תותול
תוּתּוּל (באכדית: tu-ut-tu-ulki,[1] באוגריתית: 𐎚𐎚𐎍 – תתל[2]) הייתה עיר עתיקה בצפון הפרת התיכון, בנקודת המפגש של נהרות הפרת והבליח. חורבותיה נמצאו באתר הארכאולוגי תל אל־ביעה, ליד העיר א-רקה; האתר נחפר על ידי צוותים בראשות גרמנית. באתר נמצאו לוחות בכתב יתדות שהועברו למוזיאון א-רקה.[3]
 | |
| שרידי העיר תותול בכיון דרום-מערב ועד צידו הצפוני. ברקע בתי העיר א-רקה | |
| מיקום | |
|---|---|
| מדינה |
סוריה  |
| קואורדינטות | 35°57′27″N 39°02′51″E / 35.9575°N 39.0475°E |
  | |
היסטוריה
עריכה
ההתיישבות הקדומה ביותר שיש לה עקבות באתר היא מאמצע האלף ה-4 לפנה"ס בתקופת אורוכ. מיעוט הממצאים הארכאולוגיים מתקופה זאת, אינו מאפשר להגיע למסקנה לגבי גודלו של היישוב בתקופה זאת. מתקופת הברונזה הקדומה, אמצע האלף השלישי לפנה"ס, נמצאו שכבות ארכאולוגיות של יישוב. על המדרון הדרומי של הגבעה המרכזית המערבית, נחפרו חלק מחמישה מבני ציבור ומבני מגורים. בתקופה זאת נמצאו שישה קברים הדומים לקברים המלכותיים של אור, כנראה של שליטים מקומיים. בכתובות של סרגון מאכד (2334-2279 לפנה"ס) הוא מציין שעבר באזור בדרכו להרי נור והרי הטאורוס שבאנטוליה. הוא נכנס לתותול והתפלל לאל דגן להצלחתו. האל נענה לו והוא כבש את תותול, מָרי, אבלה ועוד. נכדו נרם-סין גם מזכיר את תותול בכתובת שלו, אבל ייתכן ומדובר בעיר אחרת בשם תותול בשטח עיראק של היום. בתקופת השושלת השלישית של אור (2003–2111 לפנה"ס) על פי הכרונולוגיה התיכונה, תותול כמעט ולא נזכרת בטקסטים שנמצאו וכנראה חשיבותה הייתה קטנה.
בין העדויות הראשונות למונח מרתו אשר בכתבי אבלה, ארץ מרתו ואנשי מרתו קשורים באלף ה־3 לפנה"ס באופן מובהק לאזור הפרת התיכון, כלומר לתותול ואמר בכתבי אבלה, ולהר בישרי (אנ') בתקופה האכדית הקדומה (נרם-סין כינה את ההר ba-sa-ar SA-DÚ-ì MAR-TUki,[4] "בסר (בישרי) הר האמורי", ובנו שר-כלי-שרי (אנ') כתב שהביס את ה־MAR-TU-am בהר בסר (בישרי)) ובתקופת אור השלישית.[5]
תותול הייתה מרכז דתי חשוב בסוף האלף השלישי לפנה"ס ובתחילת האלף השני לפנה"ס. בעיר שכן מקדש גדול לאל דגן, אחד האלים העיקריים של סוריה העתיקה, זאת בדומה לעיר תרקה ששכנה דרומית מזרחית בהמשך הפרת. שליטי ממלכות קטנות היו מגיעים לתותול לפסטיבל לאל דגן שכלל העברת פסל האל על הנהר. בנוסף נדד פסלו של "דגן מתותול" גם לאמר ולמקומות נוספים. בארכיון אבלה של העיר אבלה, אשר נהרסה או על ידי סרגון מאכד או על ידי נכדו נרם-סין, נמצאו יותר ממאה אזכורים של תותול, לרוב בהקשר לאל דגן שכונה "אדון תותול". גם בעיר אבלה עבדו את האל הזה. אין אזכור לשליטים חילוניים של תותול בארכיון, אולי בגלל שבאותה עת העיר הייתה בתחום השפעתה של מרי. בלוח לחש נגד נשיכות נחשים מתוך לוחות שירת אוגרית, מוזכר בין אלים אחרים עם מקומות מושביהם האל דגן היושב ב"תתל" (תותול בכתיב חסר).[6]
העיר, שהייתה עצמאית, נכנסה לממלכתו של שמשי-הדו הראשון, שכבש את כל המרחב של צפון מסופוטמיה. העיר נשלטה על ידי בנו ישמח-אדד ממרי, שהגיע אליה כדי לבצר אותה במסגרת מאבקו בזמרי-ליאם. בתקופתו של זמרי-ליאם, העיר הייתה גבולה הצפוני של ממלכת מרי ועיר מחוז. על פי הארכיונים של מָרי, גם בתקופה זאת העיר הייתה מרכז דתי גדול לאל דגן. חשיבותה של העיר בתקופת פריחתה הייתה מיקומה האסטרטגי בגבול בין ממלכות עשירות: מרי בדרום מזרח, ימחֿד וקטנה במערב וכרכמיש בצפון. היא שכנה על הפרת על דרך הסחר בין המדינות. לאחר הכיבוש החתי במאה ה-16 לפנה"ס, יחסי הסחר בין המדינות השונות אבדו. בחפירות באתר לא נמצאו חרסים מהתקופה האשורית החדשה.
קישורים חיצוניים
עריכה
- Tuttul (State of Amnanum) באתר historyfiles
הערות שוליים
עריכה- ^ Georges Dossin, Inscriptions de fondation provenant de Mari, Syria 21, 1940, עמ' 166 doi: 10.3406/syria.1940.4187
- ^ KTU2 1.100, ראו צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 693
- ^ Raqqa Museum
- ^ Cinzia Pappi, The Jebel Bishri in the Physical and Cultural Landscape of the Ancient Near East, Kaskal 3, 2006, עמ' 241, 244–246
- ^ Michael P. Streck, Das amurritische Onomastikon der altbabylonischen Zeit. Band 1: Die Amurriter, die onomastische Forschung, Orthographie und Phonologie, Nominalmorphologie, Ugarit-Verlag, 2000, עמ' 26, 31–32
- ^ צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 682–693 – לוח UT 607 = KTU2 1.100