אדוארד ויליס רדפילד
אדוארד ויליס רדפילד (באנגלית: Edward Willis Redfield; 18 בדצמבר 1869 - 19 באוקטובר 1965) היה צייר נוף אימפרסיוניסטי אמריקאי וחבר במושבת האמנות בניו הופ, פנסילבניה. הוא ידוע בעיקר בזכות הציורים המתארים לעיתים קרובות את הכפר המושלג. הוא בילה גם את הקיץ במיין, שם צייר את קו החוף המקומי.
 | |
| לידה |
18 בדצמבר 1869 Bridgeville, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
19 באוקטובר 1965 (בגיל 95) פנסילבניה, ארצות הברית |
| שם לידה |
Edward Willis Redfield |
| מקום קבורה |
Solebury Friends Burying Grounds |
| מקום לימודים |
|
| תחום יצירה |
אימפרסיוניזם אמריקאי |
| הושפע על ידי |
טוני רובר-פלורי |
  | |
ביוגרפיה
עריכהרדפילד נולד בשנת 1869 בברידגוויל, דלאוור. הוא גילה כישרון אמנותי כבר בגיל צעיר, ומשנת 1887 עד 1889 למד ציור באקדמיה לאמנויות יפות בפנסילבניה בפילדלפיה. מוריו התמקדו בלימוד אינטנסיבי של העירום כמו גם את האנטומיה האנושית. כשהיה באקדמיה, פגש רדפילד את רוברט אנרי, שלימים היה צייר ומורה אמריקני חשוב, והשניים הפכו לחברים לכל החיים. בין חבריו האחרים לאקדמיה היו הפסלים צ'ארלס גרפלי ואלכסנדר סטרלינג קלדר.[1]
רדפילד ורוברט אנרי נסעו לצרפת ולמדו באקדמיה ז'וליאן וב"אקול דה ביו-ארטס". בשתי האקדמיות הצרפתיות הוא למד אצל ויליאם אדולף בוגרו, אחד הציירים האקדמיים הצרפתיים המובילים והידועים ביותר. באירופה העריץ רדפילד את עבודתם של הציירים האימפרסיוניסטים קלוד מונה וקאמי פיסארו. בצרפת הוא פגש את אליז דליגנט, בתו של בעל פונדק, והשניים נישאו בשנת 1893.
רדפילד ואשתו חזרו לאמריקה והתיישבו בסנטר ברידג', פנסילבניה, ליד ניו הופ בשנת 1898. הוא היה אחד הציירים הראשונים שעברו לאזור, ולעיתים נחשב כמייסד משותף של מושבת האמנים בניו הופ עם ויליאם לנגסון לאטרופ, שהגיע באותה שנה.
רדפילד נחשב כמנהיג של קבוצת ציירי נוף שהתיישבה ליד נהר דלאוור, צפונית לעיירה ניו הופ בפנסילבניה. האמנות שלו נתפסה כאמריקאית לחלוטין, ולא העתיקה את הסגנון של האימפרסיוניסטים הצרפתים כמו שעשו אימפרסיוניסטים אמריקאים קודמים. "בקרב האמנים שהשתדלו להחדיר לאמנות אמריקאית אותנטיות של לאומיות, אדוארד רדפילד תפס עמדה בולטת ... "[2]
לרדפילד ולשאר חברי הקבוצה הייתה השפעה עצומה על ציור הנוף האמריקאי של המאה העשרים. למעשה, צייר הנוף האמריקני המאוחר יותר, אמיל גרופה, שלא היה חלק מאסכולת ציור הנוף בפנסילבניה כתב: "אני עדיין זוכר את המופעים הגדולים של האקדמיה הלאומית. שלושה ציירים שלטו בתצוגה: אדוארד רדפילד, דניאל גרבר ואלמר שופילד. כולם הציגו צבעוניות מרשימה - ומעולם לא השוו אותם באופן ביקורתי, כי אהבת כל אחד כשעמדת מול ציוריו."
שלא כמו ניו יורק או בוסטון, פילדלפיה מעולם לא התפתחה למקדש של ציירים אימפרסיוניסטים. למעשה, ויליאם גרדץ כתב, "האימפרסיוניזם לא פרח בפילדלפיה אלא באזור סביב ניו הופ. סביב הדמות המרכזית - אדוארד רדפילד ..."[3] אך רדפילד וחוגו היו בעיקר ציירי נוף. ולכן לא נראה מפתיע שהם העדיפו את מחוז באקס הכפרי הלא מפותח על פני ההתפשטות העירונית של פילדלפיה.
כעיר, רדפילד התרגש יותר מהארכיטקטורה של ניו יורק, ויצר כמה מהנופים העירוניים המשובחים ביותר. אמנם בסגנון טונליסטי ולא בסגנון אימפרסיוניסטי, רדפילד בילה לפחות שישה חודשים בעיר ניו יורק בשנת 1909 ביצירת קבוצת עבודות חשובה של נוף העיר. אלה היו עבודות גדולות מאוד, פנורמיות באופיין. מקורביו האמנותיים של רדפילד מפילדלפיה, ביניהם הנרי ג'ון סלואן, ויליאם גלקנס וג'ורג' לוקס (אסכולת אשקאן) כבר עברו למנהטן. אך בניגוד אליהם, רדפילד צייר נופים אידיאליים של חיי העיר - בעיקר באיסט ריבר.
הנופים האימפרסיוניסטיים של אדוארד רדפילד ידועים ביישום הנועז של צבעוניות תוססת. רדפילד צייר ישירות מהטבע ולא בסטודיו, לעיתים קרובות בתנאי מזג אוויר חורפיים אכזריים.
הוא נחשב לצייר האמריקני המוביל מהמאה ה-20 של ציורי חורף, וזכה בפרסים רבים יותר מכל צייר אמריקני אחר, למעט ג'ון סינגר סרג'נט. עבודותיו הוצגו בהרחבה ועשרים ושבע מהן הוצגו בתערוכה הבינלאומית פנמה-פסיפיק (1915) בסן פרנסיסקו, מקום חשוב לאמנים של אז.
רדפילד החל לצייר סצינות אביב בסוף שנות העשרה. ההשפעה עליו הייתה של סצינות האביב של וינסנט ואן גוך שצייר בארל (מפברואר 1888 עד מאי 1889). עם זאת, רדפילד כנראה מעולם לא הזכיר את ואן גוך.
בציור "הדרך לנהר" הוא מתאר את תחילת האביב בעמק דלאוור מצד פנסילבניה, עם גבעות ניו ג'רזי משמאלו של הצופה. ילדה הולכת בשביל מלווה בשני ברווזים, והעצים רק מתחילים לפרוח. הילדה עשויה להיות אחת משתי בנותיו, לואיז או אליז.[4] אף כי במהלך חייו זכה לשבחים בעיקר בזכות נופי החורף שלו, סצינות האביב הן בין ציוריו היקרים ביותר בהווה.
החל משנת 1903 בילתה משפחת רדפילד (האמן, אשתו וחמשת ילדיהם) בקיץ בבותביי הארבור מיין, בשל נדיבותו של ד"ר סמואל וודוורד, שמימן את החופשות השנתיות הללו. בסופו של דבר, רדפילד רכש בית בנמל בותביי, שנודע ככפר דייגים מקסים וציורי. ביוני 1903, רוברט אנרי ואשתו החליטו לבלות שם את הקיץ עם רדפילד. רדפילד ואנרי הפליגו אל איים שכנים בחיפוש אחר נושא מתאים לציור.[5]
בשנים מאוחרות יותר, רדפילד לא היה מרוצה מעבודתו המוקדמת. בשנת 1947 הוא שרף מספר גדול מציוריו המוקדמים. הוא הפסיק לצייר בשנת 1953.
רדפילד נפטר ב-19 באוקטובר 1965. כיום ציוריו נמצאים במוזיאונים גדולים רבים, כולל במוזיאון המטרופוליטן בניו יורק ובמוזיאון האמריקאי לאמנות סמית'סוניאן בוושינגטון הבירה.
גלריה
עריכה.jpg)
קישורים חיצוניים
עריכה
- אדוארד ויליס רדפילד, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ Thomas Folk, Edward Redfield, Allentown Art Museum,1987, p. 23-24
- ^ John Nilsen Laurvik, "Edward Redfield." International Studio, vol. 141, no. 162 (August 1910), p. 29-36.
- ^ William H. Gerdts, "American Impressionism," (New York: Abbeville Press, 1984), p. 235.
- ^ Catalogue of Paintings by Edward Redfield, Art Club of Philadelphia, November 17-December 5, 1920, no. 22.
- ^ William Innes Homer, Robert Henri and His Circle (Ithaca, New York and London: 1969, p. 112