תקרית שאנגחאי
| ערך מחפש מקורות | |
תקרית שאנגחאי הייתה עימות קצר בין כוחות האימפריה היפנית וכוחות הרפובליקה הסינית לפני פרוץ מלחמת סין–יפן השנייה ב-1932. מקום התקרית היה בההתיישבות הבינלאומית בשאנגחאי, אשר הייתה תחת שליטה בינלאומית.
 | ||||||||||||||||||
| עמדות ההגנה של הארמייה ה-19 | ||||||||||||||||||
| מלחמה: מלחמת סין–יפן השנייה | ||||||||||||||||||
| תאריכים | 28 בינואר 1932 – 3 במרץ 1932 (36 ימים) | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | בתוך ובסביבות שאנגחאי, הרפובליקה הסינית | |||||||||||||||||
| קואורדינטות |
31°10′N 121°28′E / 31.17°N 121.47°E | |||||||||||||||||
| תוצאה | הפסקת אש; שאנגחאי הופכת לאזור מפורז | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
|
20,000-10,000 אזרחים הרוגים | ||||||||||||||||||
לאחר הפלישה היפנית למנצ'וריה פרצו הפגנות אנטי יפאניות ברובע הבינלאומי של שאנגחאי. התקרית פרצה לאחר התגרות מצד קצינים יפנים, שפעלו בניגוד להוראות מהסמכויות הבכירות.[1]
רקע
עריכהלאחר תקרית מוקדן סיפחה יפן את מנצ'וריה והחלה בהקמת ממשלת בובות בשם מנצ'וקוו. אולם, הצבא היפני הקיסרי שאף להרחיב את שטח ההשפעה היפני, במיוחד לשאנגחאי, שם החזיקו יפן ומעצמות אחרות בזיכיונות.
על מנת לספק עילה למלחמה להמשך הפעילות הצבאית בסין, ארגן הצבא היפני הפגנות אנטי-יפניות. ב-18 בינואר 1932 הוכו בשאנגחאי חמישה נזירים בודהיסטים יפניים על ידי אזרחים סינים. שניים מהנזירים נפצעו קשה ואחד מת. במהלך המהומות נהרג גם שוטר אחד ומספר שוטרים אחרים נפצעו. אירועים אלה הביאו לעלייה ברגשות האנטי-יפניים והאנטי-אימפריאליסטיים בעיר, בעוד תושבי שאנגחאי הפגינו ברחובות וקראו לחרם על מוצרים יפנים.
הקרב
עריכהעד ה-27 בינואר ריכז הצבא היפני כשלושים ספינות, ארבעים מטוסים וכ-7,000 חיילים לאורך חופי שאנגחאי. היפנים הציבו אולטימטום למועצה העירונית של שאנגחאי בו תבעו את גינוי האלימות, תשלום פיצויים על הנזקים שנגרמו בתקרית הנזירים וכן דרשו שהממשלה הסינית תנקוט בצעדים כנגד הפגנות אנטי-יפניות נוספות שנערכו בעיר[2]. הסיבה הרשמית שנתנו היפנים לריכוז הכוחות הייתה הגנה על תושביה היפנים של העיר ועל עסקיהם.
בצהרי ה-28 בינואר הסכימה המועצה העירונית לדרישות היפנים, אולם היפנים כבר החלו בכיבוש האזור הסיני של העיר[3].
באותה עת נאספה הארמייה ה-19 הסינית בפאתי העיר, וגרמה לחרדות בקרב הממשל האזרחי של שאנגחאי ובקרב הנציגות המערבית בעיר, זאת מכיוון שהארמייה ה-19 הייתה צבאו של מצביא והיוותה סכנה לעיר עצמה כשם שסיכנה את היפנים. בסופו של דבר נתנו רשויות שאנגחאי שוחד לראשי הארמייה בתקווה שיעזבו את העיר מבלי לעורר תגובה מצד היפנים.
בחצות ה-28 בינואר תקפו מטוסים מנושאות מטוסים יפניות את שאנגחאי בהתקפת נושאות המטוסים הראשונה במזרח הרחוק. לאחר המתקפה נכנסו לעיר כ-3,000 חיילים יפנים ותקפו מספר מטרות ברחביה. על מנת להגן על כבודם נותרו חיילי הארמייה ה-19 בעיר, אף על פי שקיבלו תשלום עבור עזיבתם, והתכוננו ללחימה ביפנים. ב-30 בינואר החליט צ'יאנג קאי שק להעביר באופן זמני את הבירה מננקינג ללוו-יאנג מכיוון שקרבתה של הראשונה לשאנגחאי הפכה אותה למטרה.
הקרבות החלו בהונגקו (Hongkew), המושבה היפנית שבאזור הבינלאומי בעיר, ובמהרה התפשטו לאזורים הסינים. מכיוון שבעיר נמצאו עסקים בינלאומיים רבים ניסו מדינות שונות לתווך הפסקת אש בין יפן לסין. יפן סירבה לתיווך והמשיכה להזרים כוחות לעיר. ב-5 בפברואר 1932 הופצץ הרובע הסיני של העיר במשך ארבע שעות מהאוויר[4].
ב-12 בפברואר תיווכו נציגים אמריקאים, בריטים וצרפתים בין הצדדים שהכריזו על הפסקת אש למשך חצי יום לשם פינוי פצועים וסיוע לאזרחים שנקלעו לקרבות. באותו יום פרסמו היפנים אולטימטום נוסף בו תבעו שהצבא הסיני ייסוג למרחק עשרים קילומטרים מגבולות העיר שאנגחאי, תביעה לה סירבו הסינים. סירוב זה הביא להסלמת הקרבות בהונגקו.
היפנים לא הצליחו לכבוש את העיר עד אמצע פברואר, ובשלב זה הגיע מספר החיילים היפנים בעיר לכ-90,000, עם הגעת הדיוויזיה התשיעית והחטיבה ה-24, שהגיעו בליווי שמונה ספינות מלחמה ו-300 מטוסים. ב-14 בפברואר שלח צ'יאנג לשאנגחאי את הארמייה החמישית, שנחשבה לטובה בצבא סין.
ב-20 בפברואר 1932 התגברו ההפצצות היפניות והיפנים יצאו לכבוש את העיר[5]. עמדותיהם של הסינים נפגעו מהפצצות ומספריהם הלכו והצטמצמו והם נסוגו. באותה עת עלה מספר החיילים היפנים בעיר לכמאה אלף חיילים, שלהם היה סיוע אווירי וימי. ב-29 בפברואר 1932 נחתה הדיוויזיה ה-11 היפנית מאחורי הקווים הסינים. המגינים ערכו מתקפת-נגד ב-1 במרץ אך לא הצליחו לדחוק ביפנים. ב-2 במרץ שלחה הארמייה ה-19 מברק למפקדה בו קבעה שהכרחי לסגת משאנגחאי בשל מחסור באספקה ובכוח אדם. יום לאחר מכן נסוגו מהעיר הארמייה ה-19 והארמייה החמישית, ובכך הסתיים הקרב.
תהליך השלום
עריכה
ב-4 במרץ העביר חבר הלאומים החלטה שדרשה הפסקת אש בין הצדדים. ב-6 במרץ הסכימו הסינים להפסקת אש באופן חד-צדדי למרות סירוב היפנים[6]. ב-12 במרץ 1932 החלה הוצאת הדיוויזיה היפנית התשיעית מהעיר ובעיר נשארו כ-30,000 חיילים יפנים[7]. ב-14 במרץ נציגי חבר הלאומים הגיעו לשאנגחאי על מנת לאלץ את היפנים לשאת ולתת. במהלך השיחות נמשכו חילופי אש בתוך העיר ובסביבותיה.
ב-5 במאי חתמו יפן וסין על הסכם הפסקת האש של שאנגחאי[8], שהפך את העיר לאזור מפורז ואסר על סין להציב חיל מצב בסביבות הערים שאנגחאי, סוג'ואו וקונשאן, אך התיר ליפנים להציב בהן מספר יחידות. בתוך הערים הותר לסינים להפעיל כוחות שיטור.
תוצאות הקרב
עריכהלאחר הפסקת האש נשלחה הארמייה ה-19 לדכא את ההתקוממות הקומוניסטית בפוג'יין. ב-22 בנובמבר מרדה הנהגת הארמייה ה-19 במפלגת הקוומינטנג והקימה את הממשלה העממית של פוג'יין, בנפרד מהרפובליקה הסינית. ממשלה זו לא נתמכה בידי כל הזרמים הקומוניסטים וצ'יאנג חיסל אותה במהירות בינואר 1934.
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
הערות שוליים
עריכה- ^ The Fall Of Shanghai: Prelude To The Rape Of Nanking & WWII
- ^ היאפאנים מתכוננים לכבוש שאנחאי?, הארץ, 25 בינואר 1932
- ^ התחל הכיבוש של שאנחאי, הארץ, 29 בינואר 1932
- ^ חורבן צ'אפיי לאחר ההרעשה, הארץ, 8 בפברואר 1932
- ^ התקפת היאפאנים בשאנחאי החלה, הארץ, 21 בפברואר 1932
- ^ לאחר הפסקת הקרב בשאנחאי, הארץ, 6 במרץ 1932
- ^ חלק מצבא יאפאן יוצא את שאנחאי, הארץ, 15 במרץ 1932
- ^ ההסכם בין יאפאן לסין נחתם, הארץ, 6 במאי 1932