אגודת הציירים והפסלים
אגודת הציירים והפסלים בארץ ישראל הוקמה בשנת 1934 והיא איגדה ציירים ופסלים רבים שפעלו בארץ ישראל.
עם הקמת המדינה שונה שמה ל"אגודת הציירים והפסלים בישראל". בשנת 2001 התפצלה לשני גופים נפרדים - "אגודת הציירים והפסלים (ת"א)" שתפקידה הצגת תערוכות, ו"איגוד האמנים הפלסטיים" שתפקידו פעילות ציבורית למען האמנים.
אגודת אמנים עברית
עריכהמקורה של האגודה ב"אגודת אמנים עברית" שהוקמה באוקטובר 1920. בוועד שלה היו מאיר גור אריה, ש. בן דוד, אבל פן, אברהם מלניקוב ושמואל אופל. מטרת האגודה הייתה "לפתח ולהפיץ בקרב העם את האמנויות, את מלאכת האמנות וטעם ויופי ברוח עברי". באפריל 1921 הציגו חברי האגודה תערוכה במגדל דוד[1][2].
החל משנת 1923 הציגה האגודה 19 תערוכות קבוצתיות שונות. היו אלה תערוכות אקלקטיות ובהן הרבה יצירות אמנות ברמות אמנותיות שונות.[3] לצד תערוכות אלו נערכו מדי פעם תערוכות קבוצתיות שונות על בסיס מסחרי או אמנותי.
בנוסף ערכה האגודה את המדור לציור ולפסול של כתב העת "תיאטרון ואמנות" שיצא לאור בשנת 1927[4].
אגודת הציירים והפסלים
עריכה
בלי תאריך
גובה 12 ס"מ, רוחב 7.8 ס"מ
ארכיון גבריאל טלפיר, מרכז מידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל, ירושלים
ב-4 באוגוסט 1934 התקיים בתל אביב כינוס ראשון של אגודה הציירים והפסלים בארץ ישראל. דובר על הקמת ביתן לתערוכות ותערוכה מתמדת, הקמת קואופרטיב של ציירים, מועדון, עזרה הדדית ושיכון לחברי האגודה. לוועד האגודה נבחרו חיים גליקסברג, נחום גוטמן, ניומן, אבני, ישי קולביאנסקי, ליובן ואליהו סיגרד[5]. גליקסברג היה מזכיר האגודה[6]. ב-14 באוגוסט התקיימה אספה מקבילה בירושלים בה הוחלט על ועד שכלל את זאב בן-צבי, מאיר גור אריה ויעקב שטיינהרדט[7].
אחת מהתערוכות של האגודה, "תערוכת השמונה", התקיימה בחודש דצמבר 1942 ב"בית הבימה" ובה הוצגו עבודותיהם של אריה ארוך, אהרון גלעדי, צבי מאירוביץ, אברהם נתון (נתנזון), אביגדור סטימצקי ויחזקאל שטרייכמן. פסל נוסף - דב פייגין הופיע בקטלוג אך לא השתתף לבסוף בתערוכה. תערוכה נוספת - "תערוכת השבעה" - התקיימה בשנת 1947, במוזיאון תל אביב, בהשתתפות ארוך, גלעדי, מאירוביץ, נתון, שטרייכמן, יעקב וכסלר ויוסף זריצקי. בתערוכות אלו שאפו האמנים ליצירתה של אמנות מודרנית בהשפעה אירופית וליצירה של "סגנון מקורי, ששורשיו במציאות שלנו".[8] בתערוכות אלו, הגם שלא ביססו מצע אמנותי משותף ברור, בלטה הנטייה להדגשת האמצעים הציוריים. בנוסף, סמלו תערוכות אלו התבדלות מסוימת וכ"הופעה חיובית" של האמנים על רקע "משטר ה'כלליות' [...] המסייע לטשטש גבולין ומידות, כדי להשליט את הבינוניות"[9].
בשנת 1948 כיהן יוסף זריצקי כיו"ר האגודה. כאשר הגיעה הזמנה להציג תערוכה של אמנים ישראלים במסגרת הביתן האיטלקי בביאנלה של ונציה, הוא החליט לבחור על דעת עצמו, ולא מתוך שיתוף כלל האמנים, את רשימת האמנים המשתתפים, בשל חששו מפני בחירתם של אמנים בינוניים על ידי הכלל. הדבר עורר שערורייה באספה הכללית של האגודה, שהתקיימה בביתו של חיים גליקסברג. במהלך האספה הוחלט על הרחקתו של זריצקי מהאגודה. בתגובה להאשמות הודיעו כמה אמנים ובהם משה קסטל, שטרייכמן ויוחנן סימון על פרישה מידית מהאגודה, והם הקימו עם זריצקי את "אופקים חדשים".
בשנים 1967–1964 כיהנה כיו"ר האגודה רות הורם.
בשנים 1969–1981 כיהן כיו"ר האגודה אלכסנדר בוגן.
בשנים 2005-1989 כיהנה כיו"ר האגודה רחל שביט-בנטואיץ, ומאז מונתה ליו"ר של כבוד.
קישורים חיצוניים
עריכה- אגודת הציירים והפסלים(הקישור אינו פעיל)
אגודת הציירים והפסלים בישראל, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
עריכה- ^ משה בן שאול, ממגדל למגדל, מעריב, 13 באוקטובר 1967
- ^ באנציקלופדיה לחלוצי היישוב ובוניו כתוב שבעקבות סירובו של הנציב העליון הרברט סמואל להשתתף בפתיחת תערוכה של ראובן רובין בשנת 1923, בגלל הסתייגותו מהסגנון האמנותי שלו, פעל רובין להקמת אגודת הציירים והפסלים בארץ ישראל, והוא נבחר לוועד הראשון שלה יחד עם יוסף זריצקי ואברהם מלניקוב. במשך מספר שנים היה רובין יושב ראש האגודהדוד תדהר (עורך), "ראובן רובין (זליקוביץ)", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ד (1950), עמ' 1662
- ^ בתערוכה של שנת 1943, לדוגמה, הוצגו מעל 200 יצירות. גילה בלס, אופקים חדשים, פפירוס, תל אביב 1980, עמ' 19.
- ^ תיאטרון ואמנות, דבר, 26 במאי 1927
- ^ אגודת הציירים והפסלים בא"י, דבר, 12 באוגוסט 1934
- ^ דוד תדהר (עורך), "חיים גליקסברג", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ו (1955), עמ' 2466
- ^ איגוד מקצועי של אמני הציור והפיסול, דבר, 19 באוגוסט 1934
- ^ דבר השבוע, 12 בפברואר 1947.
- ^ "מעת לעת", עתים, מס' 4, 31.10.1946.