אברהם מלניקוב
אברהם מֶלְנִיקוֹב (16 ביוני 1892 – 27 באוגוסט 1960) היה פסל בתקופת היישוב. יצירתו הנודעת ביותר היא אנדרטת "האריה השואג" בבית הקברות כפר גלעדי - תל חי.
לידה |
16 ביוני 1892 סקורני, בסרביה |
---|---|
פטירה |
27 באוגוסט 1960 (בגיל 68) חיפה, ישראל |
מקום קבורה | ישראל |
תחום יצירה | פיסול |
יצירות ידועות | האריה השואג (1934) |
ביוגרפיה
עריכהנולד בבסרביה בשנת 1892. עלה לארץ ישראל בשנת 1918, כחייל בגדודים העבריים. עסק בפיסול מצעירותו, ולאחר כיבוש באר שבע על ידי הבריטים, יצר פסל של הגנרל אדמונד אלנבי, שהוצב בגן עירוני בבאר שבע; הפסל נהרס במאורעות תרצ"ו - תרצ"ט.
מלניקוב השתתף בתערוכות מגדל דוד, שנערכו מדי שנה בשנות העשרים וביטאו את הרוח של האמנות העברית הנוצרת בארץ ישראל. הוא יצר סגנון מיוחד של זיקה לשורשיו של העם היהודי יחד עם ראשוניות פרימיטיבית הרחוקה מהמורשת האירופית, ושהושפעה מאמנות הפיסול של אשור הקדומה.
מלניקוב נבחר לוועד הראשון של אגודת הציירים והפסלים בארץ ישראל, יחד עם יוסף זריצקי וראובן רובין.[1]
בשנת 1925 הגיע מלניקוב לגליל ונפגש עם אנשי גדוד העבודה בראשותו של יצחק שדה. כשראה את קבר האחים של חללי תל חי, כשהוא חשוף וללא מצבה, הציע להקים עליו פסל גדול ממדים שישמש כאנדרטה. חוצבי גדוד העבודה חצבו אבן ענקית וגררו אותה לאתר הקבורה. בוריס שץ, מייסד "בצלאל", ארגן סתתים שעזרו למלניקוב בסיתות האנדרטה. שנים עמל מלניקוב בעבודת הפיסול ויצר את אנדרטת הארי השואג, שהפכה לסמל לאומי. האנדרטה נחנכה בטקס רשמי מלא ביום ז' באדר תרצ"ד 22 בפברואר 1934.
בשנות השלושים ירד מלניקוב לאנגליה, אך לא זכה להצלחה ולהכרה באמנותו. בלונדון פיסל אישים מפורסמים, בהם: ארתורו טוסקניני, ליידי מלצ'ט ובנה, המדינאים ארנסט בווין ווינסטון צ'רצ'יל, הלורד קונוויי מאלינגטון, שרה צ'רצ'יל, הסופר גילברט מארי, ואחרים. מרבית מפסליו "האנגליים" של מלניקוב (כמאתיים) הושמדו בהפצצה אווירית של חיל האוויר של גרמניה הנאצית, כחלק מהקרב על בריטניה במהלך מלחמת העולם השנייה בשנים 1941-1940. למעשה, גם מהפסל "ישו הכושי" (מתווה גבס, 1949-1948) נותר תצלום בלבד, וכך גם מפסל החרס "הקבצן" (תאריכו אינו ידוע), או מדיוקן המשוררת היידית מלכה לוקר (גבס, 1936).
בשנת 1959 חזר ארצה, ונפטר בחיפה שנה לאחר שובו, בגיל 68.[2] הוא נטמן לצד רעייתו שרלוטה לבית ניסנהולץ (נפטרה בשנת 1949) בכפר גלעדי, למרגלות יצירתו הנודעת האריה השואג. מלניקוב הותיר אחריו בת אחת.
בפארק הלאומי ברמת גן נמצא פסלו של מלניקוב "יהודה המתעורר".
ארכיונו האישי שמור בספרייה הלאומית.[3]
גלריה
עריכה-
אנשים מבקשים מחסה במנהרות הרכבת התחתית
חימר, גובה 11x21 ס"מ
אוסף פרטי
לקריאה נוספת
עריכה- 100 אמנים בישראל, גבריאל טלפיר, הוצאת גזית, תל אביב, 1971.
- מלניקוב, אילנה אורתר, נתן זך, הגלריה לאמנות של אוניברסיטת חיפה, ללא תאריך (1982?).
- מקורות הפיסול הארצישראלי 1906-1939, גדעון עפרת, מוזיאון הרצליה לאמנות, 1990.
- על משולש הפוך בין כאן לירח, דני דותן, הוצאת כתר, 1993.
- משנה לשנה זה, נתן זך, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2009, עמ' 142–157.
קישורים חיצוניים
עריכה- אברהם מלניקוב, באתר מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל
- דוד תדהר (עורך), "אברהם מלנקוב", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך יא (1961), עמ' 3803
- טקס גילוי האנדרטה, דבר, 23 בפברואר 1934
- מת יוצר פסל האריה השואג, דבר, 4 בספטמבר 1960
- מתל־חי ועד תל־חי, דבר, 9 בספטמבר 1960
- אברהם מלניקוב באתר בית אלון
- גדעון עפרת, הריאליזם הבריטי של מלניקוב, באתר הארץ, 9 במאי 2011
- תצלום התבליט "בצאת ישראל" מאת מלניקוב, דבר, 16 בספטמבר 1960
- גיל וייסבלאי, כך הקים מלניקוב את אנדרטת האריה השואג, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, פברואר 2019
- אברהם מלניקוב, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
עריכה- ^ דוד תדהר (עורך), "ראובן רובין (זליקוביץ)", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ד (1950), עמ' 1662.
- ^ הפסל א. מלניקוב יובא היום למנוחות, דבר, 5 בספטמבר 1960.
- ^ ארכיון אברהם מלניקוב, בספרייה הלאומית