תקרת שכר

תקרת שכר או שכר מקסימום היא הגבלה על גובה השכר המרבי שניתן לשלם במדינה מסוימת או בענף כלכלי מסוים. תקרת שכר נקבעת בחוק או בהסכם.

שכר מקסימום מהווה תפיסה כלכלית שנויה במחלוקת, שתומכיה רואים בה את המשכה של תפיסת שכר המינימום, שהוא הסכום הנמוך ביותר שמותר למעביד לשלם לעובד. שניהם, שכר המינימום ושכר המקסימום, הם שיטות לוויסות פיזור ההון בחברה.

על אף שבמדינות רבות ובכללן ישראל, נחקקו חוקים הקובעים שכר מינימום, מעטים הם המקרים בהם נחקקו חוקים הקובעים שכר מקסימום. חוקים שכאלו חוקקו לרוב במדינות רווחה, כגון שוודיה, בה פעל החוק תקופה מסוימת בשנות ה-60 של המאה ה-20 לפני שבוטל במסגרת הליברליזציה במשק השוודי. במהלך המאה ה-16 חוקק הפרלמנט האנגלי חוק שקבע כי פקידי מחוזות יכולים לקבוע תקרות שכר עבור תושבי האזור, בהתאם לצורכי התקופה. ניסיון מודרני יותר לשכר מקסימום אירע בבחירות לנשיאות ארצות הברית בשנת 2000, עת מתמודד מטעם מפלגת הירוקים, הכניס למצעו חוק זה, אך כצפוי לא זכה בבחירות וההצעה נגנזה.

בשנת 2010 עלתה הצעה לחוקק בישראל חוק "שכר מקסימום" על ידי ח"כ שלי יחימוביץ' וח"כ חיים כץ, עיקר הצעת החוק היה לקבוע כי הפער המרבי בין מקבל השכר הגבוה ביותר למקבל השכר הנמוך ביותר בחברה ציבורית יהיה עד פי חמישים. ההצעה נגנזה.^{[דרוש מקור]}

בספורט

ערך מורחב – תקרת שכר (ספורט)

בספורט מקצועני נקבעת לעיתים תקרת שכר שקבוצת ספורט מקצוענית רשאית לשלם לשחקניה כמשכורת. הגבול נקבע על ידי הגבלה יחידנית (הגבלת משכורת לשחקן בודד) או הגבלה קבוצתית (הגבלת הסכום הכולל של המשכורות שהקבוצה משלמת לשחקניה), או על ידי שתי ההגבלות יחד. מספר ליגות ספורט מקצועניות אימצו את שיטת תקרת השכר, כדי להפחית את העלויות הכוללות של שכר השחקנים וכדי ליצור שוויון וסטנדרט אחיד בין כל קבוצות הליגה.

בתאגידים פיננסיים בישראל

במרץ 2016 אישרה הכנסת את חוק תגמול לנושאי משרה בתאגידים פיננסיים (אישור מיוחד ואי-התרת הוצאה לצורכי מס בשל תגמול חריג), התשע"ו-2016, העוסק בהגבלת השכר המשולם לבכירים בגופים פיננסיים (בנקים, חברות ביטוח, קרנות נאמנות וכדומה). החוק קובע שבהתקשרות של תאגיד פיננסי עם נושא משרה בכירה או עובד בתאגיד הפיננסי אין לאשר תגמול שגובהו עולה על פי 35 מהתגמול (למשרה מלאה) של עובד התאגיד, לרבות עובד של קבלן כוח אדם שהתאגיד הוא המעסיק בפועל שלו, ועובד של קבלן שירות המועסק במתן שירות אצל התאגיד. בנוסף, חלק השכר שמעל 2.5 מיליון ש"ח בשנה (וחלק יחסי של סכום זה בהעסקה של פחות משנה) לא יוכר למעסיק כהוצאה, לעניין חישוב המס החל עליו (כלומר יהיה חייב במס חברות).

בדברי ההסבר להצעת החוק הוצג המניע לצעד זה:

שכר בכירים בחברות ציבוריות בכלל ובגופים פיננסיים בפרט, מצוי בדיון ציבורי זה שנים רבות על רקע טענות בדבר גובהו המופרז, וחולשתם של מנגנוני הבקרה והפיקוח בגופים אלה. היקפי שכר הבכירים בגופים פיננסיים גדלו בשנים האחרונות באופן ניכר. נתוני שנת 2013 מלמדים שכרבע מארבעים מקבלי השכר הגבוה בחברות ציבוריות בישראל, הם בעלי תפקידים בגופים פיננסיים, והיחס בין שכרם לשכר הממוצע במשק גבוה במיוחד.

קישורים חיצוניים

• עמרי שגב, הבכירים "על הכוונת": האם יש להם מקום לדאגה?, כתב העת "מסחרי", הפקולטה למשפטים - אוניברסיטת בר-אילן, מרץ 2013