אבי כהן (במאי)
אבי כהן (ידוע גם בכינוי אמומה; נולד ב-15 בדצמבר 1944) הוא במאי טלוויזיה וקולנוע ישראלי.
לידה | 15 בדצמבר 1944 (בן 79) |
---|---|
מדינה | ישראל |
בן או בת זוג | מירב גרי |
צאצאים | מיכאל כהן, מולי שגב |
פרופיל ב-IMDb | |
ביוגרפיה
עריכהאת שרותו הצבאי עשה כהן במחזור הראשון של להקת פיקוד דרום, שם היה זמר ונגן גיטרה. לאחר שחרורו מהצבא נסע ללונדון ללמוד קולנוע, וכשחזר לישראל שימש כעורך סרטים בטלוויזיה הישראלית וכבמאי סרטי פרסומת.
בשנת 1972 ביים כהן את סרט הטלוויזיה "שאלה של זהות" בכיכובו של יוסף שילוח עבור הערוץ הראשון[1]. בשנות השמונים החל ביצירת סרטי קולנוע שרבים מהם זכו להצלחה ואף נחשבים לסרטי קאלט ישראליים. בשנת 1980 ביים את סרט הדרמה "המשחק האמיתי"[2], בשנת 1986 את הקומדיה "הקרב על הוועד" בכיכובם של הגשש החיוור[3], בשנת 1988 את "יהושע יהושע" בכיכובו של אברי גלעד[4], ובשנת 1989 את "אבא גנוב 2", עם יהודה ברקן. כמו כן שימש כתסריטאי של "המשחק האמיתי" ו"מחבואים". בשנת 1986 היה כהן יועץ לעונתה השלישית של הסדרה "קרובים קרובים".
עם הקמת ערוץ 2 בטלוויזיה, עבר כהן להתעסק בעשייה למדיום הטלוויזיוני, בעיקר בתחום הבידור. בעשייתו של כהן לאורך השנים ניתן דגש ליוצרים צעירים שהפכו, ברבות השנים, לכוכבים מהמצליחים בישראל, בבידור בכלל ובטלוויזיה בפרט. כמו כן הרבה כהן ליצור, לביים ולערוך תוכניות סאטירה מגוונות.
בשנת 1990 כהן יצר וביים את תוכנית הבידור "העולם הערב" בכיכובם של אברי גלעד וארז טל ששודרה בערוץ 2 הניסיוני. התוכנית נוצרה בעקבות הצלחת תוכניתם הרדיופונית של השניים, "מה יש", כתוכנית מערכונים, סאטירה ונונסנס והייתה חדשנית ואף נועזת בתחומה. כמו תוכנית הרדיו, זכתה "העולם הערב" לפופולריות רבה, בעיקר בתקופת מלחמת המפרץ הראשונה. התוכנית ירדה לאחר פתיחת השידורים המסחריים בשנת 1993, וכהן עבר לביים את תוכנית הילדים "יום יומן" ואת תוכנית הסאטירה "קבלת שבת". הדרמה העלילתית הראשונה שביים הייתה "שאלה של זהות".
בשנת 1995 ביים את סדרה הטלוויזיה "הכל נשבר במשפחה" בכיכובם של דב רייזר וציפי שביט, ששודרה עבור בערוץ 1.
בשנת 1996 ביים את תוכנית המערכונים, הנונסנס והסטנד-אפ "פלטפוס" ששודרה בטלוויזיה החינוכית ונתנה במה לקומיקאים צעירים כדוגמת עידן אלתרמן ואבי גרייניק. התוכנית יועדה לציבור הילדים והנוער והמשיכה למעשה את הקו של "העולם הערב" בכך שהייתה "לא רצינית" ופתחה בפני יוצרים צעירים את האפשרות להיכנס לעולם הבידור והטלוויזיה. התוכנית זכתה להצלחה רבה, לתוכנית המשך בשם "דומינו" (אותה לא ביים כהן) ורוב משתתפיה המשיכו בהצלחה בתחום.
בשנת 1996 היה כהן שותף ליצירת התוכנית המיתולוגית "החרצופים", לה נתן את שמה הישראלי, וכן ביים וערך אותה. התוכנית, ששודרה בזכיינית ערוץ 2 טלעד עד שנת 1999, הייתה תוכנית סאטירית וכללה מערכוני בובות בדמותן של פוליטיקאים, שקולותיהם חוקו, על פי רוב, על ידי טוביה צפיר. התוכנית זכתה להצלחה עצומה והשפיעה רבות על מעמדם הציבורי של פוליטיקאים כדוגמת דן מרידור ודוד לוי.
בשנת 2003 ביים את סרט הטלוויזיה "באמצע הסרט" ובשנת 2004 את סדרת הילדים "כל שבת שנייה". בשנה זו יצר וערך את התוכנית "אסתי המכוערת", שהיוותה מעין פארודיה על טלנובלות ובשנת 2005 ביים את סדרת ההמשך שלה, "אלביס, רוזנטל והאישה המסתורית"[5]. בשנת 2005 ביים גם את הטלנובלה "החצר" ששודרה בערוץ התכלת ובשנת 2007 את הסדרה "המקום" ששודרה בערוץ 10.
בשנת 2003 יצר וערך, יחד עם גידי יהושע וליאור שליין את תוכנית הפאנל הסאטירית משחק מכור ששודרה בערוץ 2 (רשת) עד שנת 2006. התוכנית הייתה שונה מתוכניות הדמויות והחיקויים ששודרו במקביל כגון "רק בישראל" ו"ארץ נהדרת" ועקב זאת לא זכתה בתחילתה למדרוג גבוה, אך ככל שהתקדמו העונות הפכה לפופולרית ומצליחה ביותר. בעקבות הקשר שנוצר עם ליאור שליין, יצר כהן את תוכנית הלייט נייט "הלילה עם ליאור שליין" ששודרה בערוץ 10 בשנים 2008–2009. באותן שנים יצר כהן את סדרת הטלוויזיה מרובת הפרקים "המקום" - על מסעדת יוקרה תל אביבית - ושימש בה כבמאי ועורך. לאחר מכן שימש כמנהל פיתוח התוכן של ערוץ 10. לקראת הבחירות של שנת 2009 ערך גם תוכנית פאנל סאטירית נוספת, "עד הבחירות זה יעבור" שהונחתה על ידי שליין ושודרה במשך עונה אחת. בשנים אלו ערך גם את התוכנית הקומית "שינויים בלוח המשדרים" בכיכובם של שרון טייכר וערן זרחוביץ' באותו ערוץ.
בשנת 2007 השתתף כהן (בתפקיד עצמו) בתוכנית הטלוויזיה "הנרגנים" ששודרה ב-yes[6].
בשנת 2010 חזר לזכיינית רשת וערך את עונתה השלישית של תוכנית הבידור "שבוע סוף!", שעברה בעונה זו שינויים מבנים רבים. הפורמט החדש, שנקרא "שבוע סוף החדש", לא זכה להצלחה וירד מהמסך לאחר ארבעה פרקים בלבד. בשנה זו החל לערוך את התוכנית הסאטירית "מצב האומה", שמהווה מעין המשך ל"משחק מכור", ואף בה משתתף שליין כעורך ומנחה. התוכנית שודרה במשך שמונה עונות בערוץ 2 (רשת) ובשנת 2015 עברה לערוץ 10 תחת השם "גב האומה". התוכנית זכתה להצלחה בקרב הקהל והמבקרים ואף זכתה בפרס האקדמיה הישראלית לטלוויזיה.
בשנת 2017 עזב כהן את "גב האומה" והחל לערוך את תוכנית הסאטירה "מדינת הגמדים" בכאן 11 שבדומה לתוכנית "החרצופים" מבוססת על בובות בדמותם של פוליטיקאים.
בשנת 2021 שיחק בסדרה הנחלה בתפקיד מוניה.
חיים אישיים
עריכהבנו של כהן מנישואיו הראשונים הוא איש הטלוויזיה מולי שגב. מנישואיו השניים למירב גרי הוא אב ליעל ולמיכאל, חבר הצמד המוזיקלי כהן@מושון.
קישורים חיצוניים
עריכה- אבי כהן, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
- אבי כהן, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- אבי כהן, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
- אדם סרור, דבר העורך, באתר ynet, 8 באפריל 2009
- ענת ג'ורג'י, אופיר בר-זהר, "אני נורא בינוני. מה שמצחיק אותי יצחיק את רוב האנשים", באתר הארץ, 6 בינואר 2010
- סמדר שילוני, אבי האומה, באתר ynet, 6 באוקטובר 2010
- ציפורי לילה מתגעגעות עם אבי כהן, באתר iCast, 4 בספטמבר 2011
- נועה הרשקוביץ, עורך "מצב האומה": "אני מספיק בינוני כדי לרתק מיליון איש", באתר וואלה, 12 באוקטובר 2012
- נעמה תורן, "חשבנו לצלם תוכנית ברמאללה, לקח 30 שניות לרדת מזה" (אורכב 10.03.2014 בארכיון Wayback Machine), באתר אייס, 14 בפברואר 2014
- איתי שטרן, העורך של "החרצופים" ו"גב האומה": "לא באתי להביא נחת. הרשע הוא מטרתנו", באתר הארץ, 18 באוקטובר 2017
הערות שוליים
עריכה- ^ דורית גפן, שאלה של טמפראמנט סרטו של אבי כהן, "שאלה של זהות", על־פי סיפורה של שולמית הר־אבן, על המשמר, 28 ביולי 1972
- ^ גידי אורשר, המשחק האמיתי של אבי כהן, מעריב, 5 בדצמבר 1979
יעקב בר-און, "המשחק 'האמיתי" של אבי בהן, דבר, 25 בנובמבר 1980 - ^ מאיר שניצר, גשש חיוור ביותר. צריך אינפוזיה, חדשות, 17 ביולי 1986
- ^ דני ורט, פשוט לא מצחיק, כל העיר, 19 בפברואר 1988
- ^ רותה קופפר, סדרת המשך ל"אסתי המכוערת", באתר הארץ, 25 במאי 2005
- ^ יוסי קליין, נרגנים כן, קשישים לא, באתר הארץ, 31 בדצמבר 2007