחתם כעבירה שעונשה חמור ביותר. אף שקדושת החיים המלאה מתחילה רק עם הלידה – השלב הרביעי לעיל, בכל זאת העובר נהנה מזכות לחיים כבר בשלב מוקדם בהתפתחותו העוברית, ואין לפגוע בזכות זו אלא בנסיבות חריגות.

ואולם מעמדו של עובר מהפריה חוץ-גופית בשלב טרום-ההשתלה (שלב I) שונה. הסיכוי הקלוש של עובר במבחנה להיוולד בר קיימא, משפיע על מעמדו ההלכתי. למשל, הצלת "חייו" של עובר במבחנה אינה דוחה שבת. מכאן נובע שהעובר שטרם-הושתל אינו נהנה מאותו מעמד שממנו נהנה העובר המושרש ברחם.

אף על פי כן, כל עוד לעובר המבחנה שטרם הושתל יש פוטנציאל השתלה ולידה, אין הבדל מהותי בין השמדתו לבין השחתת זרע. איסור ההשחתה נובע מהיותו פעולה מנוגדת או סיכול של מצוות "פרו ורבו", ובתנאים מסוימים הוא כולל איסור על סיכול פעולת הרבייה גם על ידי השמדת הביצית המופרית.

בתלמוד הוגדר עובר לפני השלמת צורת אנוש, דהיינו לפני היום ה-41 להפריה, כ"סתם מים". על אף שהגדרה זו נאמרה בהקשר של דיני טומאה וטהרה, דינים שפחות מעשיים בזמננו, בכל זאת פוסקי הלכה אחדים הבינו את המקור התלמודי הזה כמפחית את מעמדו של העובר בתקופה ראשונית זו. לדעתם האיסור על "השמדת חיי-אדם פוטנציאליים", איסור הקיים בשלבים הבאים של ההריון, אינו קיים במהלך השלב שלפני השלמת צורת אנוש.

פוסקים אחרים אינם מקבלים מסקנה זו^{[דרוש מקור]}, שכן בפועל, אפילו איסורי השבת נדחים לצורך הצלת עובר בן פחות מארבעים יום. פירוש הדבר, שגם לעובר לפני השלמת צורת אנוש יש מעמד אנושי מסוים, שלא כמו לעובר המבחנה לפני השרשתו ברחם.

מסקנות הלכתיות:

1. על פי ההלכה היהודית, אין הבדל בין השמדת עובר מבחנה טרם-השתלה לבין ניצולו לצורכי מחקר מדעי שגרתי. כל עוד פוטנציאל ההשתלה והלידה של העובר קיים, השמדתו או ניצולו לצורכי מחקר אסורים מכל וכל, אלא אם הם נעשים למטרת פיקוח נפש אמיתי.
2. ברגע שעובר המבחנה איבד את פוטנציאל ההשתלה שלו, השימוש בו לצורכי מחקר הופך להיות מותר, גם אם הוא כרוך בפירוקו לתאים נפרדים.
3. חל איסור על שימוש בעובר מושתל בר-קיימא לצורכי מחקר.
4. יצירה מראש של עובר כלשהו לצורכי מחקר אסורה. אף על פי כן, אם קיים סיכוי ממשי שמחקר זה יסייע בהצלת חיי אדם, ניתן להתיר יצירה של עוברי מבחנה חוץ רחמיים. היתר זה חל גם לגבי יצירת עוברים באמצעות טכנולוגיית שיבוט.
5. ההלכה היהודית מבחינה הבחנה ברורה בין עובר חוץ-גופי שטרם הושרש ברחם לבין עובר שהושרש. אך אין היא מכירה בגבול השרירותי של ארבעה-עשר יום, או בהבחנה בין עובר לבין "טרום-עובר" המבוסס על גבול זה.

מצב העובר	דין ההלכה
עובר לפני השרשתו ברחם בעל סיכוי להשתלה	דינו כדין תא זרע, ואסור לפגוע בו על פי מצוות פרו ורבו רק אם יש מצב של עזרה לאדם שמצבו מצב של סכנת חיים.
יצירת עוברים	הדת מאפשרת יצירת עוברים רק למחקרים אשר יכולים להציל חיים
עובר ללא פוטנציאל השרשה ברחם	מותר לעשות בו שימוש לצורכי מחקר
עוברים חוץ גופניים שלא הושתלו ברחם האם	דינם כדין עובר ללא פוטנציאל חיים

יחס האסלאם

האסלאם מתיר את השימוש בעוברים לצורכי מחקר רפואי, ובלבד שהתהליך יתרחש לפני השלב שבו מקבל העובר את נשמתו, דהיינו מהיום הארבעים לאחר ההפריה. בקוראן ובחוק המוסלמי (שריעה) מעוגנת האמונה המסורתית שלפיה המסע העוברי להיותו אדם הוא בבחינת תהליך התפתחותי וכי קבלת הנשמה מתרחשת בתום שלוש תקופות של 40 יום, קרי, ביום ה-120, או בסוף השליש הראשון להריון.^{[דרוש מקור]} ואולם, העובר חי ברחם עוד לפני קבלת הנשמה. עבדול עזיז שחדינה מאוניברסיטת וירג'יניה מסכם את הדיון המשפטי-מוסרי של הפוסקים המוסלמים בדוח ה-NBAC ואומר^{[דרוש מקור]}: "מרבית ההשקפות המוסלמיות המודרניות מציינות רגע אחד מעבר לשלב הבלסטוציסט שבו העובר הופך לאדם. לא כל אורגניזם חי ברחם זכאי לאותה מידה של קדושה וכבוד שזכאי לה העובר בסוף השליש הראשון". בהתחשב בתקופה ארוכה זו, ייתכנו החלטות שונות במדינות שונות בעולם המוסלמי. עם זאת, "הקביעה הבאה מוסכמת על כל זרמי האסלאם: הקוראן והמסורת מחשיבים את חיי האדם המוחשיים כאפשריים בשלבים המאוחרים יותר של התפתחותו הביולוגית של העובר…; בשלבים מוקדמים יותר, כדוגמת השלב שבו הוא מופקד ברחם ומתחיל במסעו להיותו אדם, העובר לא יכול להיחשב לבעל מעמד מוסרי…; פוסקים מבחינים בין אדם ביולוגי לבין אדם מוסרי, וקובעים כי האחרון מתחיל לכל הפחות בסוף השליש הראשון להריון". לסיכום, "באסלאם, מחקר של תאי גזע, המתאפשר הודות להתערבות בשלבים המוקדמים של החיים, נחשב לאקט של אמונה ברצונו המוחלט של אלוהים כנותן החיים, כל עוד התערבות כזו נעשית במטרה לשפר את בריאות האדם".

מצב העובר	דין האסלאם
עובר לפני היום ה-40 (יום קבלת הנשמה)	התרת מחקר אך ורק במטרה לשפר את בריאותו של אדם מסוים.
עובר אחרי היום ה-40	אסור פגיעה לשום שימוש

יחס הנצרות

הקתולים הרומיים והאורתודוקסים מאמינים שקיים רצף שתחילתו בהתעברות וסופו בבן-האנוש, וכי ההתפתחות נמשכת בכל שלבי החיים. רצף זה מעניק ערך של קדושה לכל שלבי ההתפתחות. את ההתנגדות הנחרצת ביותר לשימוש בעוברים לצורכי מחקר, גם אם הוא רפואי במהותו, מביעה הכנסייה הקתולית-רומית. באיגרת מיום 2 באוגוסט 2000^{[דרוש מקור]}, שעניינה תאי גזע עובריים ומעמד העובר, מציין האפיפיור כי על פי ההשקפה הקתולית, קיומו של האדם מתחיל ברגע ההפריה. העובר אפוא נחשב לאדם אינדיבידואלי, בעל זכות לחיים. על פי השקפה זו, יש להעניק לכל עובר הזדמנות להתפתח לכדי אדם בוגר. העובר המוקדם הוא אדם לכל דבר, ושימת קץ מכוונת לחייו לא תעלה על הדעת – גם אם תכליתה רפואית. הפריות חוץ-גופיות, אשר בדרך-כלל מסתיימות בעוברים "עודפים" –הנוצרים מלכתחילה במספר גדול מכפי שיתפתח בפועל לכדי בני-אדם – נחשבות לדידה של הכנסייה הקתולית כפסולות. פירוש הדבר, יצירת המקור של עוברים לצורכי מחקר תאי גזע – אסור.

התאולוגיה הפרוטסטנטית היא פלורליסטית, ולכן אין סמכות אחת אליה ניתן להתייחס בנוגע לסוגיית המחקר הרפואי בתאי גזע עובריים. האתוס הפרוטסטנטי מכתיב כי שאלות מוסריות מוכרעות על ידי המצפון האינדיבידואלי. משמע, על פי ההשקפה הפרוטסטנטית, בסוגיה זו ייתכנו דעות נוצריות שונות, שכולן עולות בקנה אחד עם האמונה הנוצרית. ענפים מסוימים במסורת הפרוטסטנטית גורסים כי המעמד הרשמי של בן-אדם נרכש בהדרגה, ולכן ייתכן כי אינו קיים בעובר המוקדם.

בפרסומיהם האחרונים^{[דרוש מקור]} גורסים הסינודים של "הכנסיות הנוצריות המאוחדות" (General Synod of the United Church of Christ), כי על אף שהטרום-עובר האנושי ראוי לכבוד על שום הפוטנציאל שלו להתפתח לכדי בן-אדם – הרי שאין דינו כדין בן-אדם. מכאן, שיש לקדם את תהליך נטילת תאי גזע מעוברים מוקדמים, לרבות יצירת עוברים באמצעות העברת גרעין, ואף להפנות כספי ציבור למטרה זו, ובה בעת לפתוח את הנושא לדיון ציבורי ער, הנחשב לתהליך מהותי של האמונה הדתית. חוסר הבנה מצד הציבור יהיה בעוכריו של המדע. אין לקיים מחקר באמצעות מימון פרטי שלא במסגרת תחיקה ותקנות, ויש לוודא כי האחריות עליו תהיה במסגרת לאומית. יש לספק צידוק למטרות המחקר תוך הדגשת התועלת למדע ולרפואה והדאגה לצדק חברתי. הפרוטוקול המחקרי יבטא יחס של כבוד כלפי העובר. על פי השקפות פרוטסטנטיות אחרות, הסכנה שבזילות חייו של בן-האנוש החלש ביותר, קרי העובר, גדולה מכל תועלת אפשרית: במילים אחרות, מוטב להימנע או למצוא דרכים אחרות להשיג את המטרה.

דו"ח הוועדה המייעצת הלאומית לענייני ביו-אתיקה בארצות הברית National Bioethics Advisory Committee ,NBAC)), הפורש את העמדות הפרוטסטנטיות השונות, מתייחס גם אל השקפות קתוליות-רומיות בארצות הברית, כדוגמת השקפתה של התאולוגית מרגרט א. פרלי מאוניברסיטת ייל, אשר קוראת ל"חזרה לעמדה הקתולית בת מאות השנים, שלפיה זכאותו של העובר למעמד אישי מחייבת מידה מסוימת של התפתחות"^{[דרוש מקור]}. בהתחשב בכך שהמדע יכול לתרום ל"תהליך מתמשך של הבחנה הנותר נאמן לערכים תאולוגיים ומוסריים", היא מוסיפה כי "ממחקרים אמבריולוגיים עולה שההפריה ('ההתעברות') היא כשלעצמה 'תהליך' ולא 'רגע', וכי במחקרים מסוג זה יש משום ביסוס לדעה, כי בשלביו הראשונים (לרבות שלב הבלסטוציסט, שבו מוצאים תאי גזע לצורכי מחקר), העובר אינו אינדיבידואל במידה המאפשרת נשיאת כובד המשקל המוסרי של היותו אדם". השקפות על השינוי בעובר והידיעה כי זיגוטה אחת יכולה להפיק תאומים אינן עולות בקנה אחד עם הענקת "אינדיבידואליות" לפני יצירת התכונה הראשונית. מכאן ש"לדידם של מספר הולך וגדל של תאולוגי מוסר קתוליים, העובר בשלביו המוקדמים (לפני התפתחות התכונה הראשונית או ההשרשה) אינו נחשב לישות אנושית אינדיבידואלית בעלת פוטנציאל אינהרנטי להתפתחות לכדי בן-אדם". על פי השקפה זו, אין פסול בשיבוט רפואי לצורכי השתלות אוטולוגיות מבוססות תאי-גזע, ובלבד שלא יהיה לצורכי רבייה.

מצב העובר	דין הנצרות הקתולית
מרגע ההפריה	מרגע ההפריה העובר נחשב כאדם בעל זכויות מלאות ולכן אין היתר לשים קץ לחייו במטרה להפיק תאי גזע עובריים אפילו למטרות של הצלת חיים
הפריות חוץ גופניות	אסורות מכיוון שמתקבלים מהם עוברים שלא יופרו ולכן המקור להפקת תאי גזע עובריים פסול גם הוא

סטטוס חוקי של מחקר בתאי גזע עובריים, במדינות שונות

יחס החוק	מדינות לדוגמה
איסור מוחלט על מחקר בתאי גזע עובריים	נורווגיה, אירלנד, אוסטריה ופולין
המחקר מותר אך ורק בתאים שכבר הופקו ואסור להפיק תאים חדשים	גרמניה, ארצות הברית (יוצאי דופן הם מחקרים ממשלתיים ומעבדות מיוחדת)
היתר הפקת תאי גזע עובריים ומחקרם אך ורק מעוברים שנוצרו מלכתחילה לצורך טיפולי פוריות	ישראל, יפן, קנדה, פינלנד, שוודיה, סינגפור ואוסטרליה
היתר הפקת תאי גזע עובריים ומחקרם מעוברים שנוצרו לצורך טיפולי פוריות או למטרות מחקר	בריטניה, הרפובליקה העממית של סין, קוריאה הדרומית, מעבדות מחקר אמריקניות בעלות כספי מימון פרטיים.

ראו גם

• דם טבורי

קישורים חיצוניים

• איתי נבו, פוקחים עין לרפואת העתיד, הצלחה לניסוי קליני בתאי גזע עובריים, רשת ב', אוקטובר 2014
• חיים סידר ורזי גרינפלד, ‏להתחיל מבראשית, אודיסאה 3, אפריל 2009
• חגי כספי, תאי גזע עובריים – תכונותיהם, והפוטנציאל הגלום בהם, במדור "מאגר המדע" באתר של מכון דוידסון לחינוך מדעי, 2 באוגוסט 2011
• תאי גזע עובריים, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
• השימוש בתאי גזע עובריים במחקר רפואי, באתר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, אוגוסט 2001
• תאי גזע עובריים, דף שער בספרייה הלאומית