תכפירי

תכפירי (تكفيري) הוא מונח בו משתמשים כדי לאפיין קבוצות אסלאמיסטיות. ארגונים קיצוניים משתמשים במילה "תכפיר" (تكفير, כפירה) כדי לאפיין מוסלמים שאינם חיים על פי החוקים הקשוחים על פיהם הם חיים. האשמה בכפירה אינה מתייחסת ללא-מוסלמים, אלא אך ורק למוסלמים שבראיית הקבוצה הקיצונית "כופרים" בעיקרי הדת.

כאשר מגדירים ארגון אסלאמי, השאלה אם הוא תכפירי או אינו, היא חשובה, משום שהיא מבדילה בין הארגונים המתונים יותר לקיצוניים. ארגונים שממקדים את פעילות הטרור וההסתה שלהם נגד לא-מוסלמים נחשבים למתונים יותר, בעוד שקבוצות שמאשימות בכפירה מוסלמים שאינם מקפידים על החלת השריעה על כל תחומי חייהם נחשבות קיצוניות יותר. בהגדרה זו, ארגונים סלאפיים תכפיריים, כוללים את כל השיעים המוסלמים.

בראיית הקבוצות התכפיריות, המשטרים במזרח התיכון הדרדרו לתקופת הבערות (הג'אהיליה) הקדם אסלאמית. לכן, מספר רב של פיגועים מארגונים אלו מכוונים נגד מטרות של המשטר (צבא, בתי משפט, בניינים ציבוריים). שאיפת הקבוצות התכפיריות היא הקמת מדינות אסלאמיות בכל המדינות בהן המוסלמים מהווים רוב, בשאיפה להקמת ח'ליפות - מדינה אסלאמית גדולה.

הארגון התכפירי הבולט ביותר הוא אל-קאעדה, מספר פיגועים של הארגון בוצעו במדינות ערב ופגעו גם במוסלמים (למשל פיגועי גדודי עבדאללה עזאם המסונף לאל-קאעדה בשארם א-שייח' וטאבה). ארגונים מוסלמיים קנאיים שאינם תכפיריים זוכים לתמיכה ציבורית רבה יותר, בין היתר בשל הפעלת מערכי דַעְוַה (הפצת הדת) נרחבים, שכוללים הקמת בתי ספר, בתי חולים והענקת קצבאות. דוגמה לארגון כזה הוא האחים המוסלמים וארגונים דומים לו דוגמת חמאס. על פי הקבוצות המתונות יותר, מוסלמי אינו כופר כל עוד אינו עובר באופן חריג מחוקי האסלאם (למשל, רציחת מוסלמים במסגד).

בתאולוגיה

בתאולוגיה האסלאמית (כלאם) התקיים ויכוח עוד בראשית ימי האסלאם בשאלה אם מוסלמי שאינו מקפיד על מצוות הדת הוא כופר או לא.

המילה "תכפיר" היא צורת המקור של הפועל "כַפַרַ" (كفّر), אשר משמעותו הכרזה על אדם כ "כאפיר", דהיינו, אדם שאינו מאמין-כופר. משחר ימי האסלאם ועד ימינו השימוש במילה זו נעשה על ידי קנאים מאסכולות שונות, כנגד מתנגדיהם הדתיים או הפוליטיים, אם יחידים או קבוצות. ההכרזה מתבצעת כשהמוסלמי לכאורה, מכריז על עצמו כ"כאפיר", או לחלופין שמעשיו או הצהרותיו נתפשים כזניחת האסלאם, כשלפי הפרשנות המקובלת לשריעה, גזר הדין לאדם שיצא לתכפיר הוא מוות.

בקוראן (115 :004) נכתב: "מי שיסתור את דבריו או יתנגד לשליח, לאחר שדרך הישר הוצגה בפניו באופן ברור, נשאיר אותו בנתיב השגוי בו בחר והוא יישרף באש הגיהנום". פסוק זה פורש כמצביע על כך שלפני שמכריזים על תכפיר, יש להציג לנאשם את הדרך הנכונה, להדריך אותו ורק אם ימשיך בדרכו הכופרת, להכריז עליו ככופר ולגזור את דינו למיתה. מוחמד מוזכר בחדית' כאומר, "כשמאמין בעת קרב, תוקף כופר בחנית והיא מתקרבת לגרונו וברגע זה מכריז הכופר, אין אלוהים מבלעדי אללה, על המאמין להפסיק מיד את ההתקפה". משפט זה בא להדגיש שהתכפיר הוא דחייתו של האסלאם עצמו וחזרה לדרך האמונה היא מספקת כדי לגרום לסיום מצב זה. בשל חומרת גזר הדין, נדרשות הוכחות חד משמעיות ומובהקות להטלת אשמה זו והכרזת אדם ככופר, מתבצעת על ידי בין דין, או מנהיג דתי (עלים), המוציא פסק הלכה (פתווה), המכריז על יחיד או קבוצה ככופרים.

מהות אותן הוכחות לתכפיר נתונה במחלוקת בין הפלגים האסלאמיים השונים, כאשר באסלאם הסוני האורתודוקסי, ביצוע עוון או חטא אינו הופך את האדם לכופר, אלא רק הכחשה של אבני היסוד בדת. כך למשל, רוצח שמכיר בכך שביצע עברה יחשב מוסלמי ואם יתכחש לכך שרצח הוא עוון, יחשב לכופר.

הקבוצה הבולטת שטענה כי מוסלמי שאינו מקיים את עקרונות הדת כלשונם הוא כופר הייתה הפלג הקיצוני הח'וארג'. אסכולות תאולוגיות אחרות לא הסכימו עם גישה זו. האסכולה הריאליסטית של המועתזילה טענה כי מי שחטא אינו כופר (كافر, כאפִר) אלא "סטה מדרך הישר" (فاسق, פאסִק). עם זאת, הם האמינו כי אם החוטא לא יחזור לדרך הישר לפני מותו, הוא לא יגיע לגן עדן. בגישה מקלה עוד יותר תמכו המורג'יאה, שטענו כי רק אלוהים יכול לקבוע אם מוסלמי הוא כופר או לא, ולכן אל לבני האדם לדון מוסלמים אחרים לכף חובה. תומכי גישת המורג'יאה האמינו גם כי כל סוני יגיע לגן עדן, אפילו אם חטא. גישת האסכולה השמרנית האשעריה קבעה כי מוסלמי שחטא נותר מאמין, לאור מעשים טובים שביצע בעבר והצהרת השהאדה (גם התאולוגים השיעים אימצו גישה זו). הם האמינו, בניגוד למֻעתזילים, כי גם מוסלמי שביצע חטאים חמורים עשוי לזכות בסליחת האל ביום הדין בשל התערבות (شفاعة, שפאעה) נביאי האסלאם למענו. הענף היזידי, ששמו נגזר מהחליף יאזיד הראשון מבית אומייה ואת מאמיניו אנו מוצאים היום בקרב הכורדים, מפרשים בדרך ביניים, הגורסת שמוסלמי המבצע חטאים חמורים, לא יוכרז ככופר, אך גם לא יוגדר כמוסלמי.

החל משלהי המאה ה-20 עולה השם ח'וארג' בעיקר ככינוי גנאי לקבוצות התכפיריות, לאור העובדה שהח'וארג' נחשבים לכת קיצונית ואפילו כופרת. הח'וארג', בדומה לקבוצות התכפיריות של היום, ניהלו ג'יהאד נגד מוסלמים שלדעתם לא היו אדוקים באופן מספק.