אוטו מריקה
אוטו מריקה (בגרמנית: Otto Emil Mörike; 1897, דירוואנגן (אנ') שבמערב בוואריה – 1978, שורנדורף; (אנ') שבבאדן-וירטמברג), היה כומר, מתנגד המשטר הנאצי וחסיד אומות העולם מגרמניה.
 | |
| לידה |
7 באפריל 1897 דירוואנגן, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה  |
|---|---|
| פטירה |
9 ביולי 1978 (בגיל 81) שורנדורף, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה |
| מדינה |
גרמניה |
| מקצוע |
כומר, Reverend |
| מידע חסיד אומות העולם | |
| פרסים והוקרה |
חסיד אומות העולם (3 בנובמבר 1970) |
| קישורים חיצוניים | |
| יד ושם | אוטו מריקה |
  | |
קורות חיים
עריכהמריקה היה בנו של כומר. הוא לחם בצבא הקיסרות הגרמנית במלחמת העולם הראשונה. לאחר המלחמה למד תאולוגיה באוניברסיטת טיבינגן. ב-1925 התמנה לתפקיד כומר בקהילת ברגלן (Berglen) (אנ') שבבאדן-וירטמברג. בשנת 1935 התמנה לכהונה בקהילת קירכהיים אונטר טק (Kirchheim unter Teck) (אנ'), גם היא בבאדן-וירטמברג.
מריקה היה כומר ב"כנסייה האוונגלית-לותרנית בווירטמברג" (אנ'), בווירטמברג. בראשית תקופת השלטון הנאצי בגרמניה אהדו מריקה ואשתו את המשטר הנאצי עקב תוכניות הרווחה שלו ועקב חיזוק הלאומיות, אך בהמשך התאכזב מריקה מהנטיות הלאומניות והאנטישמיות של המשטר וכן מתוכניות החימוש וההתפשטות שלו, והטיף מעל דוכן כנסייתו נגד המפלגה הנאצית. בין היתר מחה על מעצר הבית שבו הושם תאופיל וורם (אנ'), כומר ממתנגדי הנאצים, ועל האנשלוס. הגסטפו עקב אחריו, השעה אותו מכנסייתו לתקופת מה עקב דבריו, שלל באופן זמני את רישיון ההוראה הדתי שלו והמשיך לעקוב אחריו גם מששב להטיף. למרות זאת היה מריקה פעיל אנטי-נאצי באופן עקבי ומתמשך.
בתקופת מלחמת העולם השנייה
עריכהבתקופת מלחמת העולם השנייה היה מריקה חבר בכנסיית הווידוי (אנ') - כנסייה שהתנגדה למשטר הנאצי. הוא היה כומר בפלאכט (אנ') שבחבל ריינלנד-פפאלץ, כ-70 ק"מ ממערב לווירטמברג.
מריקה שיתף פעולה עם אלפרד דילגר, שביתו בקנשטט (אנ') הסמוכה היה מקום מפגש סודי לחברי כנסייתם בווירטמברג. חברי הכנסייה הזו השתייכו לארגון סודי בשם "האחווה" (גר'), ארגון שחבריו תכננו פעילויות לסיוע לנרדפי הנאצים. בסוף 1943 הפנו חברי כנסייתו של מריקה בברלין יהודים נרדפים אל אזור מגוריו של מריקה. הקבוצה בה פעלו מריקה ועמיתיו, אלפרד דילגר ותאודור דיפר, העניקה מקלט ליהודים נרדפים אלה. לימים הוכרו גם דילגר ודיפר בתור חסידי אומות העולם.
בסוף 1943 קלטו מריקה ואשתו בביתם את בני הזוג קרקאואר (Krakauer), תחת השם הבדוי אקרמן (Ackermann). הם עשו זאת למרות סכנת המוות שאיימה על מסתירי יהודים, ולמרות שעמם גרו חמשת ילדיהם ועוד מספר אנשים. כדי להרגיע את חשדות השכנים הציגו בני הזוג מריקה את היהודים המסתתרים בתור תושבי ברלין, ממוצא ארי, שאיבדו את ביתם ואת כל רכושם בהפצצות האוויריות של בעלות הברית. בני הזוג קרקאואר נותרו בביתם של בני הזוג מריקה כחודש. שהות של היהודים לתקופה ממושכת יותר הייתה מחייבת את מריקה לרשום את היהודים במשטרה המקומית, ועל כן הועברו היהודים למקומות מסתור אחרים. מריקה לקח על עצמו את ארגון מקומות המסתור הבאים של בני הזוג קרקאואר - 41 מקומות מסתור בסך הכל, עד תום המלחמה.
לאחר המלחמה
עריכהאחרי המלחמה מונה מריקה לתפקיד כמוּרה בכיר באזור באדן-וירטמברג. בשנת 1959 פרש מתפקידו והחל לפעול במסגרת ארגון אות הכפרה והשלום ובמסגרות ארגוני שלום אחרים.
הכרה והנצחה
עריכהבשנת 1970 הכיר יד ושם באוטו מריקה ובאשתו גרטרוד בתור חסידי אומות העולם.
בשנת 2006 נקראו על שמו של מריקה אחד הבניינים וכן דרך באחת הכנסיות בשטוטגרט.
קישורים חיצוניים
עריכה- פעילותו של אוטו מריקה, באתר יד ושם (באנגלית)
