תבנית:ערך מומלץ 11 באפריל 2020
בית המקדש היה המרכז הרוחני והדתי של עם ישראל במשך כאלף שנה (מהמאה העשירית לפנה"ס עד 70 לספירה). על פי המקרא, בית המקדש הראשון הוקם על ידי שלמה המלך, ונחרב על ידי הבבלים (586 לפנה"ס). בעקבות הצהרת כורש נבנה בית המקדש השני, שנחרב על ידי הרומאים, בשנת 70 לספירה בתום המרד הגדול. אין שרידים ארכאולוגיים מבית המקדש הראשון, ומבית השני נמצאו שרידי חומות הר הבית ושעריו, וממצאים נוספים הקשורים למקדש.
עיקרו של המקדש הוא קודש הקודשים, בו היה, על פי המקרא, ארון הברית ובו לוחות הברית. בחלקיו החיצוניים יותר היו קיימים כלי פולחן שונים: המנורה, מזבח לקטורת, ושולחן ללחם הפנים. בחצר המקדש עמד מזבח העולה, ששימש להקרבת קורבנות. מבנה זה נשמר בשני בתי המקדש, ואף בגלגולו המוקדם יותר, המשכן, שנדד עם בני ישראל במדבר סיני ובמקומות שונים בארץ.
לאחר החורבן נקבעו צומות ומנהגים שונים לזכר המקדש, שמבטאים את אמונת ישראל שלפיה בית המקדש השלישי עתיד לעמוד על מכונו ביום מן הימים, כמרכז רוחני לאנושות כולה. בעת החדשה, ובפרט מאז מלחמת ששת הימים, קמו התארגנויות לשיקום המקדש, בצל מחלוקת הלכתית בנושא. מן ההיבט המדיני, הר הבית נחשב כיום לסלע מחלוקת ולנושא בעל רגישות רבה בסכסוך הישראלי-ערבי.