תקבולת
תִּקְבּוֹלֶת (בלועזית: פָּרָלֶלִיזְם) היא אמצעי ספרותי שרווח במיוחד בשירת המקרא, אך קיים לעיתים גם בפרוזה המקראית, בשירת ימי הביניים ובעת החדשה. שתי צלעות המקבילות זו לזו, בתוכן, בהטעמה, במקצב, בתבנית התחבירית או בחומר הסמנטי (לא כל תקבולת מתאימה בכל הקריטריונים הללו) - מכונות תקבולת. אברי התקבולת יכולים להיות שווים או שונים בגודלם או בצורתם, וההתקשרות יכולה לבוא על פי עקרונות שונים ואף על פי ניגודים.[1]
תקבולת
|
---|
כּוֹס קֹדֶשׁ תִּרְאֶהָ הַגְּבִירָה / גָּבִיעַ תֶּחֱזֵהוּ אֲשֵׁרָה |
עלילות בעל וענת, לוח V AB A, בסימונו של וירולו, מתוך האלה ענת, בתרגום משה דוד קאסוטו |
תקבולת
|
---|
הַשָּׁמַיִם, מְסַפְּרִים כְּבוֹד-אֵל / וּמַעֲשֵׂה יָדָיו, מַגִּיד הָרָקִיעַ. |
תהילים, פרק י"ט, פסוקים ב'-ד' |
מטרת התקבולת היא חזרה על הנושא במילים נרדפות, שונות ופעמים רבות ציוריות במיוחד, כדי להטמיע אותו בלב השומעים, וכדי לעטר את השיר או המבע באמצעים צורניים המייפים את הטקסט ומקלים על קליטתו.
הבישוף רוברט לאות' בספרו מ-1787 Lectures on the Sacred Poetry of the Hebrews היה בין הראשונים שהגדירו את המושג תקבולת, בזהותו שלוש צורות של תקבולות: נרדפת (סינונימית), ניגודית (אנטיתטית) ומשלימה (סינתטית).
סוגי תקבולות
עריכהניתן לסווג את התקבולות לשני סוגים:
- לפי תוכן: כמו בתקבולת נרדפת או משלימה; התקבולת חוזרת על פרטים או מפרשת ומוסיפה פרטים.
- לפי צורה: כמו בתקבולת מוצלבת או חסרה; התקבולת מדגישה את המבנה.
תקבולת נרדפת
עריכהצורת התקבולת הרווחת ביותר היא זו שבה מקבילות וחופפות שתי צלעות/איברים בשיר, מבחינת התוכן, הצורה והמקצב.[2]
הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם, וַאֲדַבֵּרָה / וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ, אִמְרֵי-פִי.
יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי / תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי,
כִּשְׂעִירִם עֲלֵי-דֶשֶׁא / וְכִרְבִיבִים עֲלֵי-עֵשֶׂב.
עָדָה וְצִלָּה שְׁמַעַן קוֹלִי / נְשֵׁי לֶמֶךְ, הַאְזֵנָּה אִמְרָתִי:
מְלִיצָתִי בְּדַאְגָתִי הֲדוּפָה /
וְשִׂמְחָתִי בְּאַנְחָתִי דְחוּפָה— שלמה אבן גבירול / מליצתי בדאגתי
תקבולת ניגודית
עריכהשני אברי התקבולת מביעים דבר והיפוכו
הִנֵּה עֲבָדַי יֹאכֵלוּ / וְאַתֶּם תִּרְעָבוּ
הִנֵּה עֲבָדַי יִשְׁתּוּ / וְאַתֶּם תִּצְמָאוּ
הִנֵּה עֲבָדַי יִשְׂמָחוּ / וְאַתֶּם תֵּבֹשׁוּ
בֵּן חָכָם, יְשַׂמַּח-אָב / וּבֵן כְּסִיל, תּוּגַת אִמּוֹ
תקבולת משלימה
עריכההאיברים משלימים זה את זה
תּוֹרַת ה' תְּמִימָה / מְשִׁיבַת נָפֶשׁ
עֵדוּת ה' נֶאֱמָנָה / מַחְכִּימַת פֶּתִי
הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי בְּדֶשֶׁא
בּרַחַשׁ שַַרְעַפוֹת וְדַרְדַּרִים.
הֲרֵי אַתְּ מְזֻבֶּלֶת לִי בְּדֶשֶׁן,
בְּגֶלֶל שֶל צֹאנִים וְעֲדָרִים— אברהם שלונסקי / הרי את
תקבולת מדורגת
עריכההתפתחות הנושא באיברים
נָשְׂאוּ נְהָרוֹת, ה' /
נָשְׂאוּ נְהָרוֹת קוֹלָם /
יִשְׂאוּ נְהָרוֹת דָּכְיָם
תקבולת מוצלבת/מצטלבת (כִיאַסְטית)
עריכה- ערך מורחב – תקבולת מוצלבת
סדר המילים המקבילות הפוך בשתי הצלעות.
שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם / בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ
תקבולת חסרה
עריכההאבר השני מחסיר חלק מהמשפט שקיים באבר הראשון לדוגמה בשירת למך:
כִּי שִׁבְעָתַיִם יֻקַּם-קָיִן / וְלֶמֶךְ, שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה
כִּי אִישׁ הָרַגְתִּי לְפִצְעִי / וְיֶלֶד לְחַבֻּרָתִי.
תקבולת יאנוס
עריכה- ערך מורחב – תקבולת יאנוס
תקבולת יאנוס או תקבולת דו פרצופית; מילה נושאת שתי משמעויות מקבילות (או יותר): האחת על פי מה שנכתב לפניה, והשניה על פי הנכתב לאחריה. [3] תופעה זו מכונה כך על שם האל הרומי יאנוס, בעל שני הפרצופים, אחד מביט מלפנים ואחד לאחור.
בדוגמה הבאה המילה זמיר היא בשני מובנים: זמירה (קציצת זמורות) וציפור שיר.
הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ
עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ
וְקוֹל הַתּוֹר נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ
לקריאה נוספת
עריכה- בנימין הרשב, "מקצבי המקרא", בספרו תולדות הצורות של השירה העברית מן התנ"ך עד המודרניזם, אוניברסיטת בר-אילן, תשס"ח, עמ' 27–40.
- מנחם זהרי, נתיבות בשירה המקראית, כרמל, 1933
- יהושע מנחם רוזנברג, אמצעים ספרותיים בשירה המקראית, על המקרא ועל הוראתו, חוב' א', משרד החינוך והתרבות – המינהל הפדגוגי – האגף לתוכניות לימודים, תשנ"ג, עמ' 48–76.
- יצחק אבישור, החזרה והתקבולת בשירה המקראית והכנענית, פרסומי מרכז ארכאולוגי, 2002.
- מבוא למקרא, יחידות 3 ,4 ,5, האוניברסיטה הפתוחה, תשמ"ח 1988–תש"ן 1990, עמ' 50–59.
קישורים חיצוניים
עריכה- תקבולת - מט"ח, המרכז לטכנולוגיה חינוכית
- האוניברסיטה הפתוחה, דפוסי השירה המקראית
- בת-שבע ברוש, הוראת התקבולת בשירה המקראית, משרד החינוך
- תקבולת, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ בנימין הרשב, "מקצבי המקרא", בספרו תולדות הצורות של השירה העברית מן התנ"ך עד המודרניזם, אוניברסיטת בר-אילן, תשס"ח, עמ' 27–40; וראו גם: מנחם זהרי, נתיבות בשירה המקראית, כרמל, 1933.
- ^ כך, בפסוק א' בשירת האזינו (דברים לב) קיימת התאמה סמנטית ומקצבית בין שתי הצלעות, מתוך שוני במבנה התחבירי. ראו: פרנק פולק, הסיפור במקרא: בחינות בעיצוב ובאמנות, מוסד ביאליק, 1994, עמ' 485.
- ^ Book: Janus Parallelism in the Book of Job, faculty.washington.edu