אבו אל-פצ'ל גולפאיגאני

אבו אל-פצ'ל גולפאיגאני (בפרסית: ابوالفضل گلپایگانی תעתיק מדויק: אבו אל-פצ'ל גלפאיגאני, 1844–1914) הוא כינויו של מירזא מחמד, מלומד בהאי בולט, אפולוגטיקן ואחד משליחי בהאא' אללה, אשר מעולם לא פגשו בו.

מירזא אבו אל-פצ'ל גולפאיגאני

לידה	יולי 1844 גולפאיגאן, איראן
פטירה	21 בינואר 1914 (בגיל 69) קהיר, סולטנות מצרים
מדינה	איראן הקאג'ארית
השקפה דתית	הדת הבהאית

שנותיו הראשונות

אבו אלפצ'ל גולפאיגאני נולד בכפר ליד גולפאיגאן שבמרכז איראן ביוני או יולי 1844. אביו, מירזא מחמד רצ'א שריעתמדאר, היה מנהיג דתי בולט. לאחר סיום לימודיו המוקדמים בגולפאיגאן, גולפאיגאני למד לימודים אסלאמיים בכרבלאא' ונג'ף, והגיע בשנת 1868 לאצפהאן. הוא נשאר שם במשך שלוש שנים הודות לאחד האמאמים אשר היה חברו של אביו, אשר סיפק לו מקום ללון באחת המכללות הדתיות בעיר. כאשר אביו של גולפאיגאני מת בחורף 1871, אחיו זממו נגדו ונישלו אותו מהירושה. באוקטובר 1873 הוא החליט לנסוע לטהראן.

בזמן שהותו בטהראן, גולפאיגאני לימד תאולוגיה באחת המכללות הדתיות, מכללת חכים האשם (פרסית: مدرسه حکيم هاشم, תעתיק: מדרסה-י חכים-י האשם) שלימים נודעה בשם מכללת מדאר שאה (פרסית: مدرسه مدار شاه, תעתיק: מדרסה-י מדאר-י שאה). באותה עת הוא התעמק בפילוסופיה ואף השתתף בהרצאות שונות של מומחים בתחום. כמו כן, הוא עסק בתחומי עניין נוספים שלו כגון: תולדות הדת, מדעים ועוד, ותוך זמן קצר הוא נבחר לעמוד בראשות המכללה.

המרה לדת הבהאית

החל משנת 1876, בתקופת שהייתו בטהראן, אבו אלפצ'ל גולפאיגאני נפגש עם גורמים בהאים שונים. הוא הכיר מוכר בדים חסר השכלה בשם אקא עבד אל-כרים, אך אף על פי כן גולפאיגאני העריך את תכונותיו המוסריות ואת חריפות שכלו. אקא עבד אל-כרים נהג לדון עם גולפאיגאני בשאלות דתיות עמוקות, דבר די מפתיע עבור אדם שלא רכש השכלה כלשהי. בסופו של דבר התברר כי אקא עבד אל-כרים היה בהאי, וכי נקודות רבות שהעלה בדיונים עם גולפאיגאני נגזרו מהכתובים הבהאים. המפגש עימו עורר מאוד את סקרנותו של גולפאיגאני אשר ביקש לפגוש בהאים נוספים.

במשך מספר חודשים גולפאיגאני נפגש עם כמה מהמנהיגים הבהאים, בכללם נביל-י אכבר, אקא מירזא חיצ'ר עלי ארדיסתני ומירזא אסמאעיל ד'ביח. בזמן שהיה בביתו של האחרון, גולפאיגאני קרא שניים מהלוחות של בהאא' אללה, הלוח של פואד (פרסית: لوحى فؤاد, תעתיק: לוח-י פואד) והלוח של המנהיג (פרסית: لوحى رئيس, תעתיק: לוח-י ראיס), הכוללים נבואות על נפילת הסולטאן העת'מאני עבד אלעזיז והוזיר העת'מאני עלי פאשא, וכן אובדן אדירנה מהסולטאן. גולפאיגאני קבע שאם האירועים המתוארים בלוחות אכן יתקיימו, הוא יאמין בבהאא' אללה. כמה חודשים לאחר מכן, אותם אירועים התרחשו ואבו אלפצ'ל גולפאיגאני הפך לבהאי ב-20 בספטמבר 1876.

מיד עם הצטרפותו לדת הבהאית, אבו אלפצ'ל החל ללמד אחרים את הדת החדשה. כאשר התפשטה השמועה על המרת דתו, הוא גורש מהמכללה הדתית. גולפאיגאני מצא משרה חדשה כמורה בבית ספר לילדים זורואסטריים, והביא להמרת דתם של מספר זורואסטרים לדת הבהאית. הוא המשיך ללמד את הדת הבהאית במהלך עשר השנים הבאות שבילה בטהראן והיה שותף ביצירתו של מירזא חסין המדאני "ההיסטוריה החדשה" (פרסית: تاريخ جديد, תעתיק: תאריח'-י ג'דיד), תיאור היסטורי של הדת הבאבית והדת הבהאית המוקדמת.

מעצרים

אבו אלפצ'ל גולפאיגאני נעצר ונכלא בטהראן שלוש פעמים. הפעם הראשונה בה נעצר הייתה בדצמבר 1876 לאחר שנודע שהפך לבהאי, והוא נכלא לפרק זמן של חמישה חודשים. בפעם השנייה הוא נכלא בשנים 1882–1883 לתקופה של 19 חודשים, כאשר כחמישים מבין הבהאים הבולטים בטהראן נעצרו בהוראת המושל קמרן מירזא, ובהסתה של אחד המנהיגים הדתיים בעיר, סיד צאדק סנגלאג'י. בפעם השלישית הוא נכלא באוקטובר 1885 למשך שישה חודשים, שוב בהוראת קמרן מירזא.

נסיעותיו

לאחר שחרורו ב-1886 גולפאיגאני החל לקבל מכתבים מבהאא' אללה, בהם התבקש לנסוע ולהפיץ את הדת הבהאית. בשל כך, במרץ 1886 גולפאיגאני יצא לסדרת מסעות בתוך איראן במטרה להפיץ את הדת הבהאית בערים כשאן, אצפהאן, יזד, תבריז, המדאן, כרמאנשאה, טבס ומשהד. אנשים רבים המירו דתם לדת הבהאית בשל דבריו של גולפאיגאני, בכללם יהודים ונסיכים קג'ארים.

ביולי 1888 הוא נסע לעשקאבאד ומאוחר יותר לסמרקנד. בשנים 1891–1892 נסע לבוכרה, שם שהה פרק זמן מסוים והצליח לאתר עם המזרחן הרוסי אלכסנדר טומנסקי את כתב היד היחיד הקיים לחיבור גאוגרפי מימי הביניים – "גבולות העולם" (ערבית: حدود العالم, תעתיק: חדוד אלעאלם) ספר גאוגרפיה המאה ה-10, שנכתב בפרסית על ידי סופר לא מוכר מג'ווזיאן שבאפגניסטן. ספר זה פורסם בהמשך ברוסית ואף תורגם לאנגלית. בשנת 1894 הוא בילה עשרה חודשים בעכו עם עבד אל-בהאא', בנו של בהאא' אללה, ששלח אותו בהמשך להפיץ את הדת במצרים. לאחר זמן מה במצרים, גולפאיגאני הצליח לצרף לדת הבהאית כמה עשרות של תלמידים מצרים מאוניברסיטת אל-אזהר. בין 1900–1904 גולפאיגאני נסע לפריז, שם התלוותה אליו לורה קליפורד ברני, מורה ופילנתרופית בהאית אמריקאית מובילה, ולאחר מכן המשיך לארצות הברית, היכן שכתביו ושיחותיו סייעו לקהילה הבהאית המתהווה בארצות הברית להשיג הבנה נהירה יותר של אמונתם.

גולפגאני הגיע בסתיו 1901 לשיקגו, שם הייתה הקהילה הבהאית הגדולה ביותר. רבים מהבהאים בארצות הברית, שהיו רגילים לשיח מיסטי ופירושי חלומות, מצאו בתחילה את הצגתו האינטלקטואלית של גולפאיגאני לאמונה הבהאית קרה וחסרת רגש. אולם בהדרגה רבים מהבהאים בארצות הברית החלו להעריך את אופן הצגתו הבהיר והסמכותי של הדת. בדצמבר 1901 נסע גולפגאני לוושינגטון ושם המשיך להעביר שיחות הן לבהאים והן לחוקרים. בנוסף, הוא עבד בתקופה זו בהתמדה על ספר היכרות עם אמונה הבהאית, בהוראת עבד אל-בהאא'. גולפאגאני הזניח את עצמו ולא אכל בצורה טובה במשך חלק גדול מהתקופה שהעביר בארצות הברית. בשל כך, על פי הצעתו של עלי קולי ח'אן, שהיה המתורגמן של גולפאיגאני במרבית שהותו בצפון אמריקה ואף תרגם חלק מכתביו, אדם בשם אחמד סוהראב נשלח ממצרים על מנת להיות העוזר האישי של גולפאיגאני.

שנותיו האחרונות

גולפאיגאני בילה את שנותיו האחרונות במצרים, אך הוא ביקר גם בחיפה ובביירות. הוא היה במצרים כאשר עבד אל-בהאא' הגיע לשם באוגוסט 1910. בתקופה שעבד אל-בהאא' שהה באלכסנדריה ממאי עד אוגוסט 1911, הוא רכש במיוחד מקום לגולפאיגאני כדי שזה יוכל לגור בקרבתו. לקראת סוף 1912 נעשה גולפאיגאני חולה מאוד, חזר לביתו בקהיר ונשאר שם עד שנפטר ב-21 בינואר 1914.

חיבוריו

כל הביוגרפים של אבו אלפצ'ל גולפאיגאני מסכימים כי הייתה לו יכולת למידה גבוהה מאוד ומוח ביקורתי משובח, בשילוב עם דבקות מוחלטת באמונה הבהאית וענווה רבה. כתביו מעידים על הבנה חריפה של זרמי המחשבה העכשוויים, דבר מרשים ביחס לאדם שידע רק שפות מזרחיות. אף על פי שכמעט כל כתביו מבוססים על כתבי האמונה הבהאית, גולפאיגאני פיתח אותם והחיל אותם על מגוון רחב של סוגיות ושאלות. כתביו כוללים גם הצגות של הדת הבהאית המותאמות לבעלי רקע יהודי ונוצרי. הוא פיתח מגוון מושגים אשר ממשיכים להיות חשובים בהצגת האמונה הבהאית עד ימינו. להלן מספר מחיבוריו הבולטים:

کتاب فرائض (תעתיק: כתאב-י פראא'צ', "ספר המצוות", קהיר, 1898) – חיבורו הידוע ביותר של גולפאיגאני, הנחשב באופן כללי ליצירתו החשובה ביותר. החיבור עוסק בהגנה על האמונה הבהאית והפרכת ההתקפה של שיח' אלאסלאם של טביליסי על חיבורו של בהאא' אללה "كتاب ايقان" (תעתיק: כתאב-י איקאן).

الدرر البهية (תעתיק: אל-דרר אל-בהיה', "הפנינים הבוהקות", קהיר, 1899) – אוסף של חיבורים בערבית העוסקים בהיסטוריה של הדת. עצם פרסום החיבורים בשפה הערבית תרמו להכרתו של גולפאיגאני כבהאא'י במצרים. תורגם לאנגלית על ידי ג'ואן קול תחת הכותרת "ניסים ומטאפורות".

الحجج البهية (תעתיק: אל-חג'ג' אל-בהיה', "ההוכחות הבהאא'יות", ארצות הברית, 1901–1902) – הגנה והצגה של האמונה הבהאית מנקודת מבט נוצרית. במשך תקופה מסוימת שימש חיבור זה בתור "טקסטבוק" של הדת הבהאית בארצות הברית. תורגם לאנגלית על ידי עלי קולי ח'אן ופורסם בשנת 1902 בניו-יורק. גרסת האנגלית כוללת גם מסה קצרה על תולדות האמונה הבהאית שכתב גולפאיגאני בזמן שהיה בעכו.

شرح آيات مورخه (תעתיק: שרח-י איאת-י מורח'ה, "הסבר הפסוקים המנבאים תאריכים" המדאן, 1888) – חיבור העוסק בנבואות של האסלאם, הנצרות, היהדות והדת הזורואסטרית. פורסם ב-1925 בשנגחאי. גרסה נוספת.

رساله ايوبيه (תעתיק: רסאלה-י איוביה, "איגרת המופנית לאיוב", המדאן, 1887) – בתקופת שהייתו של גולפאיגאני בהמדאן, יהודים רבים התעניינו בדת הבהאית. חיבור זה בא כתגובה לבהאי בעל רקע יהודי מטהראן שהעלה בפני גולפאיגאני שאלות רבות הנוגעות לתורה ולנבואות ביהדות.

ראו גם

• הדת הבהאית
• בהאא' אללה
• עבד אל-בהאא'

לקריאה נוספת

• R. Meḥrābḵānī, Šarḥ-e aḥwāl-e ǰanāb-e Mīrzā Abu’l-Fażāʾel Golpāyegānī, Tehran, 131 Badīʿ/1974.
• A. Solaymānī, “Janāb-e Abu’l-Fażāʾel Golpāyegānī,” in Maṣābīḥ-e hedāyat II, Tehran, pp. 235–382.
• Ḥāǰǰī Mīrzā Ḥaydar-ʿAlī Eṣfahānī, “Tarǰama-ye aḥwāl-e Abu’l-Fażāʾel,” MS, Haifa, August, 1915.
• H. M. Balyuzi, Edward Granville Browne and the Baháʾi Faith, Oxford, 1970, pp. 65–72.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אבו אל-פצ'ל גולפאיגאני בוויקישיתוף

• אבו אל-פצ'ל גולפאיגאני, באתר "Find a Grave" (באנגלית)