סאטרדיי נייט לייב
סאטרדיי נייט לייב (באנגלית: Saturday Night Live, ובקיצור SNL; בתרגום: "שבת בלילה בשידור חי") היא תוכנית מערכונים קומית סאטירית המשודרת במוצאי שבת ברשת NBC האמריקאית מאז 1975 בשידור חי. התוכנית היא אחת התוכניות הוותיקות ביותר בטלוויזיה האמריקאית. יוצר התוכנית הוא המפיק האמריקאי-קנדי-יהודי לורן מייקלס.
סוגה | קומדיה, בידור, סאטירה |
---|---|
יוצרים | לורן מייקלס |
שחקנים | ראו רשימת חברי הצוות |
פרסים | פרס אמי לבידור בפריים טיים לתוכנית המערכונים הטובה ביותר, פרס אמי לבידור בפריים טיים לתוכנית המערכונים הטובה ביותר, פרס אמי לבידור בפריים טיים לתוכנית המערכונים הטובה ביותר, פרס אמי לבידור בפריים טיים לבימוי סדרה מגוונת |
ארץ מקור | ארצות הברית |
שפות | אנגלית |
מספר עונות | 49 |
מספר פרקים | 962 (נכון ל־9 במרץ 2024) |
הפקה | |
מפיקים בפועל | לורן מייקלס |
חברת הפקה | NBC |
הפצה | הולו |
אתר צילומים | אולפן 8H שבאולפני NBC בבניין ג'י אי במרכז רוקפלר שבניו יורק |
אורך פרק |
1975–1990: 93 דקות (בלי פרסומות 67 דקות) 1990–2008: 104 דקות (בלי פרסומות 71 דקות) 2008–2011: 86 דקות (בלי פרסומות 49 דקות) 2011–2017: 116 דקות (בלי פרסומות 98 דקות) 2017–הווה: 129 דקות (בלי פרסומות 106 דקות) |
שידור | |
רשת שידור | NBC |
רשת שידור בישראל |
yes Comedy yesVOD |
פורמט (תמונה) | 1080i (HDTV) |
תקופת שידור מקורית | 11 באוקטובר 1975 – הווה |
קישורים חיצוניים | |
אתר רשמי | |
דף התוכנית ב-IMDb | |
לאורך השנים עשרות קומיקאים ושחקנים ידועים התחילו את הקריירה שלהם כחברי צוות בתוכנית וזכו לקריירות מצליחות בהוליווד.
במהלך השנים, זכתה התוכנית בעשרות פרסים, לרבות ב-98 פרסי אמי לבידור בפריים טיים,[1] שישה פרסי גילדת הכותבים של אמריקה[2] ושלושה פרסי פיבודי.[3] התוכנית הוותיקה הייתה מועמדת ל-305 פרסי אמי במהלך שנותיה הרבות – יותר מועמדויות מכל תוכנית טלוויזיה אחרת.[4]
היסטוריה
עריכההתוכנית עלתה לאוויר לראשונה ב-11 באוקטובר 1975. מכיוון שלרשת המתחרה, ABC, הייתה תוכנית בעלת שם זהה, נקראה התוכנית בתחילה "NBC's Saturday Night". בסוף 1976 ביטלה ABC את תוכניתה וב-1977 שינתה NBC את שמה של התוכנית ל"סאטרדיי נייט לייב" והיא משודרת בשם זה עד עצם היום הזה.
פורמט
עריכהסגל השחקנים הקבוע מורכב משחקנים לא מוכרים לציבור הרחב שמקבלים את ההזדמנות הראשונה שלהם בטלוויזיה, כאשר בכל פרק מתארח מנחה מהשורה הראשונה של התרבות האמריקאית והעולמית לצד מוזיקאי או להקה אורחת.
התוכנית מתחילה במערכון סאטירי שעוסק בדר"כ בפוליטיקה או בנושא אקטואלי שבסופו נשמעת הצעקה "בשידור חי מניו יורק – זה סאטרדיי נייט!". מיד לאחר מכן מתחילות כתוביות הפתיחה על רקע נופי ניו יורק ופסל החירות.
התוכנית ממשיכה לאחר מכן, למונולוג הפתיחה אשר מבוצע על ידי המנחה האורח. לאחר מכן מתחילה שרשרת מערכונים העוסקים בנושאים שונים: מסאטירה פוליטית, חיקויי ידוענים ועד מערכוני נונסנס. חלק מהמערכונים מבוצעים בשידור חי, וחלק מצולמים מראש. באמצע התוכנית ושוב לקראת סופה משולב בדרך כלל קטע מוזיקלי המבוצע על ידי האמנים האורחים של אותה התוכנית.
במחציתה של התוכנית מיד לאחר הקטע המוזיקלי הראשון משודר מבזק חדשות פארודי, הנקרא ה"וויקאנד אפדייט" ("עדכון סוף השבוע"). לאחר מכן ממשיכים המערכונים והקטע המוזיקלי השני. לבסוף התוכנית נחתמת בקטע סיום – מערכון ואז כל הסגל עולה לבמה ביחד ואומר תודה תוך כדי שלהקת הבית מנגנת נעימה ללא-מילים, כשלמנחה יש כחצי דקה לשלוח תודות למשפחתו, לעמיתיו, לצוות ההפקה של SNL - כשברקע נראים מתחבקים הצוות וכן המנחה האורח והמבצע המוזיקלי האורח, כהם עצמם, לעיתים עם חולצה בעלת מסר פוליטי מסוים.
משתתפים
עריכהכמעט כל חברי הצוות של התוכנית נדרשים גם לכתוב, למעט מספר תסריטאים וקומיקאים שנותרים מאחורי-הקלעים במהלך השידור-החי, [5]את המערכונים השונים של התוכנית וגם להופיע בהם.
עד כה, השתתפו בתוכנית לאורך השנים 238 חברי צוות שונים, כאשר חברי הצוות שכיכבו בתוכנית במשך מספר העונות הרב ביותר כוללים את: קינן תומפסון (19 עונות), דאריל האמונד (14 עונות), סת' מאיירס (13 עונות), אל פרנקן (11 עונות), פרד ארמיסן (11 עונות), טים מדוס (10 עונות), איידי בראיינט (10 עונות), וססילי סטרונג (10 עונות).
חברי הצוות הנוכחי
עריכהחברי הצוות הקבוע שהשתתפו בעונתה הנוכחית (נכון ל-עונה 50, 2024–2025) של התוכנית הם:
|
|
ⱡ מנחי מהדורת החדשות עדכון סוף השבוע (אנ')
חברי צוות בולטים בעבר
עריכהעשרות קומיקאים ושחקנים ידועים התחילו את הקריירה שלהם כחברי צוות בתוכנית, בהם:
- אדי מרפי (1980–1984)
- אדם סנדלר (1990–1995)
- איימי פולר (2001–2008)
- אל פרנקן (2003–2004)
- אנדי סמברג (2005–2012)
- אנה גסטייר (1996–2002)
- בובי מויניהן (2008–2017)
- ביל היידר (2005–2013)
- ביל מארי (1976–1980)
- בילי קריסטל (1984–1985)
- בן סטילר (1988–1989)
- גארט מוריס (1975–1980)
- ג'ואן קיוזאק (1985–1986)
- ג'וליה לואי-דרייפוס (1982–1985)
- ג'ון בלושי (1975–1979)
- ג'ון לוביץ (1985–1990)
- ג'ון רודניצקי (2015–2016)
- ג'יימס בלושי (1983–1985)
- ג'רי סיינפלד (1992–1999)
- ג'יין קרטין (1975–1980)
- ג'ייסון סודייקיס (2005–2013)
- גילברט גוטפריד (1980–1981)
- גילדה רדנר (1975–1980)
- ג'ימי פאלון (1998–2004)
- ג'נין גרופלו (1994–1995)
- דאריל האמונד (1995–2009)
- דייוויד ספייד (1990–1996)
- דיינה קארווי (1986–1993)
- דן אקרויד (1975–1979)
- דניס מילר (1985–1991)
- הארי שירר (1979–1985)
- הורציו סאנז (1998–2006)
- ויל פורטה (2002–2010)
- ויל פרל (1995–2002)
- ונסה באייר (2010–2017)
- טים מדואס (1991–2000)
- טינה פיי (2000–2006)
- טרייסי מורגן (1996–2003)
- טרן קילם (2010–2016)
- כריס פארלי (1990–1995)
- כריס פרנל (1998–2006)
- כריס קטן (1995–2003)
- כריס רוק (1990–1993)
- לזלי ג'ונס (2014–2019)
- מאיה רודולף (2000–2007)
- מולי שאנון (1995–2001)
- מייק מאיירס (1988–1995)
- מרטין שורט (1984–1985)
- נורם מקדונלד (1993–1998)
- סת' מאיירס (2001–2014)
- פיט דייווידסון (2014–2022)
- פיל הארטמן (1986–1994)
- פרד ארמיסן (2002–2013)
- צ'בי צ'ייס (1975–1977)
- קווין נילון (1986–1995)
- קולין קווין (1995–2000)
- קייט מקינון (2012–2022)
- קריסטן ויג (2005–2012)
- רוב שניידר (1990–1994)
- רוברט דאוני ג'וניור (1985–1986)
- רייצ'ל דראץ' (1999–2006)
- רנדי קווייד (1985–1986)
- שרה סילברמן (1993–1994)
- שרי אוטרי (1995–2000)
מנחים אורחים
עריכהעשרות קומיקאים ושחקנים ידועים הנחו את התוכנית לאורך השנים. אלק בולדווין מחזיק בשיא במספר התוכניות הרב ביותר אותן הנחה (17), אחריו סטיב מרטין (16) וג'ון גודמן (13). להלן רשימת 25 הידוענים אשר הינחו את התוכנית 5 פעמים או יותר:
מוזיקאים
עריכהסרטים המבוססים על מערכונים ודמויות מהתוכנית
עריכהלאורך השנים צוות התוכנית השתתף במאמצים לפתח סרטים באורך מלא המבוססים על מערכונים ודמויות פופולריות בתוכנית. הסרטים אשר הופקו לאורך השנים ואשר התבססו על המערכונים והדמויות של התוכנית זכו לדרגות שונות של הצלחה מסחרית וביקורתית. הסרט הראשון שהתבסס על מערכון בתוכנית היה "האחים בלוז" בכיכובם של אקרויד ובלושי אשר יצא לשווקים בשנת 1980, שהופק בתקציב של 27 מיליון דולרים, והרוויח מעל ל-115 מיליון דולרים.[6]
בעקבות ההצלחה הגדולה של הסרט עולמו של ויין בכיכובם של מאיירס וקארווי אשר יצא לשווקים בשנת 1992, הוחלט כי צוות התוכנית ישתתף בהפקת שלל סרטים נוספים המבוססים על מערכונים ודמויות פופולריות בתוכנית.
להלן 11 הסרטים שהופקו לאורך השנים אשר מבוססים כולם על מערכונים ודמויות פופולריות בתוכנית:
שם הסרט | תאריך ההפצה (בארצות הברית) |
תקציב ($) (הערכה) |
הכנסות ($) | ||
---|---|---|---|---|---|
בארצות הברית | מחוץ לארצות הברית | בכל העולם | |||
האחים בלוז | 20 ביוני 1980 | 27,000,000 | 57,229,890 | 58,000,000 | 115,229,890 |
עולמו של ויין | 14 בפברואר 1992 | 20,000,000 | 121,697,323 | 61,400,000 | 183,097,323 |
תופסים ראש (אנ') | 23 ביולי 1993 | 33,000,000 | 21,274,717 | — | 21,274,717 |
עולמו של ויין 2 | 10 בדצמבר 1993 | 40,000,000 | 48,197,805 | — | 48,197,805 |
איזה "מין" פט (אנ') | 26 באוגוסט 1994 | 8,000,000[7] | 60,822 | — | 60,822 |
סטיוארט מציל את משפחתו | 14 באפריל 1995 | 6,300,000 | 912,082 | — | 912,082 |
האחים בלוז 2000 (אנ') | 6 בפברואר 1998 | 28,000,000 | 14,051,384 | — | 14,051,384 |
לילה ברוקסברי (אנ') | 2 באוקטובר 1998 | 17,000,000 | 30,331,165 | — | 30,331,165 |
סופארסטאר (אנ') | 8 באוקטובר 1999 | 14,000,000 | 30,636,478 | — | 30,636,478 |
חביב הנשים (אנ') | 13 באוקטובר 2000 | 24,000,000 | 13,616,610 | 126,602 | 13,743,212 |
מק'גרובר (אנ') | 21 במאי 2010 | 10,000,000 | 8,525,600 | 797,295 | 9,259,314 |
תוכניות נלוות
עריכהבמשך השנים יצאו מספר תוכניות וספיישלים לרגל החגים ובמהלך פגרות של התוכנית המקורית. בנוסף, יצאו גם אוספים לעונות של התוכנית על גבי DVD.
- Weekend Update Thursday
- Weekend Update Summer Edition
- SNL Primetime Election Special
קישורים חיצוניים
עריכה- אתר האינטרנט הרשמי של סאטרדיי נייט לייב
- סאטרדיי נייט לייב, ברשת החברתית פייסבוק
- סאטרדיי נייט לייב, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
- סאטרדיי נייט לייב, ברשת החברתית אינסטגרם
- סאטרדיי נייט לייב, סרטונים בערוץ היוטיוב
- "סאטרדיי נייט לייב", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- "סאטרדיי נייט לייב", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
- "סאטרדיי נייט לייב", באתר Metacritic (באנגלית)
- "סאטרדיי נייט לייב", באתר Hulu סדרות (באנגלית)
- "סאטרדיי נייט לייב", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
- סאטרדיי נייט לייב, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- אלון גור אריה, שבת שלום ומגוחך, באתר ynet, 16 באוקטובר 2010
- רותה קופפר, 40 שנה ל"סטרדיי נייט לייב": חגיגה של הומור ונוסטלגיה, באתר הארץ, 16 בפברואר 2015
- 40 שנה של מוצ"שים: 10 הכוכבים הגדולים ביותר שיצאו מ"סאטרדיי נייט לייב", באתר מאקו, 15 בפברואר 2015
- עידו ישעיהו, חי מניו יורק: הקטעים המובחרים מחגיגות 40 השנה ל"סאטרדיי נייט לייב", באתר וואלה, 16 בפברואר 2015
- ג'וני דוב, סאטרדיי נייט לייב בת 40: ספיישל מהסרטים, באתר nrg, 17 בפברואר 2015
- ציפי שמילוביץ, לכל שבת יש מוצאי שבת, באתר "ידיעות אחרונות", 12 בדצמבר 2018
- מורן שריר, סאטרדיי נייט לייב חוגגת 50. ה"פיהרר" שלה, לורן מייקלס, חוגג 80. האם היא תשרוד גם בלעדיו?, באתר הארץ, 15 בפברואר 2024
- ענבל חייט, סאטירה פוליטית וגל גדות: דברים שלא ידעתם על תוכנית המערכונים האהובה, באתר ישראל היום, 26 בספטמבר 2024
- SNLRA.com אתר מעריצים (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ Beachum, Chris (17 בספטמבר 2017). "'Saturday Night Live' wins 4 more Emmys Sunday; extends mind-blowing Emmy series record for wins to 64". Gold Derby. נבדק ב-17 בספטמבר 2017.
{{cite web}}
: (עזרה) - ^ "Writers Guild Awards". Writers Guild of America, West. אורכב מ-המקור ב-3 במאי 2012. נבדק ב-8 במאי 2016.
{{cite web}}
: (עזרה) - ^ "George Foster Peabody award winners" (PDF). National Association of Broadcasters. אורכב מ-המקור (PDF) ב-26 ביולי 2011. נבדק ב-23 בנובמבר 2009.
{{cite web}}
: (עזרה) - ^ "70th Emmy Facts & Figures" (PDF). Television Academy. Academy of Television Arts & Sciences. נבדק ב-6 באוגוסט 2018.
{{cite web}}
: (עזרה) - ^ Hyewon Lee, Parody Characteristics of Costumes in Korean Comedy TV Shows - Focused on SNL Korea -, Korean Society of Fashion Design 22, 2022-09-30, עמ' 89–106 doi: 10.18652/2022.22.3.6
- ^ The Blues Brothers (1980) - Box Office Mojo
- ^ It's Pat: Julia Sweeney's gender-bending character goes to Hollywood, but can he ... er ... she ... er ... er ... Pat cross over?, a September 1994 article from Rolling Stone>