Ten Years After
Ten Years After (בתרגום לעברית: "עשר שנים אחרי") הייתה להקת בלוז רוק בריטית ששנות ההצלחה שלה היו בסוף שנות השישים ובראשית שנות השבעים. בין השנים 1968 ל-1973 הגיעו 8 מאלבומי הלהקה לרשימת 40 הגדולים במצעד הפזמונים הבריטי. בנוסף, הגיעו 12 מאלבומי הלהקה לרשימת 200 הגדולים של מגזין בילבורד האמריקאי.
 | |
| מקום הקמה |
נוטינגהאם  |
|---|---|
| תקופת הפעילות |
1966–1975 1983 1988 |
| סוגה | בלוז רוק |
| חברת תקליטים | Decca |
|
www | |
| פרופיל ב-IMDb | |
| חברים | |
|
Ric Lee Leo Lyons Ric Lee Chick Churchill אלווין לי | |
| חברים לשעבר | |
|
Chick Churchill Leo Lyons Joe Gooch Leo Lyons Marcus Bonfanti אלווין לי Ric Lee Chick Churchill אלווין לי Colin Hodgkinson | |
  | |
חברי הלהקה
עריכה- אלווין לי - גיטרה, שירה, מפוחית; 19 בדצמבר 1944 - 6 במרץ 2013.
- ליאו ליונס - גיטרה באס; נולד ב-30 בנובמבר 1943.
- צ'יק צ'רצ'יל - קלידים; נולד ב-2 בינואר 1946.
- ריק לי - תופים; נולד ב-20 באוקטובר 1945.
חבר להקה שהצטרף בשנת 2003:
היסטוריה
עריכהראשיתה של הלהקה הייתה בסוף 1960 בנוטינגהאם, אנגליה. מייסד הלהקה, איוון ג'יי, שימש כסולן עד שנת 1962. בראשית דרכה נקראה הלהקה Ivan Jay and the Jaycats, ומאוחר יותר שונה שמה ל- Ivan Jay and the Jaymen. משנת 1962 נקראה הלהקה Ten Years After. The Jaybirds הוקמה על ידי הגיטריסט אלווין לי, והבסיסט ליאו ליונס. ב-1965 הצטרף המתופף ריק לי אל ג'יי, והחליף את המתופף המקורי מראשית שנות השישים, דייב קוויקמייר. בשנת 1966 עברו חברי הלהקה ללונדון, שם הצטרף אליהם הקלידן צ'יק צ'רצ'יל, וכך ללא איוון ג'יי, השלים את הרביעייה. הלהקה מינתה את כריס רייט, ממייסדי חברת התקליטים Chrysalis למנהלה, והייתה הלהקה הראשונה שחתמה בחברת תקליטים זו. חברי הלהקה שינו בתחילת דרכם את שמה ל-Blues Trip ולאחר מכן ל-Blues Yard, ולבסוף, בנובמבר 1966 בחרו בשם Ten Years After. השם נבע מהערצתו של אלווין לי לאלביס פרסלי, שהשפיע עליו עמוקות כעשר שנים לפני כן, ב-1956, אחת משנות השיא של פרסלי. בעקבות מספר הופעות מוצלחות, ביניהן בפסטיבל הג'אז של וינדזור, אנגליה, ב-1967, חתמה הלהקה על חוזה עם חברת התקליטים Deram שהייתה חברה בת של חברת Decca. הייתה זו הלהקה הראשונה שהוחתמה בחברה מבלי שהוציאה לפני כן להיט כלשהו. באותה שנה יצא אלבום הבכורה של הלהקה שנקרא על שמה - Ten Years After.
ב-1968 יצאה הלהקה לסיבוב הופעות בסקנדינביה ובארצות הברית, ואחריו הוציאה את אלבום ההופעה Undead, שהוקלט בסיבוב ההופעות בארצות הברית. האלבום הצליח בזכות הסינגל I'm Going Home שהפך מאוחר יותר ללהיטה הגדול ביותר של הלהקה. ב- פברואר 1969 הוציאה הלהקה את אלבומה השלישי, Stonedhenge, שהניב עוד שיר שהפך לקלאסיקה של הלהקה - Hear Me Calling. ביולי 1969 הופיעה הלהקה בפסטיבל הג'אז בניופורט, שבפעם הראשונה בשנות קיומו הזמין גם להקות רוק ליטול בו חלק. באוגוסט 1969 הופיעה הלהקה בפסטיבל וודסטוק, הופעה בה ביצעה גרסה מוארכת, רועשת ומהירה במיוחד של השיר I'm Going Home. שיר זה היווה את שיאה של הופעתם בוודסטוק וזכה להצלחה רבה בקרב הקהל, ובעקבותיו הם זכו לפרסום ותהילה עולמיים והפכו לכוכבים ולאחת מהלהקות המפורסמות והמצליחות בז'אנר הבלוז רוק. השיר הופיע הן בסרט והן באלבום הפסקול שתיעדו את הפסטיבל. עדיין ב-1969, הוציאה הלהקה את אלבומה הרביעי Ssssh. ב-1970 הוציאה לאור הלהקה את השיר Love Like a Man, שהיה הלהיט היחיד של הלהקה במצעד הסינגלים הבריטי. השיר הוא מתוך אלבומה החמישי של הלהקה, Cricklewood Green.
באוגוסט 1970 הופיעה הלהקה לעיני כ-600,000 איש בפסטיבל האי וייט, הופעה שהיוותה מעין שחזור של הופעתם בפסטיבל וודסטוק כשנה לפני כן. בשנותיה הראשונות שמרה הלהקה ברוב שיריה על סגנון הבלוז-רוק, אולם בשנת 1971 יצא אלבומה A Space In Time, בו הייתה נוכחות של פופ ודגש על מלודיות. השיר הבולט מתוכו היה I'd Love to Change the World, והאלבום נחשב על ידי רבים ממעריציה כאלבומה הטוב ביותר אי פעם. היה זה אלבומה האחרון של הלהקה שזכה להצלחה. ב-1974 הוציאה הלהקה את האלבום Positive Vibrations שלא זכה להצלחה לה זכו אלבומי הלהקה הקודמים. באותה שנה חדלה הלהקה מלתפקד, ואלווין לי הוציא מספר אלבומי סולו, בהם לא שותף איש מחבריה.
הלהקה התאחדה ב-1989 והוציאה באותה שנה אלבום חדש, אך לא זכתה להצלחה לה קיוותה בעקבות האיחוד. הופעתו האחרונה של אלווין לי עם הלהקה הייתה ב-1999. לאחר מכן עזב לי, וב-2003 חברי הלהקה הנותרים צירפו אליהם את הגיטריסט, ג'ו גוץ', שמילא את תפקידו של אלווין לי. הלהקה המשיכה להופיע תחת השם Ten Years After ויחד הוציאו אלבום סטודיו נוסף בשם Now. האלבום שונה מאוד משאר אלבומי הלהקה, ואולי בעקבות כך קיבל את השם המעיד על ההבדל בין התקופות.
ב-6 במרץ 2013 נפטר אלווין לי מסיבוכים לאחר ניתוח שגרתי שעבר.
דיסקוגרפיה
עריכהאלבומי סטודיו והופעה
עריכה| Ten Years After | 1967 | |
| Undead | 1968 | |
| Stonedhenge | 1968 | |
| Ssssh | 1969 | |
| Cricklewood Green | 1970 | |
| Watt | 1970 | |
| A Space In Time | 1971 | |
| Alvin Lee And Company | 1972 | |
| Rock & Roll Music To The World | 1972 | |
| Recorded Live (2LP) | 1973 | |
| Positive Vibrations | 1974 | |
| About Time | 1989 | |
| Live At The Fillmore East 1970 (2CD live) | 2001 | |
| Now | 2004 | |
| Roadworks (2CD live) | 2005 |
קישורים חיצוניים
עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של Ten Years After
Ten Years After, ברשת החברתית פייסבוק
Ten Years After, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
Ten Years After, סרטונים בערוץ היוטיוב
Ten Years After, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
Ten Years After, באתר אפל מיוזיק (באנגלית)
Ten Years After, באתר ספוטיפיי
Ten Years After, באתר Last.fm (באנגלית)
Ten Years After, באתר AllMusic (באנגלית)
Ten Years After, באתר MusicBrainz (באנגלית)
Ten Years After, באתר דיזר
Ten Years After, באתר Discogs (באנגלית)
Ten Years After, באתר Songkick (באנגלית)- Ten Years After, באתר Genius
- Ten Years After, באתר SecondHandSongs
Ten Years After, באתר בנדקמפ
Ten Years After, באתר בילבורד (באנגלית)
Ten Years After, באתר טיידל (באנגלית)- ריאיון עם אלווין לי
- אתר מעריצים
.svg){kind=logo}
