אגנש ארדאי
אגנש ארדאי (במקור גלטר, בהונגרית: Erdélyi Ágnes; בודפשט, 23 במאי 1914 – אושוויץ, 3 ביוני 1944) הייתה משוררת מוכשרת יהודייה-הונגרייה וסופרת. אחותו למחצה של המשורר מיקלוש רדנוטי שגם הוא נספה בשואת יהודי הונגריה.
 | |
| לידה |
23 במאי 1914 בודפשט, האימפריה האוסטרו-הונגרית  |
|---|---|
| פטירה |
3 ביוני 1944 (בגיל 30) אושוויץ, גרמניה הנאצית |
| מדינה |
הונגריה |
  | |
קורות חייה
עריכהאגנש גלטר נולדה במשפחה יהודית ולא הצליחה לסיים את לימודיה בתיכון. הוא פרנסה את עצמה בעבודת כפיים ואז עבדה כפקידה בהוצאת ספרים. ארדאי השתייכה לחוג אינטלקטואלים שמאלנים באוראדיה ובקלוז', והיה לה קשר ידידותי עם הצייר דיולה דרי-דהלאנו והשתלבה באופן פעיל בתנועת הפועלים. הוא גורשה לאושוויץ ב-1944 ונספתה שם.
כתביה הראשונים פורסמו בטורים של "עיתון בראשוב" (Brassói Lapok) בשפה ההונגרית ובגונדולט (Gondolat) בבודפשט. הרומן הקצר שלה,"הקובאצ'ים", פורסם ב"אוסף רומן המתנות" של Brasói Lapok ב-1935. הוא יצא לאור כחוברת חודשית מינואר 1935. הרומן מציג את הסחף של משפחת עובד רכבת הונגרי שנכשל במבחן השפה (כנראה הרומנית) במהלך שנות המשבר הכלכלי. כרך השירה שלה: "מקהלה לשלושה קולות" (עם עטיפת פרי יצירתו של אנדראש קונוביץ', אוראדיה, 1935). בקול של חוסר ודאות, היא מברכת את פני המקלט, את העיר הגדולה, ב"חרוזי בוקרשט". (פורסם ב"עידן שלנו", 1937/7-8): הוא משמיעה קול כ"עורב יער והונגרי שהרוח נשא". מכתבה האחרון פורסם לאחר מותה על ידי כתב העת "דרכנו" (1975/20).
כרכי השירה והפרוזה
עריכהספרות להנצחתה
עריכה- שאנדור קורווין : כמה כותבי פרוזה טרנסילבניים צעירים. "העידן שלנו" 1935/11.
- מיקו ארווין : מקהלה לשלושה קולות. ספר השנתון של "דרכנו" 1969. 86-91
- מיקו ארווין: שירים בעקבות. הטיול שלנו 19/1978.
- אימרה רובוטוש : הנצחתה של אגנש ארדאי. "המילה האמיתית" 1975/5.
- וירג'יל תאודורסקו: זכרה של אגנש ארדאי. "דרכנו" 1975/20.
לקריאה נוספת
עריכה- Romániai magyar irodalmi lexikon: Szépirodalom, közírás, tudományos irodalom, művelődés I. (A–F). Főszerk. Balogh Edgár. Bukarest: Kriterion. 1981. (לקסיקון של ספרות הונגרית ברומניה)