Surfer Rosa
Surfer Rosa (בעברית: רוזה הגולשת) הוא אלבום האולפן הראשון של להקת הרוק האלטרנטיבית האמריקאית פיקסיז, שיצא לאור במרץ 1988 בחברת התקליטים הבריטית 4AD (אנ'). האלבום הופק על ידי סטיב אלביני. מכיוון ש-4AD הייתה לייבל עצמאי, הפצת האלבום בארצות הברית נעשתה על ידי חברת התקליטים ראף טרייד, אך האלבום לא הגיע למצעדים באף מדינה. רק סינגל אחד יצא לאור – גרסה מוקלטת מחדש של השיר "Gigantic" – והגיע למקום 93 במצעד הסינגלים הבריטי. בשנת 1992 Surfer Rosa הוצא שוב לאור בארצות הברית, הפעם בלייבל 'אלקטרה רקורדס', ובשנת 2005 הוכתר כאלבום זהב על ידי איגוד תעשיית ההקלטות האמריקאי.
 | ||||||
| אלבום אולפן מאת פיקסיז | ||||||
| יצא לאור | 21 במרץ 1988 | |||||
|---|---|---|---|---|---|---|
| הוקלט | 1987 | |||||
| סוגה | רוק אלטרנטיבי | |||||
| שפה | אנגלית | |||||
| חברת תקליטים | 4AD | |||||
| הפקה | סטיב אלביני | |||||
| ||||||
| ||||||
האלבום נכלל לעיתים קרובות ברשימות המבקרים של אלבומי הרוק הטובים ביותר. אמני רוק אלטרנטיביים, כולל בילי קורגן ופי ג'יי הארווי, ציינו את האלבום כמקור השראה. האלבום צוין גם כבעל השפעה על אלבומה של להקת נירוונה, Nevermind, ובשנת 1991 והלהקה שכרה את אלביני להקליט את אלבומם In Utero, ב-1993.
רקע
עריכהלפני ההוצאה לאור של המיני-אלבום Come On Pilgrim, באוקטובר 1987, הציע לללהקה ראש חברת התקליטים 4AD לחזור לאולפן ולהקליט אלבום באורך מלא. התוכנית המקורית הייתה להקליט חומר חדש באותם אולפנים בהם נעשו ההקלטות הקודמות של הלהקה, אך בעצתו של עמית ב-4AD פנה ראש החברה לסטיב אלביני. לאחר שנשלחה לאלביני קלטת עם החומר של Come On Pilgrim, מנהל הפיקסיז הזמין אותו לארוחת ערב בבוסטון, בבית המתופף דייוויד לאברינג, שבועות ספורים לאחר יציאתו לאור של Come On Pilgrim. אלביני פגש את הלהקה באותו ערב, והם דנו איך צריך להישמע התקליט הבא וכיצד יש להקליט אותו. אלביני אמר כי "[הלהקה ואני] היינו באולפן למחרת".
הקלטות והפקה
עריכהפיקסיז נכנסו לאולפני Q בדצמבר 1987, כשהזמינו עשרה ימי עבודה של זמן אולפן. 4AD הקצתה ללהקה תקציב של 10,000 דולר לאלבום. שכרו של אלביני היה 1,500 דולר, והוא סירב לקבל תמלוגים על האלבום. לתהליך ההקלטה נדרשו עשרת ימי העבודה, ומיקס של תוספות קוליות נעשה לאחר מכן באולפן. אלביני אמר בדיעבד שניתן היה לסיים את הקלטת התקליט תוך שבוע, אלמלא "ניסינו דברים ניסיוניים יותר בעצם כדי להרוג את הזמן ולראות אם משהו טוב יצא מזה". למשל, במהלך השירה של קים דיל בשירים "Where is my mind?" ו-"Gigantic", אלביני העביר את ציוד ההקלטה לחדר אמבטיה באולפן כדי להשיג הד יותר טוב. דוגמה נוספת היא בשיר "Something Against You", שם אלביני סינן את קולו של פרנק בלאק דרך מגבר גיטרה.
באלבום מופיעות גם הקלטות משיחות באולפן, כמו השיחה שנערכה בין פרנק בלאק לאלביני בסוף השיר "!Oh My Golly". במקרה אחר כשדיל עזבה את האולפן לעשן סיגריה היא אמרה "אם מישהו ייגע בדברים שלי, אני אהרוג אותך." בלאק השיב "אני אהרוג אותך, אתה תמות, אם מישהו ייגע בדברים שלי". ההקלטה באלבום מתחילה בנקודה זו, כאשר בלאק מסביר את השיחה בפני אלביני, שקולו אינו נשמע. גם השיר "I'm Amazed" מתחיל עם דיל המספרת סיפור על אחד המורים לשעבר שלה שה"התעניין מאוד בשחקני הוקי שדה", ופוטר בדיסקרטיות. בלאק מסיים את המשפטים של דיל, ומתבדח שתגובתה כששמעה על לפעילות המורה הייתה לנסות להצטרף לקבוצת ההוקי.
סגנון
עריכהבדומה לאלבום הראשון Come On Pilgrim, גם Surfer Rosa מציג שילוב של סגנונות מוזיקליים: שירים רועשים כמו "Broken Face", "Break My Body" ו"Brick Is Red" לצד רצועות איטיות ומלודיות יותר כמו "Where Is My Mind?". האלבום כולל חומר כבד יותר, ומציג באופן בולט את הסימן המסחרי של הלהקה כדינמיקה שקטה-רועשת. כל השירים באלבום נכתבו על ידי זמר הלהקה פרנק בלאק, פרט לשיר "Gigantic", שנכתב יחד עם קים דיל. "Gigantic" הוא אחד משני השירים היחידים באלבומי הפיקסיז שבהם דיל שרה את התפקיד העיקרי.
התכנים המילוליים של האלבום כוללים הטלת מום וגילוי עריות ב-"Break My Body" ו-"Broken Face", אזכורים לגיבורי-על ב"Tony's Theme", מציצנות בשיר "Gigantic", ומילים סוריאליסטיות ב-"Bone Machine" ו-"Where Is My Mind?". אזכורים של פוארטו ריקו ומילים ספרדיות מופיעים ברצועות "!Oh My Golly" ו-"Vamos" – שהוקלט בעבר והופיע באלבום Come On Pilgrim, ומופיע באלבום כגרסה מוקלטת מחדש של השיר המקורי. בניגוד לאלבומים המאוחרים של הלהקה, השירים באלבום זה אינם עסוקים בנושא אחד מרכזי.
עטיפת האלבום
עריכהעל עטיפת האלבום מופיעה תמונה של "חברה של חבר" של הלהקה, בדמות רקדנית פלמנקו חשופת חזה על רקע קיר עליו צלב וכרזה קרועה. סיימון לרבאלסטייה, שתרם תמונות לכל האלבומים של פיקסיז, החליט לבנות את הסט מכיוון ש"לא מצאנו את האווירה שרצינו באופן טבעי". חוברת העטיפה מרחיבה את התמה ומציגה תמונות של רקדנית הפלמנקו בכמה תנוחות אחרות. בהערות האלבום מופיעים רק הקרדיטים לאלבום, ואין בחוברת העטיפה מילות שירים או תוכן כתוב, שמו של אלביני כלל אינו מופיע בכיתוב התקליט המקורי. לפי מלודי מייקר, האלבום נקרא במקור "Gigantic" על שם השיר של דיל, אך הלהקה חששה מפרשנות שגויה של העטיפה ושינתה אותו ל"Surfer Rosa". מקור ה"שם" של הדמות על העטיפה ושם האלבום הוא השורה "Besando chichando con surfer rosa" בשיר "!Oh my Golly", שפירושה (בקירוב) "להתנשק, לעשות סקס עם רוזה הגולשת".
ביקורות ודירוגים
עריכה
ביקורות העיתונות על האלבום בבריטניה היו חיוביות מאוד. איאן קראנה ממגזין Q, כתב כי "מה שמבדיל את הפיקסיז משאר הלהקות הן ההתפרצויות הפתאומיות שלהם של ניגון רוק בלתי נשכח", וציין ש"יש להם עתיד מזהיר לפניהם". מארק סיננקר ממגזין NME, שבחן את האלבום במרץ 1988, אמר כי "הם מכריחים את העבר להישמע כמוהם", בעוד דייב הנדרסון ממגזין "אנדרגראד" מצא את השירים "מערכונים מעוצבים, מועברים היטב, המחבקים אידיאלים מסחריים כמו גם ביזאריים". מגזין המוזיקה האמריקני "ספין" כינה את האלבום כ"ברוטלי להפליא", והציב את 'פיקסיז' כמוזיקאי השנה שלהם. בסקירה עכשווית פחות נלהבת של The Village Voice, רוברט כריסטגאו מצא את הריפים של הגיטרה של הלהקה מוכרים ואת המקצבים החזקים שלהם ייחודיים, אך הרגיש שהמבקרים העריכו אותם טובים ממה שהם באמת. בסקירה שנערכה בשנת 2003 על המהדורה החדשה של האלבום מ־2002, כתב כריסטגאו, אף על פי מצאו בתחילה את מילות השיר והמוגבלות הפילוסופית של תומפסון מעצבנות במקצת, האלבום נראה כעת "מצחיק בהטפה נבואית ומוזיקלית". בסוף 1988, האלבום נבחר לאחד האלבומים הטובים בשנה ברשימות סוף השנה של המבקרים האנגלים. מגזיני המוזיקה העצמאיים "מלודי מייקר" ו"Sounds" שמו את Surfer Rosa לאלבום השנה שלהם; מגזיני NME ו-Record Mirror הציבו את האלבום במקום ה-10 וה -14 בהתאמה. עם זאת, האלבום לא הצליח להופיע ב"פאז' וג'ופ" של The Village Voice, משאל שנתי של מבקרי המוזיקה באמריקה. האלבום גם לא הופיע בשום רשימת סוף שנה בארצות הברית. מספר מגזיני מוזיקה הציבו מאז את האלבום כאחד מאלבומי הרוק האלטרנטיביים המשמעותיים של שנות השמונים. האלבום הופיע במספר רשימות האלבומים הטובים ביותר בכל הזמנים, ומוצב בעקביות כאחד האלבומים הטובים של שנות השמונים בכל ז'אנר. נכון לשנת 2015 המכירות בארצות הברית חרגו מ־705,000 עותקים, כך לפי נתוני Nielsen SoundScan. בשנת 2020 מגזין הרולינג סטון דירג את האלבום במקום ה-390 מתוך 500 האלבומים הטובים ביותר בכל הזמנים.
| ביקורות | |
|---|---|
| האתר/המגזין | תוצאה |
| AllMusic | 5/5 |
| Blender | 5/5 |
| Encyclopedia of Popular Music | 5/5 |
| The Great Rock Discography | 10/10 |
| NME | 9.5/10 |
| Pitchfork | 10/10 |
| The Rolling Stone Album Guide | 5/5 |
| Sounds | 4/5 |
| Spin Alternative Record Guide | 10/10 |
| The Village Voice | 4/5 |
רשימת רצועות
עריכה| מס' | שם | משך |
|---|---|---|
| 1. | Bone Machine |
3:03 |
| 2. | Break My Body |
2:06 |
| 3. | Something Against You |
1:48 |
| 4. | Broken Face |
1:30 |
| 5. | Gigantic |
3:55 |
| 6. | River Euphrates |
2:32 |
| 7. | Where Is My Mind? |
3:54 |
| 8. | Cactus |
2:16 |
| 9. | Tony's Theme |
1:52 |
| 10. | Oh My Golly! |
2:33 |
| 11. | Vamos |
4:22 |
| 12. | I'm Amazed |
1:43 |
| 13. | Brick Is Red |
2:02 |
משך כולל: |
33:43 | |
.svg){kind=logo}
.svg){kind=icon}