ا

אליף בלא שום תוספת, ا, משמשת כאם קריאה המאריכה את תנועת הפתחה. ישנה צורה נוספת של אליף הנקראת אליף מקצורה (אליף מוגבלת או מקוצרת), שנראית כמו יא חסרת נקודות, ﻯ, ויכולה להופיע רק בסוף מילה. אין הבדל בהגיית הצורות.

אליף יכולה לשמש גם כ"כיסא" להמזה, أ או إ, ואז היא מייצגת את העיצור /ʔ/ (כמו אל"ף עיצורית). בעבר, לפני שהומצאה ההמזה, אליף שמייצגת עיצור נכתבה באופן זהה לאליף שמשמשת כאם קריאה – שתיהן נכתבו כאליף ללא שום תוספת. הדבר יצר בלבול, שנפתר עם המצאת ההמזה, שבהתווספותה לאליף מבהירה שהאליף מייצגת עיצור. ההמזה יכולה להופיע מעל לאליף או מתחתיה; כאשר האליף מנוקדת בכסרה, ההמזה מופיעה מתחתיה (إِ), ואילו כאשר האליף מנוקדת בפתחה, בדמה או בסוכון, ההמזה מופיעה מעליה (أَ, أُ או أْ).

אם במילה מופיעה אליף עיצורית (עם המזה) המנוקדת בפתחה ארוכה, כך שאמורות להיות שתי אליפים ברצף, מופיעה במקומן אליף אחת עם מעיין טילדה לראשה, ﺁ, הנקראת אליף מדּה, והיא מייצגת /ʔaː/. כך, למשל במילה القرآن (אלקֻראַאן – הקוראן), שאמורה הייתה להיכתב *القرأان.

עוד סימן דיאקריטי היכול להופיע על אליף הוא הַמְזַתֻ אלְוַצְל הנראה כעין צאד הנכתבת מעל האליף, ٱ, ובהתווספותה האליף שותקת. אליף ואצלה מופיעה בעיקר במילים המתחילות באליף כשמתווספות להן מיליות יחס.

בכתיבה, האות מתחברת מצד ימין אך לא משמאל, כשאר אותיות "דוד' ארז".

פעמים רבות אליף משמשת בערבית, כמו בארמית, בתפקיד אותו ממלאת בעברית האות ה"א: כך, למשל, היא משמשת כמילית שאילה: "أَتَكْتُبُ بِٱلْعَرَبِيَّةؚ؟" שתרגומו: "התכתוב בערבית?", ניתן להשתמש גם במילית هَلْ. גם הבניין הרביעי בערבית: "أفعل" מקביל בעיקרון לבניין העברי הפעיל. (בארמית, לדוגמה, הקדמה היא אקדמה והמצאה היא אמצאה).

האות אליף התפתחה מהאלף הפיניקית ויש לה מקבילות ברוב האלפביתים:

ا	אליף בלא סימן נוסף	מאריכה לפתחה
-ٰ	אליף תלויה	מאריכה לפתחה (אך בדרום אסיה מופיעה ללא הפתחה)
أإ	אליף עם המזה	עיצור
آ	אליף עם מדה	תחליף לרצף أا
ٱ	אליף עם וסלה	אות שותקת
ﻯ	אליף מקצורה	אליף כתוצאת מעתק הגאים מ-ي
ﻻ	לאם + אליף	רצף האותיות למ"ד אל"ף

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ا בוויקישיתוף