אברהרד יקל

היסטוריון גרמני

אברהרד יקל (גרמנית: Eberhard Jäckel;‏ 29 ביוני 1929 - 15 באוגוסט 2017) היה היסטוריון גרמני סוציאל-דמוקרטי, שנודע בזכות מחקריו על מקומו של אדולף היטלר בהיסטוריה של גרמניה. מאז 1967 לימד באוניברסיטת שטוטגרט כפרופסור להיסטוריה מודרנית.

אברהרד יקל
Eberhard Jäckel
לידה 29 ביוני 1929
וזרמינדה, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 15 באוגוסט 2017 (בגיל 88)
שטוטגרט, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי היסטוריה של גרמניה, היסטוריה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה שטוטגרט עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
מוסדות
פרסים והוקרה
  • מסדר ההצטיינות של באדן-וירטמברג (1999)
  • צלב המפקד במסדר ההצטיינות של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה
  • פרס האחים שול (1990) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה

עריכה

יקל נולד ב-1929 בעיר וזרמינדה (כיום ברמרהאפן). למד היסטוריה באוניברסיטאות של גטינגן, טיבינגן, פרייבורג, פלורידה ופריז. עבודת הדוקטורט שלו יצאה לאור בשנת 1966 כספרו הראשון, Frankreich in Hitlers Europa ("צרפת באירופה של היטלר"). מאז 1967 לימד באוניברסיטת שטוטגרט כפרופסור להיסטוריה מודרנית.

התפרסם לראשונה בעקבות ספרו משנת 1969 "Hitlers Weltanschauung" ("היטלר השקפת עולמו וחותמו בהיסטוריה"), שבו בחן את השקפת עולמו ואת אמונותיו של הפיהרר הנאצי. במחקריו ראה יקל את היטלר כמקבילה ההיסטורית לאסון צ'רנוביל. הוא טען כי להיטלר, בניגוד לעמדתו של ההיסטוריון האנגלי אלן בולוק שגרס כי היטלר היה אופורטוניסט ללא אמונות מוצקות, היה מטען מגובש של אמונות והוא פעל במהלך חייו בעקביות מתוך פילוסופיית "הגזע והמרחב". לטענת יקל, במוקד תפיסת עולמו של היטלר ניצב מאבק ההישרדות חסר הרחמים בין "הגזע הארי" ל"גזע היהודי" והאמונה הנגזרת מתוך מאבק זה כי גזעים חזקים חייבים להחזיק במרחבי מחיה גדולים.

יקל היה אחד הבולטים בקרב ההיסטוריונים ה"תכליתיים" שניהלו ויכוח עם ההיסטוריונים "הפונקציונליסטים", כדוגמת הנס מומזן ומרטין ברושאט. ההיסטוריונים "התכליתיים" טענו כבר מאז שנות השישים כי להיטלר הייתה תוכנית ארוכת טווח להשמיד את היהודים כבר משנת 1924.

לאחרונה הגדיר יקל מחדש את עמדותיו, וכעת הוא מאמין שרוב היוזמות לביצוע השואה באו ישירות בפקודתו של היטלר, והיו יותר תולדה של סדרת החלטות אד הוק מאשר תוכנית פעולה כוללת. בוויכוח שפרץ בין ההיסטוריונים הגרמנים בין השנים 19861988 היה יקל מבקר חריף של ההיסטוריון ארנסט נולטה, והוא טען כי התאוריה של נולטה לפיה פשעי המלחמה הנאציים היו תגובה לפשעים הסובייטים שביצע סטלין, היא "א-היסטורית". בהסברו זה נשען יקל על הבוז והזלזול שהיטלר הפגין כלפי ברית המועצות, דבר המצביע לדעתו על כך שהיטלר לא יכול היה לחוש מאוים על ידי הסובייטים, כפי שטען נולטה.

בסוף שנות ה-70 של המאה העשרים הוביל יקל את הביקורת נגד ההיסטוריון הבריטי דייוויד אירווינג, שטען בספרו "מלחמתו של היטלר" כי הרודן הנאצי לא היה מודע לשואה. יקל כתב עשרות מאמרי תגובה בעיתונות בהם טען כי ספרו של אירווינג אינו אלא ניתוח היסטורי שגוי, שכן לדבריו היטלר היה מעורה היטב בכל מהלכי השואה ואף אישר אותם.

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא אברהרד יקל בוויקישיתוף