תפוז מכני (סרט)

תפוז מכני
A Clockwork Orange
	כרזת הסרט בהפצתו המקורית
מבוסס על	הספר תפוז מכני
בימוי	סטנלי קובריק
הופק בידי	סטנלי קובריק
תסריט	אנתוני ברג'ס (ספר); סטנלי קובריק (תסריט)
עריכה	ביל בטלר
שחקנים ראשיים	מלקולם מקדואל; פטריק מגי
מוזיקה	ונדי קרלוס; ריצ'ל אלקינד
צילום	ג'ון אלקוט
מדינה	הממלכה המאוחדת, ארצות הברית
חברת הפקה	האחים וורנר, Warner Bros. Pictures
חברה מפיצה	האחים וורנר
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה, הפצה לאולמות הקולנוע
הקרנת בכורה	19 בדצמבר 1971
משך הקרנה	136 דק'
שפת הסרט	אנגלית, נדסט
סוגה	סרט דרמה, סרט מבוסס יצירה ספרותית, סרט בלשי, סרט בסוגת ספרות עלילה ספקולטיבית, סרט מדע בדיוני, סרט כלא, סרט דיסטופי, סרט מתח, סרט פשע, מדע בדיוני
תקציב	2,200,000 דולר
הכנסות	26,589,355 דולר
הכנסות באתר מוג'ו	clockworkorange
פרסים	פרס הוגו להצגה הדרמטית
	דף הסרט ב־IMDb

תפוז מכני (באנגלית: A Clockwork Orange; נודע בישראל גם בשם "התפוז המכני") הוא סרט מותחן פסיכולוגי וסרט פולחן המבוסס על ספר באותו השם. הסרט בוים על ידי סטנלי קובריק ויצא בשנת 1971. הסרט נודע במיוחד בזכות האלימות המוקצנת אשר מוצגת בו, אשר לא הייתה מקובלת בקולנוע בתקופה בה הסרט פורסם.

תקציר עלילה

גיבור הסיפור, אלכס, הוא נער מתבגר בבריטניה, שמבלה את ימיו יחד עם חבריו בביצוע מעשי אלימות שונים: אונס, התעללות ושוד, שאותם הוא עושה מתוך הנאה סדיסטית ולא מתוך מצוקה כלכלית או חוסר סיפוק מיני. הוא בן למשפחה ממעמד הביניים, נבון ומצליח עם נשים. אלכס הוא מעריץ נלהב של מוזיקה קלאסית, של בטהובן ושל הסימפוניה התשיעית שלו בפרט.

אלכס וחבריו מדברים במעין משלב/שפת סתרים/שפת רחוב בדיונית בשם נאדסאט (Nadsat; מרוסית: "-עֶשְׂרֵה"), המבוסס על אנגלית ועל שאילת מילים נרחבת מרוסית, וכמו כן מושפע מהסלנג המחורז הקוקני, מתרגום המלך ג'יימס ומגרמנית.

אלכס וחבריו מבלים את לילותיהם בבר מעוצב בשם "קורובה" (מרוסית Корова, פרה). לאחר שתייה מרובה, הם יוצאים לרחובות ותוקפים אנשים, או שהם פורצים לבתים ומתעללים ביושביהם. אלכס מצליח לפרוץ לבתי האנשים לאחר שהוא משכנע אותם שהוא זקוק לעזרה. הוא משתמש במבטאו האריסטוקרטי ובשפה גבוהה על מנת לרכוש את אמונם.

אלכס וחבריו מתלבשים בדרך ייחודית: בגדים לבנים, כובעי באולר שחורים וחגורת אתלטים על אזור החלציים. בנוסף, אלכס נוהג להדביק ריסים מלאכותיים על ריסי עינו הימנית. לכל אחד מאנשי החבורה יש כלי נשק: אלה, שרשרת חוליות וכדומה. אלכס הוא המנהיג הבלתי מעורער של החבורה ועל פיו ישק דבר (אם כי בשלב קריטי בסרט מורדים בו בני החבורה ומביאים למעצרו).

לאחר שרצח אישה שלתוך ביתה פרץ, וכתוצאה מבגידתם של חבריו, נתפס אלכס על ידי המשטרה ונידון ל־14 שנות מאסר. לאחר שנתיים בכלא הוא מצליח להתקבל לניסוי של הממשלה שמטרתו לשקם עבריינים, ושבזכותו יוכל להשתחרר מהמאסר. הניסוי משתמש בשיטה חדשה הנקראת "שיטת לודוביקו" (הדומה לטיפול סלידה), ובמסגרתה מוקרנים למושא המחקר סרטי אלימות שונים תוך מתן סמים שונים הגורמים לו לבחילה חריפה. כדי להכריח את מושא המחקר לספוג עד תום את התכנים המוצגים לו, מרכיבים על ראשו רתמה המכריחה את עפעפיו להישאר פתוחים לרווחה, כדי שלא יוכל לעצום את עיניו. כדי למנוע פגיעה בעיניים, מטפטפים לתוכן דמעות מלאכותיות. בעקבות התניה קלאסית זו, בכל פעם שירצה הנבדק להשתמש באלימות או אף יחזה בגילוי אלימות או מין פרוע, הוא ייתקף תחושת בחילה שלא תאפשר לו לתפקד. במקום להשתקם, אלכס הופך לשבר כלי. אחת מתופעות הלוואי הלא רצויות של השיקום הוא תחושת בחילה בעקבות שמיעה של מוזיקת בטהובן. בתום הטיפול אלכס משוחרר ממעצר.

בשלב זה של חייו, כל מי שהיה איתו בקשר בעבר מפנה לו עורף. הוריו מגרשים אותו מהבית. אלכס פוגש אז קבצנים בהם התעלל בעבר, ואלו מפליאים בו מכותיהם. מצילים אותו חבריו לשעבר, שהפכו לשוטרים בינתיים. ואלו לוקחים אותו למקום נטוש ומתעללים בו. בצר לו מגיע אלכס במקרה לאותו הבית שבו הוא ביצע אונס בעבר. בעל הבית לוכד את אלכס, ומשקה אותו יין מהול בחומר הרדמה. אלכס מתעורר לקולה של הסימפוניה התשיעית של בטהובן, אשר גורמת לו לבחילה והוא קופץ מהחלון על מנת להתאבד.

הוא מתעורר בבית חולים פרטי אשר מסתבר שנמצא תחת חסות הממשלה והשר שיזם בזמנו את "שיטת לודוביקו" לשיקום עבריינים. השר אשר הותקף באופן חריף על ידי התקשורת, מסכם עם אלכס שיקבל את תמיכתו, ובתמורה יקבל טיפול מסור עם טובות הנאה מהשר. בסוף הסרט משחק עם אישה בהיאבקות מינית, לעיני קהל.

אמצעים ויזואליים

הסרט עושה שימוש באמצעים ויזואליים רבים:

תפאורת הרקע של הסרט מרמזת על סביבה אלימה ונותנת למעשה את הרקע להתנהגות האלימה של אלכס. כך למשל, השולחנות שבפאב מעוצבים בדמות בחורות עירומות. לובי ביתו של אלכס נראה כמו לאחר מתקפה ונדליסטית, והדירה עצמה מעוצבת בעיצוב צעקני ביותר.
נעשה שימוש רב בצבעים על מנת להעביר אווירה וסיטואציות. לדוגמה: בסצנת האונס המפורסמת שבסרט האישה הנאנסת לובשת שמלה אדומה צעקנית, שמעבירה תחושה של אלימות וכעס.
הסרט כולל סצנות רבות בהילוך מהיר או בהילוך איטי, כאשר הסאונד נעלם, ומוחלף במוזיקה. למשל, יש סצנה קצרה שבה מראים בהילוך מהיר את אלכס מקיים יחסי מין עם שתי בנות צעירות שוב ושוב, במהירות גבוהה מאוד, וללא קול. ברקע מתנגן קטע הפתיחה של האופרה וילהלם טל.
בסרט משתתפת מכונית הספורט "פרוב 16"^[2].

קריינות

הקריינות היא חלק מרכזי מאוד בסרט. לכל אורכו ישנם קטעי קריינות ארוכים שבהם אלכס מספר לקהל (בסלנג הייחודי שלו) על אירועים, דמויות ומחשבות שעולות בראשו. הקריינות לקוחה רובה ככולה באופן ישיר מתוך הספר. היא אחד האמצעים שבהם משתמש קובריק ליצירת סימפתיה של הקהל כלפי אלכס.

פסקול

כרזת הסרט מהפצתו השניה בארץ

פסקול הסרט מורכב בעיקר ממוזיקה קלאסית ומקטעי סינתיסייזר שנכתבו על ידי ונדי קרלוס. נעשה שימוש מורחב במיוחד בסימפוניה התשיעית של בטהובן. קטעי האלימות בתחילתו של הסרט מלווים במוזיקה קלאסית, העומדת בניגוד מוחלט לאלימות הקשה המוצגת בהם.

בסרט ישנו מוטיב חוזר קבוע, שמופיע שוב ושוב לאורך כל הסרט ומלווה קטעי קריינות רבים. המוטיב הוא עיבוד אלקטרוני של מוזיקה ללוויית המלכה מרי (השנייה) מאת הנרי פרסל.

ישנם "ערבובים" רבים בסרט בין מוזיקה "פנימית" (כלומר, מוזיקה שהיא חלק מהעלילה של הסרט, והדמויות שומעות אותה) למוזיקה חיצונית (כלומר, פסקול שאינו חלק מהעלילה, ורק הצופים שומעים אותו). כך, לדוגמה, בסצנה אחת אלכס צועד ושורק לעצמו את המוטיב החוזר במקביל להשמעתו החיצונית לצופים.

במקור, סטנלי קובריק רצה להשתמש באלבום Atom Heart Mother של להקת פינק פלויד. הוא ויתר על הרעיון כאשר חברי הלהקה סירבו לתת לו חופש מלא בשימוש בחלקי האלבום. האלבום עצמו מוצג בסרט, בסצנה שבה אלכס מבקר בחנות תקליטים.

ביקורת

הסרט זכה להצלחה קופתית וגם לביקורות חיוביות מאוד. באתר ביקורות הסרטים Rotten Tomatoes קבעו 91% מהביקורות כחיוביות^[3] והוא דורג במקום ה-102 ברשימת 250 הסרטים הטובים של אתר הסרטים IMDb.^[4] הסרט נחשב עד היום לאחד מסרטי הפולחן החשובים והטובים בכל הזמנים, ואף היה מועמד לפרס אוסקר לסרט הטוב ביותר. מכון הסרטים האמריקאי דירג את הסרט במקום ה-46 ברשימת 100 הסרטים הגדולים ביותר (נכון לשנת 1998). וכן, דירג את "אלכס" במקום ה-12 ברשימת 100 הנבלים הגדולים ביותר. אף על פי כן, הסרט גם ספג ביקורות שליליות ממבקרים חשובים, כגון רוג'ר איברט.^[5]