החרצופים

החרצופים (הלחם בסיסים בין המילים "חצופים" ו"פרצופים"^{[דרוש מקור]}) הייתה תוכנית סאטירה פוליטית ישראלית ששודרה בערוץ 2 על ידי הזכיינית טלעד, בין השנים 1996–2000.

החרצופים

לוגו התוכנית
סוגה	קומדיה, סאטירה, בובות
יוצרים	איתן אבוט, עופר משיח, טל אימברמן, בני בירגר
כותבים	אפרים סידון, עפר קניספל, טל גלעד, עופר כספי
בימוי	יואב צפיר, יורם זק, אבי כהן, יריב הורוביץ, רון ניניו, דרור סבו,
שחקנים	טוביה צפיר, שרית סרי, תומר שרון, חנן לדרמן, צליל בירן, אברי גלעד, יואב צפיר, דור צויגנבום, מיקי גבע, ועוד בובנאי ראשי: אילן סביר
ארץ מקור	ישראל
מספר עונות	5
מספר פרקים	130
הפקה
אורך פרק	30 דקות
שידור
רשת שידור	ערוץ 2 (טלעד)(עונות 1–5) כאן 11 (עונה 6 ואילך) ואילך)
תקופת שידור מקורית	8 במרץ 1996 – 2000
קישורים חיצוניים
דף התוכנית ב-IMDb

התוכנית נוצרה על ידי אפרים סידון בהתבסס על פורמט תוכנית הסאטירה הבריטית "Spitting Image" שהציגה בובות קצף קריקטוריות בדמות הפוליטיקאים שלהם הבובות לעגו. את הדיבוב לבובות ואת חיקויי הפוליטיקאים ביצעו טוביה צפיר, שרית סרי, תומר שרון ועוד מדבבים.

החרצופים נחשבת לתוכנית סאטירה חריפה והיא כיוונה את חיציה אל פוליטיקאים מכל גוני הקשת הפוליטית. התוכנית כללה מערכונים עם הבובות וכוכבי אורח ופרודיות סאטיריות-פוליטיות על שירים מוכרים. ב-2000, עם סיום כהונתו של עזר ויצמן כנשיא המדינה, הסתיימה גם התוכנית. ב-5 בפברואר 2001, יום לפני הבחירות הישירות לראשות הממשלה, שודר פרק מיוחד.

בשנים 2002–2003 החרצופים הופיעו כפינה קבועה בתוכנית "לילה גוב", ששודרה גם היא בטלעד.

בסוף שנת 2005 לפני סיומה של טלעד בערוץ 2, הופיעו החרצופים במערכונים קצרים מיוחדים לכבוד הסיום.

ב-19 ביוני 2023, כאן 11 הזמינו פיילוט לעונה החדשה של החרצופים..

רשימת חרצופים

אנשי ממשלת נתניהו

• בנימין נתניהו – ראש הממשלה במשך רוב התוכנית. מוצג כשקרן, הססן וכנוע לאשתו שרה. במספר פרקים הוצג כבובת עץ המזכירה את פינוקיו.
• דוד לוי – שר החוץ. בכיין, טיפש ומתפטר סדרתי. נוטה להשתמש במילה "קוגניטיבי" בהקשרים שגויים.
• רפאל איתן – אדם לוחמני ורפה שכל. מרבה לכחכח בגרון.
• דן מרידור – פוליטיקאי הססן ופחדן, בעל חתולה בשם "מיצי", נוטה להיעלם בזמן שקורא לחתולה. קיימת סברה שדמות "החרצוף הנעלם" והצגתו של מרידור כשקוף וחסר חוט-שדרה סייעה בחיסול הקריירה הפוליטית של מרידור.
• יעקב נאמן – מוצג כמי שמנהל מדיניות קפיטליסטית תקיפה ועושק את העניים, אוהב לקרוא לאנשים "פצצות". זוכה לזלזול מצד נתניהו.
• יצחק מרדכי – שר ביטחון שכל מטרתו היא לנקום באנשים שלא מינו אותו לרמטכ"ל. מדבר על עצמו בגוף שלישי.
• אריאל שרון – אוהב לאכול, מוכן לעשות הכול בשביל תפקיד בממשלה, לא מחבב ערבים ומנסה לשכנע אנשים ביושרתו. נוהג להסתובב עם רפאל איתן.
• זאב בנימין בגין – לא מחבב את נתניהו, מדבר בערגה על האצ"ל.

החרצוף של נתן שרנסקי

• נתן שרנסקי – עולה חדש רוסי, אוהב שחמט. לא מכיר מנהגים ישראליים.
• לימור לבנת – גברית, עד כדי כך שלעיתים מתייחסים אליה בלשון זכר. בפעמים אחרות מוצגת כמאהבת של נתניהו.
• אביגדור קהלני – אדם לא חכם שלא עומד על שלו.
• אהוד אולמרט – בריון, ימני קיצוני, אלים.
• אביגדור ליברמן ("ולדימיר") – אדם פראי ולא יציב. בתקופתו כמנכ"ל משרד ראש הממשלה, מוצג כמאפיונר שתוקף באלימות את מתנגדי נתניהו.
• אריה דרעי – פושע, גנב, קורא לכולם "רפי" (כמו מדבר למראיין רפי רשף). לאחר היכנסו לכלא, בכל פעם שאמר "זכאי" התחילו צעקות של "הוא זכאי!" ולפני זה כאשר היה שומע את המילה משפט היה הופך לסנילי. בנוסף הוצג דרעי גם כבעל קשר עמוק לרב עובדיה ובפעם אחת גם כשולט בו באלימות.
• הרב עובדיה יוסף – אוהב לקלל, קשור לדרעי.
• אלי בן ש"ס - דמות המבוססת על אלי ישי, אך מייצגת גם את כל שרי ש"ס למעט דרעי, המוצגים כסחטנים פוליטיים.
• רוני מילוא – די ג'יי שקשור לעירו, תל אביב.
• שאול יהלום - מסרב להגיד "מדינה פלסטינית". מדבר במבטא יידי כבד.
• צחי הנגבי - מושחת, מאיים על אנשים וקשור לאמו, גאולה כהן.
• יצחק לוי - מובל על ידי שאול יהלום.

אנשי ממשלות פרס וברק

• אהוד ברק – ראש האופוזיציה. מנסה להתרומם בסקרים ככל יכולתו ותואר כאדם לא החלטי, המבקש לרצות את התקשורת ובעיקר את דן שילון. לאחר שנבחר לראשות הממשלה הוצג כראש ממשלה כושל ומאכזב המתגאה ומתהדר באומץ לב. נוהג לסיים שיחות עם אנשים בהצדעה ואמירת "הללויה".
• חיים רמון ("חיימון") – בהתחלה יריב של אהוד ברק, אך בהמשך חבר שלו שמסכים לכל מה שהוא אומר. מנסה לעזור לו להתרומם בסקרים. בתקופת ברק כראש ממשלה, הופך ל"פרס ציידים" שתלוי מעל ראשו של ברק ומסכים איתו בעל כורחו.
• שמעון פרס – בזמן העונה הראשונה של התוכנית היה פרס ראש הממשלה והוצג כראש ממשלה מנותק המתעלם מגל פיגועי הטרור של אותה תקופה. לאחר הפסדו בבחירות הוצג כזקן המציק לאהוד ברק ומנסה לדרוש השפעה. בנוסף הרבה להתלונן ולבקש ספירה חוזרת בקלפיות אקראיות מבחירות 1996, גם זמן רב לאחר הבחירות.
• יצחק רבין – אף על פי שנרצח לפני תקופת התוכנית (הבובה הוכנה בתקופה בה עוד היה ראש הממשלה), הופיע פעם אחת בתור מלאך בגן עדן. מדבר בקול עמוק, עם הפסקה בין מילה למילה. נוטה לזייף כששר את שיר לשלום. הופיע גם בשיר "אל תהפכוני קדוש" (למנגינת "פחות אבל כואב") שמבקר את הפולחן שיצרו סביב דמותו לאחר הרצח. את הדמות דיבב רונן כהן מכיוון שטוביה צפיר סירב לעשות זאת.
• יוסי שריד – שקט, חושב שהוא שנון. מרבה לשוחח עם יאסר ערפאת.
• שולמית אלוני – צעקנית על כל דבר, אם כי בעלת כוונות טובות.
• יוסי ביילין- חנון, עוזר לשמעון פרס. מוצג כמקבילו השמאלני של דן מרידור, ולעיתים מקלקל לחבריו למפלגת העבודה כשהוא חושף את העמדות השמאלניות שהם מנסים לעמעם.
• אברהם בייגה שוחט - שמן מאוד, לוקח כספים מהאזרחים.
• שלמה בן עמי - מדבר בשפה גבוהה במיוחד, ונוטה להשתמש במילה "פרטיקולרי".
• מתן וילנאי - הוצג כ"בלוק" שמדבר לאט, וכשר תרבות וספורט שלא מבין כלום בנושאים אלה.
• אמנון ליפקין-שחק - מדבר בלחש ומוצג כחלש אופי. נוהג להחליף את האות אל"ף באות ה"י.
• משה שחל - נואש לחזור לתודעה הציבורית ומנסה למכור לתקשורת פרשיות מלוכלכות.
• עמיר פרץ - מיוצג על ידי שפם בלבד, רגיש לכבודו האישי וכל הזמן מארגן שביתות במשק.
• אחרים: שאול מופז, דליה איציק, בנימין בן אליעזר, עמרם מצנע, אברהם בורג.

חברי כנסת נוספים

• אחמד טיבי - מוצג כעוזר של יאסר ערפאת, שמסכים לכל מה שהוא אומר.
• יוסף לפיד - שונא חרדים ומסתובב עם בנו, יאיר. ראשו מעוצב כמו דג אבו נפחא.

פוליטיקאים זרים

• ביל קלינטון – מסתייג מנתניהו ומשקריו. רוצה לזכות בפרס נובל.
• יאסר ערפאת – מתבטא בצורה מתסיסה, רודף שמלות, שונא את אשתו סוהא ונוהג לגמגם וללחשש. נבחר לחרצוף האהוב ביותר בסקר.
• חאפז אל-אסד - מעמיד פני זקן סנילי, אך למעשה מוציא להורג את כל מי שהוא יכול. מטיל את אימתו על ברק ושואף לכבוש את רמת הגולן.
• סדאם חוסיין
• חוסני מובארכ

אנשי ציבור

• עזר ויצמן (נשיא המדינה באותה תקופה) – אדם עממי שנוטה לדבר על עברו כטייס, ללעוג לאנשים, להעיר הערות שובניסטיות, לספר בדיחות ולתת צ'פחות לאנשים. החיקוי עורר כעס בסביבת ויצמן, שסבר שבתור נשיא מדינה אין ללעוג לו.
• יעקב אילון ("יעקב מלון") - מוצג כאיש תקשורת צהוב ורודף סנסציות, ובנוסף מוצג כמוטה לטובת השמאל ולרעת נתניהו. הבובה ייצגה את התקשורת ככלל ולא רק את אילון עצמו. בפרקים הראשונים הוא דובב בידי אברי גלעד. עם הזמן הוא עבר להיות מדובב על ידי תומר שרון, אשר הפך למזוהה יותר עם הדמות.
• שרה נתניהו - מוצגת כדמות קרטון בלבד, בדרך כלל צועקת על ביבי וזורקת נעליים.
• יאיר נתניהו - הופיע במערכון על עוזרת הבית ההולנדית ששכרה משפחת נתניהו. ההחלטה להכין חרצוף לילד קטן עוררה ביקורת ציבורית רבה, גם מצד בנימין ושרה נתניהו עצמם. עם זאת, לאחר שנתניהו לקח את ילדיו לביקור בארצות הברית והצטלם איתם באופן מתוקשר, התעלמה התוכנית מהביקורת.
• יפה דרעי - מוצגת כשותפה למעשי השחיתות של בעלה.
• אביב גפן - הוצג כמי שרוצה להיות בקונצנזוס ואינו מעוניין להיות זמר מחאה.
• דן שילון - מוצג כמי שהפך מעיתונאי לבדרן ורודף אחרי רייטינג.
• יגאל שילון ("יגאל פילון")
• דנה אינטרנשיונל (גולמה על ידי שרית סרי)
• מיקי חיימוביץ' - באותה תקופה עדיין לא הייתה בפוליטיקה, נקראה "קיקי השדרנית".
• אורלי ויינרמן ("אוראלי וגינרמן") - מוצגת כמי שזוכה להצלחה רק בזכות מיניותה.
• שמעון שבס
• רוז'ה הספר
• מנחם גולן
• שלמה שרף ("שלמה פרש") - הוצג כמאמן כושל וכאיש גס רוח. שלמה שרף האמיתי התארח במערכון אחד, לאחר ניצחונה של נבחרת ישראל בהדרכתו 5-0 על אוסטריה, במערכון בו בובות הפוליטיקאים מבקשות להצטרף לסגל הנבחרת.
• מודי בר-און ("קיפודי") - קריין ספורט המוצג כאדם קליל מחד וענייני מאידך. מודי בר-און האמיתי התארח במערכון אחד, שלעג ליוזמה לאירוח האולימפיאדה ב-2012 בתל אביב.
• אריאל זילבר
• יהורם גאון
• עירית לינור ("עירית צינור") - הוצגה כסופרת לא איכותית המצליחה בזכות כתיבה מינית ופרובוקטיבית ובזכות היותה סלבריטאית.
• יצחק שמיר - באותה תקופה כבר היה מחוץ לפוליטיקה, הוצג כנברשת עקשנית המתרפקת על עברה ואומרת לא על כל דבר.
• עופר נמרודי ("ורודי") - מו"ל מעריב שבאותה תקופה היה מסובך בפרשיית האזנות סתר.
• לאה רבין - עונה על כל שאלה ב"יצחק היה רוצה ש...". טוביה צפיר סירב לדבב את דמותה ותומר שרון עשה זאת במקומו.
• חיים יבין - הוצג כמי שעורך תחקירים סתמיים שלא מחדשים דבר, כפארודיה על תוכנית התחקירים שהוביל יבין בערוץ 2 לאחר שפרש מ"מבט".
• ריטה (הופיעה כחיקוי קולי בלבד ולא כבובה)
• ג'ונתן פולארד - הוצג כמי שסובל מביקורי הפוליטיקאים הישראלים בתאו בכלא.
• אייל גולן
• שב"ק ס'
• יזהר כהן

חיות

• משפחת החרג'וקים (מקקים) הגרה מתחת לכיור במטבח של שרה נתניהו (שבהמשך עוברת למטבח עצמו): אבא חנן, אמא לבנה, הבן נבו והבת ג'יפה. חנן גם מנחה תוכנית בשם "חלש על חכמים" בה הוא מראיין את אחד החרצופים עם דמות עיתונאית אמיתית.
• נשר - מדובב על ידי תומר שרון ומוצג כסדיסט. נוהג לשיר שירים של אריק איינשטיין (לדוגמה: "רוח סתיו", "שיר של אחרי מלחמה", "עוף גוזל") אגב שינוי המילים למחאה בהפוך על הפוך נגד המצב הביטחוני.
• תוכי (שהוצג כשי בזק)
• הסוסים מוצגים כאנשי מפד"ל
• זוהיר שבלול (שבלול שהוצג כזוהיר בהלול) - מדווח מאירועי ספורט בסגנון ציורי ובשפה גבוהה.
• חזי החזיר (פרודיה על קיפי בן קיפוד) - הופיע בפינת "רחוב טומטום" (פרודיה על "רחוב סומסום").
• טווס (שהוצג כיצחק מודעי)
• חזיר (שהוצג כרפי גינת) - הוצג כמי שמרוויח רייטינג בצורה צינית על חשבון אסונות (באותה תקופה הגיש גינת את התוכנית "פוקוס" שתיעדה אסונות מהעולם)
• כלב ים (שהוצג כעמוס אטינגר)
• צב (שהוצג כשייקה לוי)
• עופר (שהוצג כעפרה חזה)
• חמור (שייצג את מגזר הציונות הדתית) - ממשיך לתמוך ללא פשרות בנתניהו גם כשזה מבצע מדיניות המנוגדת להבטחותיו (כגון החתימה על הסכם חברון).

צוות התוכנית

• מפיקים: אולפני מימד.
• יוצר התוכנית וממציא השם "חרצופים" הוא הבמאי ועורך התוכן אבי כהן, שהיה העורך הראשי במשך חמש שנים.
• כותבים: אפרים סידון, עפר קניספל, חגי לפיד וטל גלעד.
• חקיינים: טוביה צפיר, שרית סרי, תומר שרון, חנן לדרמן, צליל בירן, אברי גלעד, יואב צפיר, דור צויגנבום, פיני קידרון, מיקי גבע, ארז בן הרוש ועוד.
• מנהל מוזיקלי, מעבד ומלחין: צליל בירן
• מעצבי בובות: צחי פרבר, שי צ'רקה, דוד פולונסקי, מיכאל נזאריאן, מריה גורביץ', אלה קולסניק, איציק יהב ואילנה יהב.
• מפעילי בובות ראשיים: אילן סביר, אופירה ארכוני.
  • מפעילים נוספים: ז'יל בן-דוד, אבי יקיר, עירית שילה וכו'.

ראו גם

• מדינת הגמדים
• מאחורי הפרגוד

קישורים חיצוניים

• "החרצופים", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• "החרצופים", במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
• יואב רוזן, ריאיון עם יוצרי הבובות, איציק ואילנה יהב, באתר חיל האוויר הישראלי
• שלומית לן, בובות הוודו של ממשלות ישראל, באתר גלובס, 3 ביולי 1997: