תנאי בני גד ובני ראובן

תנאי בני גד ובני ראובן הוא שם כולל לסדרת פרטים הצריכים להתקיים על פי ההלכה בכל תנאי, כדי שתנאי זה יהיה בר תוקף. כל תנאי לוגי כולל שני חלקים "אם ..., אז ...", ובהלכה החלק הראשון נקרא 'תנאי' והחלק השני נקרא 'מעשה'. כאשר יעדרו פרטים אלו מנוסח התנאי, יחול המעשה גם אם התנאי לא יתקיים. שמם של פרטים אלה נגזר מהסיפור התנ"כי על שבט גד ושבט ראובן.

הדינים

מקור הדינים

מקור הדינים הוא בחומש במדבר:

"וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מֹשֶׁה אִם תַּעֲשׂוּן אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אִם תֵּחָלְצוּ לִפְנֵי ה' לַמִּלְחָמָה: וְעָבַר לָכֶם כָּל חָלוּץ אֶת הַיַּרְדֵּן לִפְנֵי ה' עַד הוֹרִישׁוֹ אֶת אֹיְבָיו מִפָּנָיו: וְנִכְבְּשָׁה הָאָרֶץ לִפְנֵי ה' וְאַחַר תָּשֻׁבוּ וִהְיִיתֶם נְקִיִּים מֵה' וּמִיִּשְׂרָאֵל וְהָיְתָה הָאָרֶץ הַזֹּאת לָכֶם לַאֲחֻזָּה לִפְנֵי ה': וְאִם לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן הִנֵּה חֲטָאתֶם לַה' וּדְעוּ חַטַּאתְכֶם אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶתְכֶם: בְּנוּ לָכֶם עָרִים לְטַפְּכֶם וּגְדֵרֹת לְצֹנַאֲכֶם וְהַיֹּצֵא מִפִּיכֶם תַּעֲשׂוּ"

— ספר במדבר, פרק ל"ב, פסוקים כ'–כ"ד

בחומש מתואר אודות תנאי שהתנה משה עם בני שבט גד ובני שבט ראובן, בנוגע לקבלתם אחוזת נחלה בעבר הירדן המזרחי, זאת בתנאי שיצאו חלוצים למלחמה לפני אחיהם בעבר הירדן המערבי:

במשנה נלמדו דינים אלו לכל תנאי:

רבי מאיר אומר, כל תנאי שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן, אינו תנאי, שנאמר (במדבר לב) ויאמר משה אלהם אם יעברו בני גד ובני ראובן, וכתיב, ואם לא יעברו חלוצים. רבי חנינא בן גמליאל אומר, צריך היה הדבר לאמרו, שאלמלא כן, יש במשמע שאפילו בארץ כנען לא ינחלו.

— משנה, מסכת קידושין, פרק ג', משנה ד'

במשנה יש מחלוקת בין רבי מאיר שלומד שכל תנאי צריך להיות כתנאי בני גד ובני ראובן, משום שכך כתוב בפסוקים, ואילו רבי חנינא בן גמליאל לא לומד זאת משום שהוא מבין שסדר הדברים ספציפית לגבי בני גד ובני ראובן הוא הכרחי משום שאם לא היה כתוב כך אז היה נראה כאילו אף בארץ כנען לא ינחלו. השולחן ערוך פסק כדעת רבי מאיר.

פרטי הדינים

בתלמוד מתפרשים מספר פרטים מדין זה. פרטי הדינים הנלמדים מתנאי בני גד ובני ראובן הם:

א. שיהיה המעשה דבר שניתן לבצעו גם על ידי שליח, וכל תנאי שאי אפשר לעשותו על ידי שליח, אין בו גרימה של מעשה ותוצאה, אלא סיבה וחלות דין, ולכן גם אין אפשרות לבטל את חלות הדין על ידי תנאי.

ב. שיהיה התנאי כפול, ויפרש עושה התנאי שאם יתקיים התנאי יהיה המעשה קיים ואם לא יתקיים התנאי יהיה המעשה בטל, ולא יסתפק בפירוש אחד מהצדדים בלבד.

ג. שיהיה הן קודם ללאו: שתחילה יפרש עושה התנאי את הצד החיובי, שאם יתקיים התנאי יהיה המעשה קיים, ורק אחר כך יפרש את הצד השלילי, שאם לא יתקיים התנאי יהיה המעשה בטל.

ד. שיהיה תנאי קודם למעשה: שקודם יפרש עושה התנאי את התנאי ואחר כך יפרש את המעשה, לדוגמה: "אם תתני לי מאתיים זוז יהיו קידושייך קידושין" - צורה תקנית, "קידושייך יהיו 'קידושין אם תתני לי מאתיים זוז" - צורה לא תקנית.

רבי חנינא בן גמליאל חולק על הצורך בתנאי כפול, ונחלקו הראשונים בדעתו אם הוא חולק גם על הצורך בשאר הפרטים הנזכרים.

רובם של הפרטים מתמקדים בדברים שנראו לחכמים כמהותיים לצורך הבהרת דעתו של עושה התנאי.^{[דרוש מקור]} נקטו חכמים שאם לא תובהר דעתו של עושה התנאי די הצורך ייתכן ועושה המעשה רוצה בקיומו גם אם לא יתקיים התנאי, ואף שבנוסף הוא רוצה גם בקיומו של התנאי, אין הוא כורך חלות המעשה עם קיום התנאי.

ראו גם

• תנאי (הלכה)
• תנאי בית דין

הערות שוליים

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.