תקנת הרווקים
תקנת הרווקים היא תקנת חכמים שתיקנו רבני ירושלים בשנת ה'תק"ט (1749), האוסרת על בחורים רווקים לדור בירושלים אם הגיעו לגיל 20. אף שבעבר הקפידו על קיום התקנה, במהלך הדורות נחלש כוחה, וכיום לא נהוג להקפיד על כך. הרב עובדיה יוסף כתב כי הוא ביטל את התקנה סופית.
נוסח התקנה
|
|---|
|
יש הסכמה העשויה בכל תוקף הסכמות מזמן קדמון לקדושים אשר בארץ המה, על עניין הרווקים מבין עשרים שנה ולמעלה לא יכול לדור בעיה"ק ירושלים ת"ו שרוי בלא אשה, הנה בעתה ראה ראינו בעוונתינו הרבים הרווקים והפנויים פעה"ק ירושלים ת"ו מבן עשרים שנה ולמעלה שרויים בלא אישה, ותולין העניין בבוקי סריקי כי אין ידם משגת לצורכי החופה ולזון ולפרנס את אשתו, |
| ספר התקנות, ירושלים תרמ"ג, תקנה נג, עמוד מא |
היסטוריה
עריכהבה' באייר ה'תק"ט חתמו רבני ירושלים על איסור על גברים פנויים בגילאי עשרים-שישים לדור בירושלים, סיבת התקנה הייתה לעידוד נישואים ולגדור גילויי עריות.
לרווק ניתנה כארבעה חודשים למצוא את זיווגו, אם וכאשר לא הצליח למצוא אישה הוטל עליו לעזוב את העיר, על רווקים שנשארו בעיר הוטלו סנקציות וניתנה רשות לפקידי העיר "לרדוף אותם עד חורמה".
הרווקים המגורשים קיבלו מבני העיר צידה לדרך והוצאות היציאה.[1]
מנוסח התקנה מובן שהתקנה היא חידוש של תקנה קדומה,[2] על התקנה חתמו רבני ירושלים, הרבנים: נסים חיים משה מזרחי, רפאל מיוחס, רפאל יצחק זרחיה אזולאי, גדליה חיון, חיים רפאל בן אשר, רפאל משה בולה, ישראל יעקב אלגאזי, ועוד.
בין האנשים שגורשו מן העיר מחמת התקנה ניתן למנות את רבי משה חגיז,[3] יוסף וולף,[4] אריה לייב פרומקין,[5] ועוד.
רבי רפאל מיוחס החתום על התקנה, כתב לאחר שלוש עשרה שנה בספרו "פרי האדמה" סיבה אחרת לתקנה, לדבריו הסיבה היא חשש לריבוי אוכלוסין, דבר שיגרום לסכסוך ערבי-יהודי ועלול להגיע לסכנת נפשות,[6] לדבריו כיוון שהסכנה חלפה התקנה בטלה.[7]
הרב דוד בן שמעון התלונן בשנת ה'תרכ"ב על שכחת תקנה זו וקרא לחזקה,[8] הרב ישעיה אשר זליג מרגליות בשנת תרצ"ז קרא אף הוא לחזק את תקנה זו.[9]
מהר"ם חגיז משתמש בקיומה של התקנה כדי להוכיח ששבתי צבי לא שימש כשד"ר מטעם רבני ירושלים: "יש לתמוה איך עמד כל זמן זה שלא נשא אישה ורבני ירושלים שלחו אותו לשליח שלהם, כל זה שקר מפורסם לא היה ולא נברא אלא משל היה...[10]
כיום
עריכההרב עובדיה יוסף בספרו יביע אומר[11] שנדפס בה'תשנ"ג כתב שעשרות שנים קודם לכן הוא כינס בית דין יחד עם הרב יהודה צדקה והרב בן ציון אבא שאול והם ביטלו את התקנה.
הרב יהודה ברכה העלה מספר נימוקים לביטול התקנה גם ללא כינוס בית הדין, ייתכן שהתקנה נתקנה רק בעיר העתיקה, וייתכן שמכיוון שהעיר העתיקה התרוקנה מתושביה היהודים התבטלה התקנה,[12]
מאידך הרב יעקב יוסף (בנו של הרב עובדיה יוסף), לא קיבל את עמדת אביו וסבר שהתקנה עודנה בתוקפה. הוא קרא לחזור ולהקפיד עליה, למעט למי שדוחה את נישואיו כדי ללמוד תורה.[13]
קישורים חיצוניים
עריכה- אביעד הכהן, תקנות ירושלים, באתר "דעת"
- חרם על רווק מבוגר בירושלים אשכול בפורום אוצר החכמה
- הרב גרשון טברסקי, משמח ציון בבניה, מוסף שבת קודש של עיתון יתד נאמן, פרשת בא תשפ"ב עמ' 20–23.
הערות שוליים
עריכה- ^ אברהם בן יעקב, ירושלים בין החומות קונטרס אמת מארץ, ירושלים תשל"ז, עניין ח, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
- ^ ואף מובא שר"מ חגיז גורש מהעיר בשנת תנ"ח חמישים שנה לפני התקנה
- ^ נחמיה חיון, מודעא רבא, אמשטרדם תע"ד, עמ' ג. מובא אצל ש.ז. הבלין, רבי אברהם הלוי בעל גינת ורדים ובני דורו עמ' 109 הערה 278
- ^ הרב מנחם מנדל משקלוב שניצל את שירותיו סידר לו דירה ברובע הארמני כדי לחמוק מהתקנה
- ^ , אליעזר ריבלין, תולדות חכמי ירושלים, באתר היברובוקס
- ^ ”שחס ושלום אם יתרבו התושבים בירושלים יגרום שהגויים יגרשו הדרים פה בזעם ובחמה ויהיה סכנת נפשות חס ושלום”
- ^ רבי רפאל מיוחס, פרי האדמה חלק ד, הלכות שבועות עמ' כ:, באתר היברובוקס
- ^ הרב דוד בן שמעון, שערי צדק שער החצר, סימן תרמ
- ^ רבי ישעיה אשר זליג מרגליות, עמודי ארזים, עמ' כו, באתר היברובוקס
- ^ נדפס על ידי רבי יעקב עמדין, תורת הקנאות, לבוב תר"ל, עמ' 36
- ^ הרב עובדיה יוסף, יביע אומר, חלק ז, יורה דעה, סימן יד, סעיף קטן ג
- ^ הרב יהודה ברכה, ברכת יהודה, חלק א, אורח חיים, סימן ל
- ^ קובי נחשוני, הרב יעקב יוסף: רווק מבוגר? עזוב את ירושלים!, באתר ynet, 3 במאי 2009.